חדשות קולנוע וסרטים

"'ביקור התזמורת' היה כמו התגלות שמימית עבורי, זה סרט על זמני"

14/11/2025

שלח לחבר+ הוסף תגובה

הצלם שי גולדמן התחרה בעצמו 3 פעמים בטקס אופיר האחרון על צילום הסרטים "הים", "כן" ו"נאנדאורי" שעליו זכה. הפרס התווסף ל-3 פרסי אופיר שיש לו ומיצב אותו כבכיר צלמי ישראל. בריאיון לרון פוגל הוא מספר על שיטת העבודה שלו, הצילומים בשטחים בסרט "הים", שיתוף הפעולה עם נדב לפיד, החלום ההוליוודי והסרט שהוא הכי גאה בו

שי גולדמן הוא אחד מצלמי הקולנוע והטלוויזיה הבכירים בישראל, אם לא הבכיר שבהם. הוא זכה בלא פחות מארבעה פרסי אופיר לצילום על הסרטים "תיקון", "שלוש אימהות", "מילים נרדפות" והשנה על "נאנדאורי", כשבמקביל לזכייה הוא הועמד פעמיים נוספות על צילום "כן" של נדב לפיד וזוכה אופיר לסרט הטוב ביותר "הים" של שי כרמלי פולק, שיצא בסוף השבוע לאקרנים.

איפה צילמתם את הסרט "הים"?

"גילינו שיש כפרים באזור ואדי ערה, בדרך לאום אל פאחם ממש מול קציר, שבהם התושבים אינם אזרחי ישראל. הם לא רשאים להיכנס לישראל ואם הם נכנסים לישראל ותופסים אותם הם נחשבים שוהים בלתי חוקיים. אין שם שום מחסום. גם ברטעה חצויה באמצע, כולל בתי ספר ששייכים לרשות וחצייה בישראל. באזור ההוא צילמנו. הדבר המאתגר היחיד בצילומים באותו כפר הייתה להשיג הסכמה של החמולה שגרה שם. הם היו סופר נחמדים, פתחו את הבתים שלהם שנוכל לצלם בהם וממש שיתפו פעולה וזה די הדהים אותי".

השחקן הראשי הילד מוחמד גזאוי, שגם זכה באופיר בפרס השחקן הטוב ביותר, הוא דובר ערבית. זו הייתה בעיה לתקשר איתו?

"חצי מהצוות היה ערבי וגם אני ושי (כרמלי פולק) מבינים את השפה כך שזו לא הייתה בעיה. מה גם שכשאני מגיע לסט אני כבר מכיר את התסריט בעל פה. היה ממש כיף ליצור ביחד והייתה לי הרגשה שכולנו בסופו של דבר דיברנו שפה אחת שמשותפת לכולם - שפת הקולנוע".

צילמתם גם בשטחים. איך היה לצלם שם?

"שי צילם כבר בעבר בשטחים את סרטו התיעודי 'בילעין חביבתי'. גם הפעם צילמנו בבילעין את סצנות גדר ההפרדה, כך שהאזור היה מוכר לצוות ואת שי מאוד מכבדים שם. מבחינתי עדיין זו המדינה שלי ואלו שכנים שלי כך שלא הרגשתי כמו שהרגשתי שצילמתי בעבר בצרפת. שם זה היה כמו פנטזיה. גם בגאורגיה כשצילמתי את 'נאנדאורי' היה מדהים ומרגש לגלות ארץ חדשה ולא מוכרת לי".

אם כבר הזכרת את צילומי "נאנדאורי". מה קורה כשאתה מגיע סוף סוף ללוקיישן עצמו - אתה צריך לאלתר או שהכל כבר הובן לך מהתסריט?

"אנחנו תמיד עושים סיורים מוקדמים. ב'נאנדאורי' היו 18 ימי צילום אבל לפני כן עשינו כמעט שלושה חודשים סיורי לוקיישן. לי יש מילה מאד חזקה לגבי הלוקיישן כי בסוף זה מה שאני מצלם. זה קריטי עבורי איפה מצלמים. ב'נאנדאורי' הסקאוטרים המקומיים לקחו אותנו לבתים שמייצגים את הבית הגאורגי הטיפוסי - מלא ציורים צבעוניים על הקירות - ואני הרגשתי שזה רושם יותר מדי תיירותי ולא החיים האמיתיים. בסוף צילמנו במלון שישנו בו ובבתים שיש בהם פחות סממנים מקומיים. אני נמשך תמיד לנטורליזם ולטבעיות. אני זוכר שב'מילים נרדפות' שאלו אותי תאורנים מקומיים איך אני רוצה להאיר את הדירה שצילמנו בה ואני אמרתי להם 'מה, זה לא נראה לכם מספיק טוב?'".

לצלם בטבע בגאורגיה היה מאתגר?

"מאוד אהבתי לצלם בכפר שלא הכרתי, אני אוהב לצלם במקומות בתוליים. הכפר הוא עולם חדש לי לחלוטין וזה בהחלט מאתגר, כולל להבין איך אתה מתמודד עם כל נושא האור".

אחת הסצנות היפות בסרט "הים" היא בקונדיטוריה. זה מקום מאד צפוף. איך מצאת את עצמך בתוך המרחב הזה?

"למצלמה יש תמיד את היכולת או להגדיל או להקטין מקום. אני מצאתי שם בסט פינה וצילמתי משם. מן הסתם אהבת את הסצנה כי היא מאד רומנטית וגם מתרפקת על השנים שהיו כאן בעבר, כשהיו כאן סממנים של דו קיום".

איך היה לעבוד עם שי הבמאי?

"העבודה עם שי הייתה שונה מאיך שאני רגיל לעבוד. שי כדוקומנטריסט מאוד מתבסס על עובדות ואני חושב שמצאנו את עמק השווה בין ריאליזם לפנטזיה כששי הציע שנלך לפי הקולנוע האיראני, במיוחד בסצנות שהילד מסתובב בתל אביב. עבדתי עם עדשות מאד ארוכות ויש איזושהי תחושת תיעוד. אני חושב שהצלחנו ליצור תחושה של מי שמתבונן מהצד וכאילו מתעד את הרגע. יש בסרט לטעמי תחושה של פשטות ואולי גם קצת נאיביות וזה סוד קסמו".

מאז סרטו הראשון כצלם, "לנגד עיניים מערביות", צילם גולדמן למעלה מ-30 סרטים באורך מלא, בהם יצירות בלתי נשכחות כמו "ביקור התזמורת" ו"מעבר להרים ולגבעות" של ערן קולירין, "מילים נרדפות", שזכה בפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין, ו"הברך", שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן.

בסרטים שצילמת לנדב לפיד המצלמה מאוד נוכחת, אפשר ממש להרגיש אותה. איך יוצרים כזו עוצמה?

"לי ולנדב יש מושג 'לתקוף את המצלמה'. שחקנים רגילים להתעלם מקיום המצלמה ואנחנו תמיד ביקשנו מהם דווקא להסתכל על המצלמה, דבר שמביך הרבה שחקנים. הגישה שלי היא שהמצלמה היא חלק לחלוטין מהסרט והיא סופר נוכחת. למשל ב'כן' המצלמה היא ממש לוליינית. כמו בסצנות המסיבות. עדיין אני אוהב פריימים שקטים. אצל נדב מדי פעם אני חורג ממנהגי, מה גם שעשינו כל כך הרבה סרטים ביחד שאנחנו כבר מבינים אחד את השני ללא מילים".

כל סרט שונה ממשנהו? יש דרישות שונות מבמאים שונים או שיש לך את האמת שלך?

"אחד התפקידים הכי חשובים שלי זה להתאים את הצילום לסרט. ההתאמה לבמאי היא חשובה להצלחת הסרט. ברור שאני מפעיל גמישות מסוימת. למשל ב'נאנדאורי' אתי צ'קו הבמאית מתפעמת מנופי גאורגיה ואני נשביתי מייד בתחושות שלה וניסיתי לצלם מנקודת מבט של מי שלא יכול להפסיק ליהנות מהיופי והאווירה של הלוקישיינים".

זה משנה לך מהו גודל הפרויקט? איך אתה בוחר סרטים?

"אתה אף פעם לא יודע כמה ואם הסרט יצליח. 'ביקור התזמורת' שצילמתי לערן קולירין היה הפתעה אדירה עבורי. אני זוכר את הקהל בקאן עומד ומוחא כפיים באמצע הסרט בסצנה עם השיר 'יש לי ציפור קטנה בלב' והיינו די המומים. לכן אני מתייחס לכל פרויקט בכל רמת חשיבות. אבל בהחלט חשוב לי שהסרט יצליח. היום אני חושב שכבר מגיעים אליי פרויקטים שקרובים לליבי. מעבר לכך אני פוגש את הבמאי וקורא את התסריט, אני מאוד פתוח לכל סוג של סרט".

הוליווד מעניינת אותך?

"אני מאוד רוצה, אבל נראה לי שצריך להשקיע בזה המון אנרגיה וגם לעבור לגור שם. אחרי 'ביקור התזמורת' התקשר אליי סוכן צלמים בכיר והציע לייצג אותי אבל זה לא הבשיל כי לא עברתי לשם".

יש לך שוטים שאתה גאה בהם או סרט שאתה גאה בו במיוחד?

"'ביקור התזמורת' היה כמו התגלות שמימית עבורי. גם עשינו שם דברים מאוד יפים. אני חושב שזה סרט על זמני. גם אצל נדב יש תחושה לפעמים שמאוד הצלחנו".

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

רון פוגל - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

2צלם מדהים ואיש מתוק !!! טל () | 17/11/2025 08:55:24

1צלם מצוין!! ניר () | 16/11/2025 00:49:14