Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מזכך ובלתי צפוי - טוקיו סונטה

מזכך ובלתי צפוי - טוקיו סונטה - ביקורת סרט

20/07/2009

שלח לחבר הוסף תגובה

מאת: יאיר הוכנר

אומנם הסרט מגיע באיחור של שנה לארץ, אבל "טוקיו סונטה" מוקרן במקום הראוי לו, בית הקולנוע במוזיאון תל אביב שצריך להיות אולם קולנוע שמספק את מיטב היצירה הבין - לאומית האיכותית העכשווית (ולא תמיד מקיים).

אחרי יותר משני עשורים של פעילות קולנועית ענפה סוף כול סוף מגיע סרט של קיושי קורוסאווה לבתי הקולנוע בישראל. קורוסאווה (ולא להתבלבל עם אקירה) הוא אחד הבמאים היפנים החשובים בשני העשורים האחרונים שסיפק עד היום בעיקר סרטי אימה ופשע מצליחים ומסוגננים שאחד מהם אף זכה לרימייק הוליוודי (סרט האימה Pulse בכיכובו של איאן סומרהלדר וקירסטין בל. הסרט לא זכה להפצה מסחרית בארץ). סרטו האחרון, "טוקיו סונטה" הוא דווקא דרמה משפחתית שיש בה תחושה גדולה של סוף דרך, אפוקליפסה אינטימית, רקוויאם פיוטי וקורע לב שאסור להחמיץ.

[*]

שום דבר לא באמת צפוי ב"טוקיו סונטה". מצד אחד מדובר בדרמה משפחתית ומצד שני זהו סרט אימה אורבני. מה שכן בטוח הוא שמדובר באחד הסרטים הטובים ביותר שנראו על מסך הקולנוע מזה זמן רב.

נראה שדווקא ההתמחות של קורוסאווה בז'אנר האימה הופכת את הדרמה לבעלת עוצמה ומעניקה לה מימד חדש לחלוטין ואף לטוויסטים תסריטאים בלתי צפויים שלא אופייניים לז'אנר ולא אפרט אותם כאן כדי לא להרוס לכם את ההנאה מהסרט המעולה הזה. אין פלא שהסרט זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן 2008. בדרמה זו התא המשפחתי המודרני הוא סוג של סיוט: בדידות, ניכור והמון חוסר תקשורת.

[*]

בדיוק כמו בסרטי האימה היפנים גם כאן ישנן פריימים קפואים ואסתטיים, אם זו הנערה המסתתרת מאחורי המדרגות או הילד שנופל מהן, האם המתבוננת דרך המרפסת ואפילו התור במשרד התעסוקה. כולם שוטים המזכירים סרטי אימה יפאנים. אבל כאן אין רוחות שחזרו מהמתים. המתים הם חיים לחלוטין, הם מתגוררים בבית, חיים אחד עם השני אבל אינם מצליחים לתקשר. הבעת רגשות זה לא הצד החזק שלהם וכאשר הם סוף כול סוף חושפים את אשר על ליבם הם פועלים באלימות.

הסרט מתחיל כאשר אבי המשפחה מפוטר מעבודתו, הוא מחליט לשמור על כך בסוד מבני הבית. האם, עקרת בית, מתחילה לחפש אחר משמעות בחייה ואילו הבן הבכור מחליט לעזוב את הלימודים ולהתגייס לצבא האמריקאי. הדמות היחידה שתיצוק רגש לתוך הדיכאון הקיומי הוא הבן הצעיר שמחליט ללמוד בסתר פסנתר. הבן הבכור טוען שליפנים אין עמוד שדרה, שהם לא שולטים בגורלם. האב מפוטר על ידי הסינים המשתלטים על מקום עבודתו, האם תלויה באב, הבן הבכור מתגייס לצבא האמריקאי כדי להלחם בעירק ורק הבן הצעיר מנסה לקבוע מה יהיה גורלו והוא עושה זאת כנגד כול הסיכויים.

[*]

הסרט היה יכול להסתכם בדרמה משפחתית שגרתית עשויה היטב אבל אז במערכה השנייה הסרט מפתיע בטוויסט בלתי צפוי שבו הוא מעמיד את האב, האם והבן הצעיר במצבים קיצוניים וקשים שיובילו אותם אל התחתית שממנה יהיה אפשרי רק לטפס ואולי אף לזכות לגאולה. וכמובן, המערכה השלישית ש

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »