להרוג את ביל 2- ביקורת סרט

היום עולה על מסכי הקולנוע בארץ הסרט "להרוג את ביל 2", סרטו האלים והמאוד מדובר של קוואנטין טרנטינו. יאיר הוכנר, מבקר קולנוע של אתר סרט, ראה וחורץ חד משמעית כי החלק השני שם את הפרק הראשון בכיס הקטן.בסרט הראשון זכינו לקרנבל בלתי פוסק של אלימות וירטואוזית ומנקרת עיניים, בסרט השני עדיין תקבלו את אותה אלימות אולם הפעם יש גם סיפור ודמויות. בסרט השני מגיע טרנטינו לשיאו לא רק מבחינה טכנית אלא גם מבחינה תסריטאית. מבחינה תסריטאית אנחנו למדים רבות על "הכלה" (אומה ת'ורמן), אצל מי למדה את אומנויות הלחימה, מה טיב מערכת היחסים שלה עם ביל, למה היא רצתה לעזוב את חבורת המרצחים, למה הם עשו לה את מה שהם עשו לה ביום חתונתה והאם זו בכלל הייתה החתונה שלה. בתסריט השנון ניתן למצוא שפע של מונולוגים ודיאלוגים מבריקים.

ביצירה הקולנועית האולטימטיבית הזו, טרנטינו, האיש שאוהב קולנוע שמבקרי קולנוע לא אוהבים, מציג לקהל הרחב ז'אנרים קולנועיים נידחים משנות השבעים. אם הפרק הראשון היה מושפע מסרטי הסמוראים, סרטי פעולה יפאנים עכשוויים וכמובן אנימציה יפאנית, בפרק השני הוא עדיין מושפע מאומנויות לחימה המגיעות מהמזרח, אך הפעם הוא מתייחס לסרטי אומנות הלחימה שצולמו בסין והונג קונג במהלך שנות השבעים. במחווה סגנונית זו מככב גורדון ליו, מי שהיה אחד הכוכבים הגדולים של הז'אנר. אפשר לראות גם התייחסות ישירה למערבונים האיטלקים, שזכו לכינוי "מערבוני ספגטי" והסרט מכיל מספר מנגינות של אניו מוריקונה שהלחין את המוסיקה המפורסמת של "הטוב, הרע והמכוער".

אחרי שבסרט הראשון "הכלה" המוכרת לנו גם כ"ממבה השחורה", חסלה את וורניטה גרין ואת או-רן נותר לה לסגור חשבון עם אל דרייבר (דריל האנה), שתומת העין המרושעת ובאד (מייקל מדסן), אחיו של ביל, שחי בלב המדבר לבד, מכור לטיפה המרה ולמרות זאת עדיין מסוכן. מטרתה הסופית היא, כמובן, ביל (אם מישהו לא קלט את זה מהשם של הסרט).

אם הסרט הראשון התבסס על אלימות מרשימה ובלתי נפסקת, בסרט זה אפשר למצוא מתח מסוג חדש, בין "הכלה" ל"ביל". שני מאהבים לשעבר, שני הורים בהווה, שני יריבים שכדי שאחד יוכל להמשיך לחיות השני חייב למות. הסרט הזה מעניק מבט מפתיע לתוך מוחם וליבם של אנשים אלימים.

אומה ת'ורמן מדהימה. זהו הסרט הראשון שהיא נושאת על גבה והיא עושה זאת בצורה מעוררת הערצה. למרות שהיא נמצאת כל כך הרבה שנים בעסק היא עדיין לא הצליחה לזכות בתפקיד הראשי המיוחל ותמיד הפגינה קרירות כלפי המצלמה. טרנטינו לוקח את הקרירות הזו ויוצק לתוכה חום וכריזמה שאף פעם לא היו לה. היא מעולה.

בסרט זה טרנטינו עושה קאמבק לשלושה שחקנים ולא אחד. אגב כולם עדיין עובדים בתעשיית הקולנוע אבל בתפקידים זניחים לחלוטין בסרטים עוד יותר זניחים. מייקל מדסן שמאז "כלבי האשמורת" לא עשה תפקיד אחד ראוי, חוזר לעבוד עם טרנטינו וזה עושה לו רק טוב. דריל האנה שהיתה אחת הכוכבות הלוהטות בתעשיית הקולנוע בשנות השמונים בזכות סרטים כגון: "בלייד ראנר", "ספלאש" ו"וול סטריט", הופכת לדיווה מטורפת כ"אלי דרייבר" הרצחנית. דייויד קאראדין מי שהיה סמל סרטי אומנויות הלחימה בשנות השבעים ומוכר בעיקר בזכות סדרת הטלוויזיה הקאלטית "קונג-פו" עושה כאן את הקאמבק הגדול ביותר, כ"ביל".

טרנטינו האיש שאוהב קולנוע יותר מאשר את אמא שלו, יוצר בסרט זה חגיגה קולנועית שתיחקק בזיכרונכם לתקופה ארוכה.