Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הבן של רמבו - תרגילים בהתבגרות נוסח אנגליה

מאת: רון פוגל

הגעתי לצפות בסרטם של הצמד ג'נינגס וגולדסמית ("מדריך הטרמפיסט לגלקסיה") עם ציפיות נמוכות אבל בערך אחרי חמש דקות מצאתי את עצמי צולל לתוך העלילה של סרט נעורים מקסים שישמח ליבם של אוהבי קולנוע, של אוהבי סרטי התבגרות ושל כולם בעצם.

הסרט מספר על שני ילדים הגדלים באנגליה של תחילת שנות השמונים. וויל הוא ילד מופנם הגדל במשפחה השייכת לאיזו קהילה דתית מחמירה ולי הוא פרחח קלאסי שגדל לבד עם אחיו בבית אבות.

[*]

בדרך לא דרך הם נפגשים בבית הספר וחברותם המוזרה תוליד את הפקתו של "הבן של רמבו" סרט ביתי שנעשה עם מצלמת וידאו אחת, אביזרים מאולתרים והרבה רצון טוב ותמימות כובשת של כל המעורבים בעניין. אתם תמצאו עצמכם מחזיקים ידיים לכל אורך הסרט ומקווים שבסופו של דבר אכן ייצא הסרט לפועל והילדים יצליחו להגשים את החלום שלהם.

ג'נינגס וגולדסמית חזרו בסרט לימי הנעורים שלהם בתחילת שנות השמונים והעלילה היא בעצם אוטוביוגרפיה שלהם כנערים. הם סיפרו כי רצו לשתף את הקהל בתחושה של אותם ימים שלפתע, בשל זמינותה של מצלמת הוידיאו, לעשות סרטים נהיה קל ואפשרי. כמו הילד וויל בסרט גם ג'נינגס חווה חוויה מתקנת כשראה את "משחק הדמים" ואז גמלה בליבו ההחלטה להיות איש קולנוע.

[*]

גם אני זוכר את הצפייה בסרט אי שם לפני כמעט רבע מאה בקולנוע "הוד" בתל אביב. בעיני "משחק הדמים" (או באנגלית first blood) הוא הטוב מסרטי רמבו ובעל האמירה המשמעותית מבין הארבעה שנוצרו עד היום. כמו הילד המגלם את לי גם אני מכיר בעל פה את הטקסט האלמותי של הסרט, הכולל בתוכו כמה אמירות בלתי נשכחות כמו "שלחתם מאה איש כנגד רמבו, אני מציע שתכינו הרבה שקי גופות - בשבילכם כלומר" או המשפט "אל תתגרו בי, אם תתגרו בי אביא לכם מלחמה שלא הכרתם".

לילדים כמו ג'נינגס וגולדסמית שצפו בסרט היה קצת פחות חשוב המסר על מדינה ששלחה את חייליה למלחמה רחוקה ונטשה אותם. הם ראו ב"משחק הדמים" אגדה מודרנית שניתן להאחז בה ולהפליג למחוזות דמיון רחוקים.

[*]

כוחו של "הבן של רמבו" הוא בשילוב המדויק בין סרט ילדים שאינו נגרר לקיטשיות מצד אחד ובין סרט על קולנוע ואהבת הקולנוע מצד שני. הדמיון והמציאות מתערבבים להם ביחד והופכים את "הבן של רמבו" לסיפור התבגרות מרתק ומרגש.

שני הילדים בתפקידים הראשיים וויל פולטר וביל מילנר כובשים בתפקידם הקולנועי הראשון, השחזור התקופתי של תחילת שנות השמונים מאד משכנע והסרט מספק חווית צפייה מרעננת ומשעשעת לימי הקיץ החמים.

[*]

הגורם הנוסף שהופך את "הבן של רמבו" מעוד סרט ילדים ליצירה חשובה היא הציניות של היוצרים וחוש ההומור הקצת הזוי שלהם שניכר במיוחד בהצגת הסגידה לנער הצרפתי שהגיע בחילופי נוער לבית הספר והופך לאחד מכוכבי הסרט.

"הבן של רמבו", סרט התבגרות מקסים וכובש, הנאה צרופה.