ראיון בלעדי עם ג'רארד באטלר כוכב רוקנרולה

מאת: איריס לקנר

הוא הדהים בגופו ב'300', הוא מוסס לבבות ב"נ.ב. אני אוהב אותך", הפך לחביב המשפחות ב"אים של נים" ועכשיו הוא הכוכב הלא מעורער בסרטו החדש של גאי ריצ'י "רוקנרולה" שעולה על האקרנים ברחבי הארץ היום.

הגבר בן ה-39, תכול העיניים שנולד וגדל בסקוטלנד, מחלק כיום את זמנו בין ניו יורק ללוס אנג'לס אפילו הספיק להיכלל כבר ברשימת חמשת הגברים הלוהטים של Entertainment Weekly וכל המגזינים הנחשבים המבצעים דירוגים מסוג זה.

שותפך לסרט, אידריס אלבה, אומר עליך שאתה טיפוס ממש שובב... מה יש לך להגיד להגנתך?

"אפשר להגיד את זה עליי, אפשר על הדמות אך אם תבקשי ממני להגדיר ולפרט לך כיצד אני רואה את השובבות הפרועה הזו זה יהיה ממש קשה. הרי גם לאידריס לא חסר, ואם תוסיפי לתמונה את טום (ווילקנסון), הרי לך צוות מופרעים ..."

האם תוכל להשוות בין הדמות שלך בסרט לדמויות עבר מחייך?

"בטח. הרי "חבורת המופרעים" כוללת דמויות או סיטואציות שהם מתמודדים היכולים לקרות לכל אחד. הם לא גנגסטרים מוערכים, הם לא האוליגארכים הרוסים, הם לא מסוממים, הם פשוט חבר'ה כמוני וכמוך שנקלעו לתוך סיטואציות הזויות שבמקומם גם אנחנו היינו נוהגים בטירוף. האמת היא, שאני יכול לראות את עצמי בכל אחד מהטיפוסים האלו. זו גם הסיבה שכל כך כיף לי לגלם אותן. זה נכתב כך במתכוון אך גם אז עוד מותיר מספיק מרווח במשחק לקחת את זה לכיוונים שונים. היבט נוסף שהוא מדליק מבחינתי אצל הטיפוסים הללו היא הנאמנות שלהם האחד לשני. הם עשויים לצאת ולעזור ל"באדי" גם אם מסכנים את הכל בדרך. כך מבינים שבסופו של היום, הם בסך הכל חבר'ה טובים".

למה אתה מתגעגע בסקוטלנד?

"לשלושה דברים: לאנשים, לנופים ולחוש ההומור. יש משהו בנופים עוצרי הנשימה שלנו שפשוט מרגיע אותי. אני מתמלא בהשראה ורוגע כאשר אני נמצא שם. וההומור... כמה שאני מתגעגע אליו. בדיוק לפני כמה ימים יצאתי בערב עם חבר בניו יורק - גם הוא סקוטי במקור - והיה לי פשוט תענוג להאזין לו ולהבין את החדויות והשנינות בסיפורים שלו... כ"כ אופייני לחבר'ה בבית".

אתה למדת משפטים ואף הצטיינת בעבודתך כעו"ד. מה גרם לשינוי לטובת המשחק?
"הבערה למשחק תמיד הייתה קיימת בי אבל כאשר ניסיתי את מזלי בפעם הראשונה בלוס אנג'לס ולא ממש הצלחתי להמריא, חשבתי ללכת על בטוח וחזרתי הביתה לעבוד במשרד עו"ד. המהפך הסופי קרה כאשר צפיתי בגרסה בימתית ל"טריינספוטינג" במהלך פסטיבל הפרינג' באדינבורו ואז הבנתי שמשחק הוא היעוד שלי ושאני לא מתכוון לוותר על כך בשום אופן."

איזה תפקיד פרץ לך את הדרך בארה"ב?

"וואוו... תני לי להיזכר קודם מה עשיתי. תלוי למה את מתכוונת ב'פריצה'. מבחינת התעשייה, יהיה זה הסרט "פרנקי היקר". הסרט לא עשה הרבה כסף אבל תמיד בשיחה עם במאי, הסרט יעלה והעובדה שהוא צפה בו תמיד שירתה אותי נכונה. גם "פנטום האופרה" שלא התברר בסוף כשובר קופות כפי שציפו ממנו הביא לי הרבה הכרה אבל אם יש סרט שעשה את הוואוו הגדול ושינה את פני הדברים, אז אני חייב להעניק את התואר ל"300".

מה חשוב לך בעבודה?

"חשוב לי להישאר נאמן לעצמי ולאמונות שלי. כי בסופו של היום אתה לוקח איתך את המכלול. דוגמא טובה לכך היא כאשר עבדתי על הסרט "פרנקי היקר" והייתי משוחח עם אמילי מורטימור ששיחקה לצידי וחשבנו שאף אחד לא יראה את הסרט אבל היינו רגועים כי ידענו שיש שם סיפור מקסים ושזוהי עבודה שנעשתה בהרבה הנאה".