Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: חג שמח ומטורלל - סיפור חג

מאת: רון פוגל

הקולנוע הצרפתי עושה דברים מעניינים בכלל ובתקופה האחרונה בפרט: "הגרגר והדג" הנפלא של עבד אל לטיף קשיש שעסק במשפחה אלג'ירית ומלחמת הקיום שלה בעיירת חוף, "פאריס" האלגנטי של סדריק קלפיש שצייר את פאריז כעיר מורכבת ורב מימדית ולאחרונה "בין הקירות" המדהים בעוצמתו ובחיוניות שלו של לורן קאנטה שמציב בפני הצרפתים את שאלת השאלות: מהי הזהות הצרפתית האמיתית בעידן של רב לאומיות והגירה.

את האלגנטיות והטכניקה המעולה אי אפשר לקחת מהעושים במלאכה בארץ השמפניה והז'מבון. בימים אלו עלה בבתי הקולנוע בארץ "סיפור חג", סרטו החדש והמצויין של ארנו דפלשן ("מלכה אחת ומספר מלכים"). לדפלשן יש את היכולת להפוך סיפור נדוש ומוכר לרכבת שדים של הפתעות והצופה נשאר דרוך לכל הסרט - כי פשוט אין לדעת מה התעלול הבא שימציא הבימאי המוכשר הזה מתחת לידיו .

[*]

הסיפור, על פניו, מוכר וידוע: זוג הורים מבוגרים מזמין את בני המשפחה לארוחת חג בחג המולד בביתם הפריזאי רחב המידות. בעבר הרחוק נתגלה כי בנם הקטן סובל ממחלה נדירה והבן הנוסף שהביאו לעולם (בעיקר כדי שישמש תורם אפשרי לאחיו) לא הצליח להציל את האח הצעיר ממות. לאחר שנים מתכחשת האחות הגדולה לאח שנותר ואם כל זה לא מספיק - אם המשפחה מתגלה כחולה אף היא וזמנה קצוב.

בטריטוריית סרטי ה"כינוס המשפחתי בחג" נעשו לא מעט סרטים - בין אם "החגיגה" הדני שהיה אלים ומאד ישיר כדרכה של קבוצת דוגמה, בין אם "לילסדה" הפנטזיוני משהו של שמי זרחין ובין אם אלה כל סרטי ה"חופשה בכפר" שנעשו בעבר בשיטת הסרט הנע בצרפת. ברב הסרטים האלו הנוסחא ברורה מתאספים, רבים ומשלימים. לא כך הדבר ב"סיפור חג" וזה מה שמעניין מאתגר ושונה בסרטו של דפלשן.

[*]

דפלשן לוקח סיטואציות טעונות ובמקום להנפיק משהו שיידמה לסרט תורכי או למלודרמה שבלונית הוא שובר את תבנית סרטי החג לדורותיהם ויוצר יצירה מורכבת ותובענית שדורשת הרבה רצון ונכונות מהצופה - אבל מי שמוכן להתאזר בסבלנות שעתיים ומחצה יזכה לחוויה כמעט רוחנית ולהרבה מאד חומר למחשבה על יחסי הורים ילדים, קרובים וסתם נאהבים בימינו.

באמצעות פלשבקים, צילום שלעיתים נדמה כי הוא תעתיק של סרטים אילמים (כולל תמונה הנגלית מבעד לעדשה הנפתחת ונסגרת לסירוגין), קצב משתנה ופס קול משתולל מוביל אותנו הבימאי בנפתולי המשפחה המתייסרת ולשם שינוי הגיגי הדמויות לא מעייפות ורק תורמות ליופיו וקוסמו של הסרט.

[*]

דפלשן גם שותל קטעי סרטים ישנים שבהם צופה המשפחה כמו הסרט "פנים מצחיקות" עם פרד אסטייר ואודרי הפבורן - שעלילתו מתרחשת בעיקר בפאריז. אחד הדברים הנועזים שעושה דפלשן הוא להשאיר אותנו עם לא מעט שאלות שכלל אין להן פיתרון - מה בדיוק הנקודה היהודית של המשפחה? האם אחד האחים הוא רק סכיזופרן או שיש לו עוד הפרעות? מה יש למשפחה עם נוסחאות מתמטיות? (אחת הנקודות המתוקות מרירות של הסרט ויש הרבה כאלה) ומה הקשר שלדפלשן מציג בסרט קאסט משובח שמשתף איתו פעולה בהשתוללויות חסרות הרסן שלו.

[*]

ז'אן פול רוסיון הוא אב המשפחה - הופעתו היא ממזרית ומשמחת כשהוא מציב שילוב בלתי אפשרי כמעט של ז'אן גאבן עם לואי דה פינס. הוא זה שמזמין את האורחים לסעודה וגם זה שמנסה לאחות את הקרעים במשפחה.

קתרין דנב (לשעבר הפנים של צרפת ואחת הנשים המרשימות בעולמינו) היא אם המשפחה הנוירוטית שגם כשהיא מספקת הופעה מתונה עדיין אין תחליף להוד ולהדר שהיא משרה על הצופה.

מתייה אמלריק - הוא הבן הסורר ששב הביתה. את אמלריק ראינו לאחרונה בסרט החדש בסדרת ג'יימס בונד "קוואנטום של נחמה" אולם שם הופעתו מבישה, כאן, בעזרתו של דפלשן והוא מוציא ניצוצות של גאונות - לא פחות!

[*]

עוד בסרט קיירה מסטרויאני (הדומה מאד לאביה מרצ'לו ומשחקת באותה חינניות כובשת שהיתה לסימלו) כאשתו של אחד האחים. אן קונסיני הנוגה שהרשימה ב"פרפר ופעמון הצלילה" ועמנואל דבו הכובשת שמשחקת בסרטו החדש של עמוס גיתאי "מאוחר יותר".

כל הקאסט הזה מנהל שיחות נפש ארוכות לתוך הלילה ומגלה דברים חדשים ומפתיעים כל שהעילילה מתקדמת. הדינמיקה האמינה בין השחקנים ממש מחשמלת את המסך ואינך רוצה שהיצירה הגדולה הזו תסתיים.

סיפור חג - חגיגה של ממש!

יצירה מורכבת ומשובחת, משיאי הקולנוע הצרפתי בימינו