Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: העולם החזותי של שון אליס

מאת: רון פוגל

סרטו של הבמאי שון אליס "קשבק" נבחר לפתוח את פסטיבל הקולנוע הבריטי והיום, ה- 1 בפברואר הוא עולה להקרנות מסחריות ברחבי הארץ.

שון אליס, הבמאי והשחקן הראשי בסרט שון ביגרסטאף הגיעו לארץ הקודש כדי לכבד את ההקרנה החגיגית בנוכחותם. כמה שעות לפני ההקרנה הצלחתי לתפוס את הבמאי הצעיר והמוכשר הזה לראיון על קולנוע, צילום וטקשי קיטנו. כוכב הסרט שון ביגרסטאף חלה בשפעת קשה ולכן לא היה יכול להצטרף.

[*]

אליס, 37, בחליפה שחורה, צנום ואלגנטי, משדר בריטיות נינוחה וקלילה ובאותה מידה ניכר בו שהוא בראש ובראשונה איש מקצוע שרק דבר אחד מעניין אותו - להגיע לתוצאה הטובה ביותר בכל פרויקט שבו הוא מתעסק.

"קשבק" היה במקור סרט קצר, איך הוא הפך לסרט באורך מלא?

קשבק היה סרט קצר שהופק בתקציב זעום וצולם בפרק זמן קצר. בכלל לא ציפיתי שהוא יצליח. אבל הסרט זכה בארבעה עשר פסטיבלים בעולם והיה בין חמשת המועמדים הסופיים לאוסקר. כשנסעתי עם הסרט לפסטיבלים שונים, באו אליי אחרי ההקרנות צופים רבים (ואנשי מקצוע) ושאלו אותי שאלות על הדמויות - מה הם עשו? מנין הם באו? מה קרה בסופם? ואז התחלתי לחשוב על "עיבוי הסרט" והפיכתו לסרט באורך מלא. החלטנו להשתמש ב - 17 הדקות שכבר צולמו כבסיס ואז צילמנו את שאר הסרט. לשמחתי כמעט אי אפשר להבחין שהשחקנים מצולמים בהפרש של שנתיים. עוד בעייה שנתקלנו בה הייתה לאסוף מחדש את כל הצוות המקורי, דבר שהשאיר לנו חלון זמן מאד קטן לצילום.

[*]

רוב הסרט מתרחש בתוך סופרמרקט, האם צילמתם בסניף אמיתי או באולפן?

הסרט צולם בסניף אמיתי של רשת "סיינסבארי". לנו נתנו לצלם מסגירת הסניף בשעה עשר בלילה ועד לפתיחה בשש בבוקר. מאד נוח לצלם בסופר, כי תאורת הניאונים הקיימת היא מצוינת. בעלי הרשת סיכמו איתנו מראש כי נשלם על כל מה שנאכל או נשתמש בו בצילומים. למעשה מצאתי את רוב הצוות מגיע כל פעם לאזור המתוקים...נראה לי שטחנו כמויות הרבה יותר גדולות של אוכל ממה ששילמנו עליו בסוף. עוד נקודה מעניינת היא שמנהלי הרשת לא טרחו בכלל לקרוא את התסריט וכשהם הוזמנו לראות את התוצאה הסופית התגובות היו מעורבות - חלק חשבו שהרשת הוצגה בצורה רעה, אבל חלק היו מאד מרוצים וחשבו שחשיפת הרשת רק תביא להגדלה במכירות.

דרך אגב את הסצינה עם הבחורות הערומות צילמנו ביום האחרון ובשעה מאוחרת, כי בכל זאת מדובר בנשים מדהימות ולא רצינו לגרום להתרגשות מיותרת בסופר...

הסרט מאד חזק מבחינה חזותית, האם תוכל לפרט על כך?

לפני שהפכתי לבמאי, עסקתי בעיקר בצילום (שון אליס,הוא אחד הצלמים הידועים בבריטניה וצילם בין היתר ל"ווג") ובשבילי הדימוי החזותי היה הכל. הייתי נוהג לקחת סט ריק וליצור בתוכו את העולם שלי. לאורך השנים הגעתי למסקנה שאני בעצם במאי "מתוסכל" והחלטתי ללכת לכיוון של בימוי. ב"קשבק" ניסיתי ליצור את אותו עולם חזותי שהייתי יוצר בסטים שלי שהייתי מצלם. בסרטי החדש "השבור" שסיימתי אותו לפני שבוע, אין כמעט דיאלוג והכל מבוסס על דימויים ופעולה בחלל. זה מי שאני, קודם כל חשוב לי המראה והחזות.

האם הסרט הוא אוטוביוגרפי? האם בן הגיבור הוא בעצם אתה?

כן, לא. הכנסתי בסרט כמה קטעים שקרו לי כילד, כמו המקרה עם הסטודנטית השבדית (מאד כעסו עליי שתיארתי אותה לפי כל הסטריאוטיפים, אבל היי - מדובר במשהו שאכן קרה). גם הדרך שבה בן יוצר אומנות למול עולם שקפא בזמן - זהו בעצם אני שבעבר הקפיא את הזמן על ידי צילום והיום מדמיין סרטים כיחידות קפואות המתחברות לסרט שלם. מעבר לכך בן הוא פשוט בן ואין לו קשר אליי.

[*]

איך צילמתם את הקטעים שבהם הזמן קופא?

מכיון שלא היה לנו את התקציב של יוצרי ה"מטריקס" למשל ולא יכולנו להרשות לעצמנו פעלולי מחשב, נאלצנו לבצע נסיונות שונים בסגנון ה"ישן" שלפני עידן ה - CGI. לאחר מספר נסיונות ועבודה מאומצת - גם מצד צוות הצילום וגם מצד השחקנים שנאלצו לעמוד קפואים לפרקי זמן ארוכות - הגענו לדעתי לתוצאה טובה.

איך אתה מסביר את העובדה שהחברה שהפיקה את סרטך היא חברת "גומונט" הצרפתית ולא חברה בריטית?

שאלה טובה וקשה שבאמת אין לי אליה תשובה. התמיכה הבריטית ביוצרים צעירים כמעט ולא קיימת. יש תחושה שבבריטניה לא מתייחסים אליך עד שלא הצלחת בכוחות עצמך. המצב הוא כזה אבסורדי שבריטניה היא כמעט המקום היחיד בעולם המערבי שלא קנו את "קשבק" כדי להקרינו. לאור ההיסטוריה הקולנועית המפוארת שלנו, לא ברורה לי המדיניות הנוכחית שגובלת בהתעלמות מתעשיית הקולנוע. בפסטיבל הקולנוע האחרון בלונדון כמעט לא הוצגה שום יצירה בריטית מקורית! זה מרתיח אותי אבל אני ממשיך לעבוד ומקווה שאולי עכשיו כש"קשבק" כסרט קצר זכה להצלחה עולמית, מישהו בבית סוף סוף יתעורר ויכיר בעבודה הקולנועית שלי.

הבחנתי במוטיב אפל לאורך הסרט - האם זה היה מכוון?

בהחלט כן! מבחינתי לא מדובר בסיפור אהבה קיטשי ובעולם ורוד ושמח. בכלל הז'אנר האהוב עליי הוא ז'אנר האימה וסירטי האחרון הוא סרט שכזה. היתה לי הזכות לשמש כצלם של דיוויד לינץ' לפני כמה שנים באיזה פרויקט ואני מעריץ גדול של היכולת שלו לספר סיפורים מצמררים ובעיקר כאלו שאין להם סיום ברור. לדעתי ז'אנר האימה הוא היום ז'אנר "אבוד" ואין כמעט סרטים אינטליגנטיים בז'אנר וחבל.

איך היה לעבוד עם טקשי קיטנו?

צילמתי את קיטנו בשנת 1998 והוא אחד האנשים הכי מרתקים שפגשתי עד היום. מהרגע שהוא נכנס לחדר היתה הרגשה שנוכחותו ואישיותו ממלאים את כל החלל. הוא מקצוען אמיתי וגם איש מאד משעשע.

"קאשבק" מוקרן ברחבי הארץ החל מהיום, הראשון בפברואר.