זה מחזה על החיה שאנחנו. אמנם עברו אלפיים שנה, אבל החיה היא אותה חיה

המחזאי היווני אוריפידס פרסם בשנת 431 לפנה"ס את המחזה הטראגי "מדיאה". המחזה מדבר על נסיכה מזרחית בשם מדיאה שהתאהבה במנהיג מסע הארגונאוטים בשם יאסון. היא עזרה לאהובה לקחת את גיזת הזהב והם נמלטו מהממלכה. ביוון מדיאה ויאסון חיו יחד עד שהוא עזב אותה למען בתו של השליט המקומי והיא נכנסה ממנו להיריון. לאחר שמדיאה מגלה כי היא וילדיה צריכים לעזוב, היא שולחת לכלתו של יאסון שמלה ששורפת אותה ואת אביה ולאחר מכן רוצחת את ילדיהם ונמלטת לאש השמש שהוא סבה. למחזה קלאסי זה נעשו גרסאות שונות על הבמה לאורך השנים (בארץ ובעולם) וכן נעשו לה עיבודים קולנועיים: גרסה איטלקית בשנת 1969 על ידי הבמאי פייר פאולו פאזוליני וגרסה רוסית בשנת 2021 על ידי הבמאי אלכסנדר זלדוביץ'.

נראה כי לא רק שלא אבד הכלח על המחזה הקלאסי העתיק, אלא הוא ממשיך לעניין ולבעוט. לפני מספר חודשים הוא הועלה בתיאטרון הקאמרי בפעם השנייה (הראשונה בשנת 1971 בכיכובה של השחקנית חנה מרון ז"ל) בעיבוד מודרני עליו הופקד הבמאי עירד רובינשטיין. בגרסה זו שמכילה אלמנטים קולנועיים, נכנסת לנעליה של מדיאה השחקנית כנרת לימוני ("רון") שמגלמת מדענית העובדת על מיזם אקולוגי. מדיאה נשואה ליאסון, אותו מגלם השחקן עמוס תמם ("מנאייכ") ולהם ילד. אך הרומן שמתלקח בין יאסון לאישה צעירה אותה מגלמת אנסטסיה פיין ("כביש הסרגל") גורם לו לעזוב את הבית. האישה נכנסה להיריון ויאסון עומד להתחתן מחדש ולפתוח פרק חדש בחייו. אך מדיאה הפגועה זועמת על כך ונקמתה לא תאחר להגיע. נפגשתי עם שלושת שחקני ההצגה (עמוס תמם, כינרת לימוני ורות אסרסאי) ושוחחנו על ההצגה, המבעים הקולנועיים שהיא מכילה והתוכניות העתידיות שלהם.

מה גורם להצגה קלאסית להיות כה עדכנית?

כנרת: "במקרה שלנו זה העיבוד שלה. לקחנו אותה מהמיתולוגיה היוונית מהסיפור הגדול, הטרגי והמיתי של מדיאה והעברנו אותו לימינו אנו. זה כבר לא במיתולוגיה ולא רחוק. זאת אישה שיכולה להיות השכנה שלנו, יכולה להיות אנחנו. זה זוג שיכול להיות כל אחד מאיתנו וזה אפילו הפך את זה יותר קשה לספר את הסיפור ממקום קרוב". עמוס: "בכלל, אני חושב שהמחזות הקלאסיים, היוונים הקלאסיים, וגם מה שצעיר יותר שהוא רק 500 שנה ולא 2000 שנה כמו שייקספיר, הן מחזות על החיה שאנחנו. ואמנם עברו אלפיים שנה אבל החיה היא אותה חיה, היצרים הם אותם יצרים והכאבים והפחדים הם אותו דבר. אנחנו אולי יותר חכמים, אולי יותר מודרניים אבל בסוף אנחנו אותו יצור ולכן זה מדהים לראות כמה המחזות האלה – כשעושים להם עיבוד, אתה מספר לכאורה סיפור אחר אבל זה נשאר אותו סיפור. יש פה גבר שפגע באישה ומראה מה יצר הנקמה גרם לה לעשות. זה כמובן הרבה יותר מורכב מהמשפט הפשטני שאמרתי".

רות: "אני מסכימה עם עמוס – אני חושבת שאלה מחזות שיישארו אחרינו ויהיו רלוונטיים כל הזמן. היצרים של האדם, התאוות שלו זה דבר שנשאר תמיד. זו גם הסיבה שאני אוהבת לשחק במחזות האלה. תמיד יש עניין – זה לא משעמם".

עמוס, זה מחזה קלאסי שלישי שאתה עובד עם עירד (רובינשטיין – הבמאי) – מה נקודות החיבור בין אדיפוס, אותלו ויאסון?

"אין קשר ביניהם אבל הקשר הוא עירד. הוא מביים בצורה מאוד גברית, עם השיניים נעוצות בבשר החי ואני מאוד אוהב את זה ומאוד אוהב לעבוד איתו. הוא לא עושה כבוד ליצירה הקלאסית, אבל במובן הטוב של המילה. זאת אומרת הוא בא ושואל שאלות".

כנרת: "הוא לא עושה כבוד אבל על ידי זה עושה כבוד".

עמוס: "הוא קורא תיגר על הדברים כדי לברר את האמת שנעוצה בדברים ואני מרגיש שזו זכות לעבוד איתו".

רות: "הוא במאי שאוהב שחולקים עליו ושמעלים שאלות".

כנרת: "זו הפקה שנייה שלי עם עירד, עבדנו לפני בהצגה "אהבה ומגפה" (על תקופת הקורונה)".

הבמה מסתובבת מסביב כמו שעירד עשה בהצגה "אהבה ומגפה". מה דעתך על זה?

כנרת: "זה נותן לצופים להסתכל על האירוע מכל מיני זוויות תוך כדי תנועה וזה גם חלק מהבימוי המדהים שהוא עשה".

(מתוך ההצגה "מדיאה". צילום: רדי רובינשטיין)

יש בהצגה גם הרבה מבעים קולנועיים – יצא לכם לעשות בעבר הצגות שיש בהן שימוש במבע קולנועי?

עמוס: "ב'אדיפוס' המצלמה מצלמת בלייב קצת כמו ב'מדיאה' ולמצלמה יש חלק בעניין. עירד מגלה אלמנט וחוקר אותו מכל מיני כיוונים וזה מאוד כיף להיות חלק מהתהליך הזה. הבחירה לראות סצנה שלמה שמתרחשת בתוך אוהל באמצעות מצלמה מאפשרת לא לוותר על האוהל ובהצדקה מוחלטת לקבל את זה בקלוז אפ מטורף. פעם מרצ'לו מסטרויאני אמר שההבדל בין תיאטרון לקולנוע זה שבתיאטרון משחקים עם הקול ובקולנוע משחקים עם העיניים – אז עירד קורא פה תיגר על הז'אנר ואומר בואו תקבלו את כנרת ואת הילד ותלמדו רק דרך העיניים מה קורה בנשמה שלהם וזה מדהים בעיניי".

כנרת: "וזה קורה לייב על הבמה – לא משהו שצולם מראש. זה משוחק בלייב ומשודר לקהל בלייב".

רות, איך היה לך החיבור לדמות של תיאה?

"אני מרגישה שבנינו אותה תוך כדי. במקור תיאה היא במיתולוגיה המקהלה והיה צריך לבנות אותה. כל אחד קצת נתן יד וזה היה תהליך מרתק, מאתגר והיו דברים שעד הדקה התשעים לא נסגרו ואז נבנתה לה דמות שלמה ואני מאוד אוהבת אותה".

הפרויקט הבא של עמוס בתיאטרון הקאמרי הוא 'זינגר' בבימויו של גלעד קמחי. כיום ניתן לראות אותו על המסך הקטן בסדרה "אזהרת מסע: אתונה" ברשת 13 ו"אנחנו מצלמים את 'ההתנתקות' לתאגיד – סדרה על ההתנתקות".

כנרת משחקת בתיאטרון הקאמרי בהצגה 'גרושים', 'מי שלא נולד מפסיד' ובקרוב בקומדיה השחורה 'מי בעד' יחד עם השחקנים אביגיל הררי ומיכה סלקטר. "בטלוויזיה יצאה לאחרונה ב-yes הסדרה "הגרמני" וב-HOT עומדת לצאת סדרה בשם "הורסת" שכתבה בת חן סבג שכתבה חלקה מהטקסט של ההצגה 'אהבה ומגפה' ושם נולד החיבור.

רות משחקת בהצגה 'הלוויתן' יחד עם דביר בנדק ועופרי ביטרמן שיצא לה עיבוד קולנועי עליו זכה ברנדון פרייז'ר בפרס האוסקר על תפקידו ובקרוב נראה אותה על המסך הקטן בעונה החדשה של הסדרה "מותק בול באמצע" בכאן 11 שיצר שמואל הספרי.