Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: החרב באבן ובזירוקס

מאת: לי-און פרץ

לכבוד יציאת גרסה מהודרת וחגיגית, אותה תוכלו למצוא בחנויות כבר ביום שני ה- 18 באוגוסט ושמציינת 45 שנה להפקת סרט האנימציה הקלאסי של דיסני, "החרב באבן", לי-און פרץ, מומחה האנימציה מספר אחד של אתר "סרט", נותן לנו סקירה קצרה על הדרך בה הפיקו סרטי אנימציה לפני עשרות שנים, הרבה לפני המחשב והתלת מימד. אז מה הקשר למכונות צילום משרדיות?

שנות החמישים של המאה העשרים. באולפני וולט דיסני יוצרים האמנים את הסרט המונפש הארוך "היפהפיה הנרדמת", שעתיד לצאת לאקרנים ב-1959.

אנימציה היא עסק יקר ודיסני מחפש קיצורי דרך, דרכים להוזיל את עלויות הפקותיו. אחד הבכירים ב"דיסני" מוצא, ממש בזמן הנכון, רעיון לטכנולוגיה חדשה: השימוש ב"זירוקס". בעברית נהגנו לקרוא ל"זירוקס" צילום מסמכים. אתם יודעים, מעין מכונת צילום פרימיטיבית שהקדימה את הסורק הדיגיטלי.

[*]

הסרט המצויר הארוך הבא של האולפן, הלהיט "101 דלמטים" (או כפי שנקרא בעברית "על כלבים וגנבים") כבר יופק כולו באמצעות ה"זירוקס". האנימציה של וולט דיסני הייתה אז מסורתית ומצוירת, והמסורת עד אז הייתה העתקת כל הסרט (מלבד ציורי הרקע, ולעתים גם הפרטים הנייחים שבפריים) לשקפים (דפי צלולואיד). לאחר מכן נצבעו השקפים מעברם השני (על מנת ליצור צביעה אחידה בה לא נראה כיוון משיכות המכחול) וצולמו, על גבי הרקע, לסרט.

בשיטת ה"זירוקס" נחסכה העתקת הקווים הראשוניים, והציורים צולמו על גבי שקפים במקום להיות מועתקים ידנית. לאחר מכן באה הצביעה, גם הפעם ידנית, ואולם עדיין נחסכה העתקת הסרט (אנשי ההעתקה נקראים בז'רגון המקצועי "אינקרים", כלומר "אנשי דיו"). התוצאה נראית כרישום גס, היות והקו אינו נקי כבסרטים מוקדמים יותר, אולם דווקא משום כך מקבלים הציורים חיות מסוימת. והברכה העיקרית: סוף סוף ניתן היה לראות בסרט המוגמר את עבודותיהם של האנימטורים עצמם.

[*]

גם הסרט המונפש הארוך "החרב באבן", שבא כשלוש שנים לאחר "101 דלמטים", לקראת סוף שנת 1963 ליתר דיוק, נעשה באותה טכנולוגיה, וכמו שניהם גם יתר סרטי האולפן המצוירים הארוכים בשנות הששים והשבעים (כמו "ספר הג'ונגל" למשל). כעת ילדי ישראל יוכלו להתענג על "החרב באבן" בדי וי די חדש שיוצא לכבוד ציון 45 שנה להפקתו (הפצה "פורום פילם").

"החרב באבן" לא היה להיט גדול כקודמו, ודיסני הלך לעולמו בין הפקת הסרט הזה לבין "ספר הג'ונגל", כאשר הוא רואה את האימפריה שהקים מתדרדרת ואינו יודע כי לאחר מותו יושלם "ספר הג'ונגל" ויציל שוב את המצב. דיסני, למרבה הצער, לא זכה להגיע לארץ המובטחת.

[*]

"החרב באבן", כתוצאה מהאכזבה הכלכלית בארץ מוצאו, ראה אור בישראל רק בשנת 1986, ודווקא די הצליח כאן. אני הייתי שם, באחד מבתי הקולנוע הנחשבים בתל-אביב באותה התקופה, ונסחפתי עם הסרט, בזכות איכויותיו וגם לא מעט בזכות העובדה שהסרט נוצר באולפן בתקופתו של וולט דיסני עצמו.

גם הזאטוטים באולם, שעד

[*]

הבמאי וולפגנג רייטרמן, שביים בשביל דיסני קלאסיקות כמו "101 דלמטים", "ספר הג'ונגל", ו"חתולים בצמרת" (וגם סרטים פחות מצליחים כמו "רובין הוד") יצר עיבוד מרענן למיתולוגיה האנגלית הכוללת את החרב אקסקליבר, המלך ארתור ואבירי השולחן העגול.

מיתולוגיה החקוקה כה משמעותית בתודעה האנגלית, עד כי לעתים יש הטועים וחושבים כי מדובר בסיפור אמיתי שהתרחש. הסרט מביא את סיפור נעוריו של הילד שיגדל ויהפוך לארתור, מלך אנגליה. הסרט, יש לציין, מגובב במידה מסוימת: לעתים נראה "החרב באבן" כרצף מערכות נפרדות יותר מאשר כסרט אחיד.

[*]

וכעת, ארתור הצעיר עומד להגיח במהדורת די-וי-די המציינת את השנה ה-45 מאז בכורת הסרט הקולנועית. לקנות, לראות וליהנות מה"פרימיטיביזם" הטכני, מהבימוי של רייטרמן ובעיקר מטעימת הזמנים שלא ישובו עוד.

האלבום כולל, כך מובטח לנו, גם שני קלאסיקונים קצרים מבית דיסני: "החייט האמיץ הקטן" מ-1938 ו" אביר ליום אחד" מ-1946.

[*]

ובקשר להמשך קורותיה של הטכנולוגיה המתוארת למעלה: על סורקים ממוחשבים ועל תוכנות לעיבוד תמונה, בוודאי ובוודאי שמעתם. באנימציה המצוירת נעשה כיום ניקוי ידני של הקו הראשוני, אולם האינקרים משתמשים בנייר רגיל ולא בשקפים. אז באה סריקה ולאחריה הצביעה במחשב, כל זאת עד קבלת הסרט הסופי. הקווים כיום, לפחות בסרטי "דיסני", הם נעדרי הראשוניות שאפיינה את סרטי וולפגנג רייטרמן.

אולם לפחות בהפקה אחת בת-תקופתנו, הסרט הצרפתי "שלישיית בלוויל", נעשתה הבחירה במחווה סגנונית לאותם הימים. והתוצאה משובחת, כמו גם "שלישיית בלוויל" כולו.