Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: אינו חף מפגמים אך שונה ומרתק - ברוריה

מאת: רון פוגל

סרטו הראשון של הבימאי והמפיק אברהם קושניר אינו חף מפגמים וניכרת בו בוסריות קולנועית מסוימת וייתכן שמקומה הנכון של יצירה זו הוא כדרמה טלוויזיונית, אך למי שמוכן להיות סבלן נכונה הנאה ומדובר ביצירה מפתיעה ברעננותה ,אמינה ומשכנעת הכללת איכויות משחק משובחות שלא תמיד מזומנות לנו ביצירה המקומית.

בירושלים חיה לה ברוריה, בעלה וילדיה. בילדותה נגזרו על ברוריה ועל אביה חרם ונידוי מהקהילה הדתית המקומית בשל ספר מסתורי שכתב אביה. הספר עסק ב"מעשה בברוריה" המופיע במסכת רש"י ובו מסופר על רב ששלח את תלמידו לפתות את אשתו כדי להוכיח לה ולעולם כי נשים דעתן קלה. ברוריה שבסיפור הקדום ההוא נענית לחיזורי התלמיד וכשנודע לה מי שלח אותו היא מתאבדת.

[*]

ברוריה של ימינו, גיבורת הסרט, מתענה בשל אותו חרם שחוותה בילדותה והיא אובססיבית לדבר אחד - למצוא את הספר של אביה (כל העותקים של אותו ספר שנוי במחלוקת נשרפו בצו רבני העדה, למעט אחד שיד נעלמה הצילה מהאש). בעלה יעקב ושלושת ילדיה חסרי אונים כמעט למול אמם החיה לה בעולם משלה ואינה יודעת מנוח לנפשה.

את המצב מסבך מורה צעיר המגיע לשכונה ומנסה גם הוא למצוא את הספר. האם תכנס ברוריה לנעליה של אותה ברוריה קדומה וגם תתפתה לדבר עבירה? האם יימצא הספר העלום? האם יחזיקו נישואיה של ברוריה מעמד?

[*]

לאט לאט פורש בפנינו התסריט המותח (שנכתב באופן מאד לא שגרתי על ידי הבימאי ושני השחקנים הראשיים) את התשובות לכל השאלות האלו ואנו נסחפים לתוך עולמה של ברוריה ומשפחתה, עולם של יהודים שומרי מסורת בירושלים מלאת הסמטאות ובתי המדרש.

לא מעט סרטים ניסו (חלקם בהצלחה) לתאר בפני הצופה (החילוני?) את הלכות החברה הדתית. ב"אושפיזין" פרש בפנינו שולי רנד את חסידי ברסלב וגמילות החסדים שלהם. ב"אני אוהב אותך רוזה" תיאר משה מזרחי את ירושלים של לפני מאה שנה ואת החיים בקרב יהודי יוצאי ספרד. ההנאה מ"ברוריה" נובעת מהניסיון להציג בפני הצופה חיים ללא ניצוצות של קדושה ואקזוטיות בנאלית. קושניר מיטיב לתאר את חיי משפחתה של ברוריה ללא כחל וסרק וללא התיפייפות.

[*]

אבל, הסיבה האמיתית לראות את הסרט היא המשחק של שני השחקנים הראשיים ובעיקר של הדר גלרון היפה והמוכשרת. גלרון שמאחוריה קריירה ענפה כמחזאית ("מקווה") תסריטאית ("הסודות") פזמונאית וכסטנדאפיסטית ("בידור כהלכה") מהפנטת בהופעתה כגיבורת הסרט. מעבר להיותה של גלרון אישה יפה, יש בה איזה אור פנימי הקורן החוצה וגורם לך להישאב כמהופנט לתוך עולמה.כל הופעתה היא התרסה כנגד תפקידה המסורתית של האישה בחברה הדתית ומזמן לא נתקלתי בהופעה כה חזקה המבוצעת בעדינות כה רבה. גלרון מחליפה במהלך הסרט תלבושות המסמלות את מצבי רוחה המשתנים ומשאירה את הצופה בציפייה למעשה הבא שלה (לי הייתה כל הזמן הרגשה שהיא על סף התמוטטות עצבים שתיכף תגיע והציפייה הזו לדבר שאורב מעבר לפינה עושה את הצפייה בהופעה של גלרון למעניינת הרבה יותר)

[*]

ברוך ברנר המגלם את בעלה של ברוריה מפגין אף הוא משחק מאופק ובכלל רוב השחקנים מבצעים את תפקידם נאמנה (למעט אולי סשה דמידוב המפגין תיאטרליות יתר).

הסרט דן במערכת היחסים בין בני זוג - יחסי הקרבה, האינטימיות, הקנאה וגם מעלה לדיון את הגדרת התפקידים במשפחה. יתכן שעדיף היה לקושניר לנסות ולוותר על חלק מהנושאים שבהם הוא דן כי לעיתים נוצר גודש רעיוני שכמעט וממוטט את הסרט. גם סופו של הסרט קצת הולך לאיבוד בין כל הזווית של נושא הזוגיות שמעלה קושניר לדיון.

"ברוריה" היא יצירה שונה ומרתקת, טור דה פורס של משחק, הדר גלרון מהפנטת בתפקיד הראשי, ניסיון קולנועי מאתגר ומעניין.

קרדיט צלמת: ג'ואנה קושניר