Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מוצר טינאייג'רי ראוי

מאת: רון פוגל

הלכתי לראות את "דמדומים" עם ציפיות נמוכות במיוחד ועם הרגשה ש"מה טוב כבר יכול לצאת מסדרת ספרים של סופרת מורמונית רחמנא לצלן".

והנה - הפתעה! - סרטה החדש של הבימאית קתרין הארדוויק אמנם רחוק מלהיות יצירת מופת (וכבר נכתבו מילים רבות על כך שלא מדובר ב"נוספרטו" נוסף או ב"בלייד" מספר ארבע) אבל עדיין כיצירה לבני (ובעיקר בנות) נוער של תחילת המאה העשרים ואחת הסרט בהחלט מספק את הסחורה והוא עדיף בהרבה על תועבה שנקראת "היי סקול מיוזיקל" לדורותיו.

קשה לצפות מסופרת מורמונית (המורמונים מסמלים בימינו את אמריקה השמרנית במיוחד כשהם די הפסיקו להאמין בפוליגמיה) להיות נועזת וחדשנית ואכן העיבוד של הספר הראשון בסדרת הערפדים של סטפני מאיר לא מזכיר דברים בוטים ואפלים יותר שנעשו בקולנוע כמו העיבוד ל"ראיון עם ערפד" עפ"י אן רייס. יש כאן סיפור די נדוש על הבחורה החדשה בשכונה שמתאהבת בערפד חינני וכמו כל דבר בגיל ההתבגרות - הדברים לא הולכים חלק.

מצד שני חשוב לציין כי המורמונים נרדפו שנים בשל אמונותיהם השונות והגיעו ליוטה כשכבר לא נשאר להם לאן לברוח ואולי לאור העבר העקוב מדם שלהם מתאים שדווקא סופרת מורמונית תספר את סיפורם של הדחויים והשונים בחברה ותבחן את יחסה של החברה ליוצאי הדופן.

אם אתם אוהבים סרטי ערפדים וגם אם לא כדאי שתלכו לסרט בגלל קריסטין סטוארט המקסימה והשברירית המגלמת את בלה - הבחורה החדשה בעייריה. סטוארט, עם שיני הארנב שלה וגופה הגמלוני משהו, תפסה את תשומת ליבי עוד ב"השליחים" הגרוע של האחים פאנג וגם בסרט "מה נשים רוצות" שם גילמה את ביתה המתבגרת המתייסרת של מג ראיין. בקיץ היא תגיע אלינו בסרט "המטפחת הצהובה" שם היא מככבת לצידו של ווילאם הארט. סטוארט נראית לי כשילוב בין המוזרות של כריסטינה ריצ'י והיופי של מישה ברטון מהסדרה "האו-סי".

בלה (סטיוארט) מתאהבת בערפד צעיר (טוב הכל יחסי...) בשם אדוארד (שימו לב לשמות הוויקטוריאניים משהו הבאים להדגיש את העובדה שמדובר בעצם בסיפור אהבה חוצה זמנים וגבולות). כמנהג עדות האנג'ל אדוארד הוא חתיך וביישן והוא גם ערפד, אבל ערפד "צמחוני", כזה שלא הורג בני אדם לארוחת הערב אלא "רק" חיות.

וכך ללא חשש ממוות מיידי יכולה בלה להתמסר לאדוארד החינני ולהתאהב בו אהבה בלתי אפשרית. מכיוון שמדובר בסרט נערות מתקתק אדוארד ובלה לא ינסו לממש (חלילה) את אהבתם אבל שוב לכל המקטרגים חשוב להזכיר שגם אנג'ל (בגלל כמה צוענים) היה די מנוע מלעשות לבאפי את הווילד ט'ינג ובכלל אם בוחנים את סדרות הטלוויזיה האודות והנחשבות כמו "רוזוול" או "דוסון" גם שם נושא הסקס בין הגיבורים היה די טאבו ולכן הסרט של הארדוויק אינו שונה במהותו מכל מה שמהללים השכם וערב כפסגת היצירה לנוער.
לפני עידן ועידנים בימים אפלים ורחוקים (1992) הגיע למסכים הסרט "באפי קוטלת הערפדים" שאותו אוהבי הסדרה "באפי" אוהבים לשנוא - כי אין בו את הנועזות והחדשנות שהכניסה באפי לז'אנר האימה בכלל ולטלוויזית המתבגרים בפרט. אני אישית תמיד חיבבתי את הסרט ההוא וכמו אז, גם היום אני טוען שעדיף עוד סרט בז'אנר שבדרך כלל נדחק לשוליים אצלינו (אימה) מאשר עוד סרט התבגרות טיפשי .

"דמדומים" אינו יצירת מופת, אך הצילומים בו נעים, המשחק סביר והוא מהווה מוצר טינאייג'רי ראוי בהחלט.