חדשות קולנוע וסרטים

יחידים בדורם: הבמאים והבמאיות הגדולים בקולנוע הישראלי

21/4/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

לכבוד יום העצמאות, כתבי האתר בחרו את הבמאים והבמאיות האהובים עליהם בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי. מבועז דוידזון, אפרים קישון ואורי זוהר ועד ניר ברגמן ועמוס גוטמן | פרויקט יום העצמאות

אפרים קישון

קישון היה אבי ההומור הישראלי. מהסאטיריקנים, העיתונאים, הסופרים והבמאים הישראלים הידועים ביותר, חתן פרס ישראל שיצירותיו הספרותיות, הקולנועיות והבימתיות עדיין רלוונטיות גם, ובמיוחד, היום. במבט שלו מבחוץ על ישראל כעולה מהונגריה, אבל גם מבפנים של סופר וסאטיריקן משובח, הוא הצליח לתאר עם המון הומור את החברה הישראלית על יופייה ועוולותיה. מ"סלאח שבתי", דרך "השוטר אזולאי" ועד "תעלת בלאומליך" הדמויות והסרטים של קישון יישארו חקוקים בתולדות הקולנוע הישראלי ובלבבותיהם של הצופים. (אלעד שלו)

הוא ביים רק 5 סרטים אבל מתוכם 4 הם יצירות מופת. אחד מהם "סלאח שבתי" הוא אחד הסרטים הכי טובים שנעשו בקולנוע הישראלי. הוא לא למד קולנוע, היה אמן ופסל אבל היה אוטו-דידקט שמוציא מהשחקנים שלו 200% יכולת. הסרטים שיצר כמו "סלאח שבתי", "תעלת בלאומליך", "השוטר אזולאי" ו"ארבינקא" הם פיסת ישראליות מתוחכמת, מצחיקה, מרתקת ורבת שכבות, פשוט סרטים נפלאים. (רון פוגל)

אפרים קישון היה כותב סאטירי גאוני שזיקק בכתיבתו את המצב הישראלי. עולה חדש, שהפך את העברית לשלו והמציא אותה מחדש. קישון היה גם במאי סרטים ייחודי. הוא יצר שני סרטי מופת, שכל פעם שאני צופה בהם, אני נפעמת מחדש: "תעלת בלאומילך" ו"השוטר אזולאי". בשני הסרטים המופלאים האלה, קישון מתאר את הגיחוך האנושי, את המאבק של היחיד מול בירוקרטיה מטורפת ואת הכמיהה האנושית לאהבה והכרה.

במיוחד אהובות עליי הסצנות ב"שוטר אזולאי" שבהן שייקה אופיר צופה בסרטים בטלוויזיה ומדמיין את עצמו כגיבור הנועז שלהם, זה שזוכה בבחורה ומנצח את ה"רעים". בחיים, הוא אולי הלוזר האולטימטיבי אבל זוכה לרגעי חסד, מהיפים שנראו בקולנוע. ב"תעלת בלאומילך", הפסימי הרבה יותר, לאיש היחיד האומר את האמת אין שום סיכוי. השחיתות והשקר מנצחים. הנבואה העגומה של קישון נכונה היום יותר מאי פעם. (יעל מאורר)

עמוס גוטמן

עמוס גוטמן היה גאון קולנועי. אם יחברו מונטאז'ים של מיזנסצנות, פריימים, צבעים, ביגוד, אביזרים שעוברים מסרט לסרט, הם יהפכו לאחד - כל אלה מדגימים מדוע גוטמן היה בעל שפה קולנועית כל כך מדויקת ומובחנת שאף אחד אחר לא היה מסוגל ליצור באותם זמנים, ובספק אם גם היום יש קולנוען ישראלי שיש לו שפה קולנועית מובחנת.

הצבעוניות ההוליוודית של דאגלס סירק התנגשה בריאליזם של ראשית דרכו של ויסקונטי עם הוויית טירוף והזוהמה האנושית של פאסבינדר בתוך המציאות הישראלית של השוליים החברתיים. הקולנוע שלו לא רק עסק בנושאים שנחשבים לטאבו חברתי, אלא גם נראו שונים לחלוטין מכל סרט ישראלי ולכן הם גם שברו את כל המוסכמות של השפה הקולנועית הישראלית. כמו גיבורי סרטיו וכמו אישיותו, גם הסרטים שלו היו אחרים. (יאיר הוכנר) אורי זוהר

הקולנוע הישראלי ידע הצלחות רבות עד לכניסתו של אורי זוהר לתמונה, אך עם תחילת עבודתו הקולנועית, הכירה התעשייה המקומית סוף כל סוף את ה"אוטר" הראשון שלה - יוצר שטביעת אצבעו מורגשת בכל דבר שעשה, לא משנה הז'אנר. במרחק הזמן, יצירתו אולי נזכרת כמעט בלבד בזכות "מציצים" שהפך לקאלט או בזכות חזרתו בתשובה בסוף שנות ה-70, וחבל. בין אם בייבוא האוונגרד לארץ עם "חור בלבנה" או הדרמה הבוגרת של "הוליווד החדשה" עם "עיניים גדולות", לא רק שהקולנוע הישראלי חב חוב גדול לזוהר, אלא שיצירותיו ממשיכות לשעשע ולרגש דורות חדשים של צופים - ביניהם כותב שורות אלו. (דניאל עמיר)

אם אורי זוהר היה קולנוען צרפתי או איטלקי, הטרילוגיה ה"נהנתנית" שיצר בחסות חבורת "לול" בשנות ה-70 הייתה נחשבת לפיסת קולנוע משובחת ברמה עולמית היסטורית. הציטוטים הבלתי נשכחים והטענות על המיזגוניה של הסרטים מפספסים את העובדה שמדובר ביצירות חד-פעמיות בתולדות הקולונע הישראלי, שבהן היוצר מישיר מבט אל החלקים האפלים ביותר בתוך עצמו. (גיא קול)

ניר ברגמן

עוד מסרט הסטודנטים המוקדם "סוסי ים" ועד "פינק ליידי" החדש, ניר ברגמן ביסס את מעמדו כאחד הקולות הבולטים והאנושיים בקולנוע הישראלי. במקום לעסוק בדרמות לאומיות, הוא מפנה את המצלמה פנימה, אל המורכבות, השבריריות והקונפליקטים של התא המשפחתי. בזכות שפה קולנועית מדויקת ונטולת מניירות, ברגמן מצליח לזקק ממצבים יומיומיים יצירות חכמות ומרגשות, ולייצר קולנוע אינטימי שמונע מאותנטיות ומרגש אנושי חשוף. (עדיאל קורן)

בועז דוידזון

בועז דוידזון הוא הבמאי האהוב עליי דווקא משום שהוא מצליח היכן שרבים אחרים נכשלו ביכולת שלו לזקק אמת תרבותית עמוקה דרך קולנוע שנדמה קליל ונגיש. ביצירותיו, החל מ"חגיגה בסנוקר" ו"צ’רלי וחצי", דרך "אסקימו לימון" ו"אלכס חולה אהבה", הוא יוצר מרחב שבו ההומור אינו רק אמצעי בידורי, אלא כלי ביקורתי וחומל כאחד.

הוא מצליח לגעת בקהל רחב מבלי להתפשר על מורכבות אנושית ולספר סיפורים שנדמים עממיים, אך למעשה טומנים בחובם דיוקן כן, לעיתים נוקב, של החברה הישראלית על כל רבדיה. דווקא מתוך אותה “פשטות” לכאורה, נולדת תחושת הזדהות נדירה, שהופכת את סרטיו לחוויה שלא מתיישנת וממשיכה להדהד, להצחיק ולכאוב גם יחד. (אור טילינגר דה קרבליו)

נטעלי בראון

בראון היא הבמאית הישראלית האהובה עליי כי היא מצליחה לגעת בנושאים הכי עמוקים ורגישים בצורה כנה ואנושית, בין אם זה סרטים עלילתיים או דוקומנטריים. בסרטה "חמצן" שיצא השנה בראון מציגה מציאות מורכבת וכואבת מנקודת מבטה של אם לחייל קרבי, אבל עושה זאת בעדינות וברגישות שמאפשרות להתחבר לדמות המורכבת אותה מגלמת דאנה איבגי. היא מתארת באופן אותנטי קשרים בתוך משפחה, במיוחד ברגעים של פחד, חוסר ודאות ואהבה גדולה. הסגנון שלה לא מתאמץ והיא מצליחה להכניס את הצופים לרגעים הכי אישיים של הדמויות. בעיניי, זה קולנוע שנשאר בלב הרבה זמן אחרי שהסרט נגמר. (מיכל ליבר רונן)

ארי פולמן

פולמן הצליח לפרוץ גבולות קולנועיים עם סרטו ואלס עם באשיר. שילוב חכם בין אנימציה לסיפור אישי, ויצירת חוויה רגשית עמוקה שנשארת איתך. היכולת של פולמן לגעת בזיכרון, טראומה וזהות דרך שפה קולנועית ייחודית הופכת אותו ליוצר יוצא דופן בנוף שלנו וכמובן הבינלאומי. (תומר כץ)

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

תגובותהוסף תגובה

1שניים הצליחו באמת בגדול אפריים קישון בועז דוידסון שסרטיו מדוקלמים בעל פה הוא קיבץ שחקנים אדירים זאב רווח הגדול מכולם , יהודה ברקן , אריה אליאס, יוסף שילוח ,טוביה צפיר ,ניצה שאול , צחי נוי אבי (50) | 22/04/2026 19:35:27