הסרטים הטובים של פסטיבל הסרטים בחיפה

מאת: אלון רוזנבלום

יש משהו מרגש כל שנה בסוכות לקראת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. בשנים האחרונות הצליח הפסטיבל הזה למצב את עצמו כאחד מפסטיבלי הקולנוע הגדולים, הטובים ואולי חשוב מאוד, המהנים שנערכים בארץ, תוסיפו לקח את הנופים המרהיבים של חיפה והעובדה שהרוב ההקרנות נמצאות במתחם הממוקם במרכז העיר וממנו תוך מספר דקות הליכה אפשר להגיע למסעדות, מקומות בילוי ומלונות, והרי לכם בילוי תרבותי, קולנועי, מושלם לסוכות. לצערנו, קצרה היריעה מלהמליץ על כל הסרטים ובחרנו מספר מצומצם מהמגוון הרחב.

הפסטיבל ה- 26, שייפתח ב- 23 בספטמבר ויימשך עד ה - 30 מציע מגוון רחב מאוד של סרטים ומחוות מרתקות. בשנים האחרונות, פסטיבל הסרטים בחיפה מקפיד לתת כבוד ליוצר קולנוע נחשב, לא בהקרנת סרט אחד, אלא ברטרוספקטיבה מקיפה (פחות או יותר), ככה זכה הקהל הישראלי לראות על מסך גדול את סרטיו של סטנלי קובריק, סם פקינפה והשנה בחר הפסטיבל להקרין ארבעה מסרטיו של ג'ון יוסטון, אחד הבימאים והתסריטאים הנחשבים של הוליווד שקריירת הבימוי שלו, שנפרשת על פני יותר מארבעים שנה, כוללת כמה קלאסיקות כמו "הנץ ממלטה" (סרטו הראשון), "קי לרגו" בכיכובם של המפרי בוגרט ולורן באקול, "מובי דיק" בכיכובו של גרגורי פק, "יוצאי הדופן" מערבון שהיווה את סרטם האחרון של מרילין מונרו וקלארק גייבל ו"הכבוד של פריצי" בכיכובם של ג'ק ניקולסון ובתו של ג'ון יוסטון, אנג'ליקה יוסטון.

[*]

בפסטיבל יוקרנו ארבעה סרטים מתקופות שונות מחייו שניים במהם לפחות הם בגדר סרטי "חובה" לכל חובב קולנוע. "המלכה האפריקאית" (1951), ללא ספק אחת הקלאסיקות הגדולות של הוליווד בכיכובם של המפרי בוגארט וקתרין הפבורן. בוגארט זכה בפרס האוסקר (היחיד בקריירה שלו) בקטגוריית השחקן הטוב עבור גילום דמותו של קפטן צ'רלי, עכבר נהרות מחוספס שיוצר ברית בלתי צפויה עם רווקה צדקנית בשם רוז. "האיש שרצה להיות מלך" (1975) הוא סרט הרפתקאות אפי, המבוסס על ספרו של רודיארד קיפלינג אשר מפגיש שלושה מבכירי שחקני אנגליה, שון קונרי, מייקל קיין וכרסיטופר פלאמר. שון קונרי ומייקל קיין מגלמים צמד חיילים לשעבר בצבא הקולוניאלי של הוד מלכותה שמנסים לשכנע תושבי ממלכה עלומה באסיה שקונרי הוא אל, על מנת להכתיר את עצמם כמלכים. סרט אפי, מותח ומצחיק שמצליח לשמור על הצופה דרוך באופן אינטילגנטי, גם היום, 35 שנה אחרי יציאתו. ראו סקירה מלאה על הבמאי ופועלו בכתבה נילווית שכתב ארז בר.

הפסטיבל עורך השנה גם מחווה ליאשוג'ירו שימאזו, במאי יפני שפעל בשנות העשרים והשלושים ופחות מוכר לקהל הרחב בארץ אך זוכה להתעניינות מחודשת והערכה ברחבי העולם. בפסטיבל יוקרנו שלושה מסרטיו שנעשו ב- 1937-38. במסגרת הקרנות של סרטים קלאסים, אסור לפספס את "רסיסי חיים", סרטו המקסים והמרגש של בוב רפלסון מ- 1970 עם ג'ק ניקולסון וקארן בלק.

[*]
השנה ישנם גם מספר סרטים אשר מיועדים לקהל הצעיר יותר, אם יש סיבה אחת להורים לקחת את הילדים ולעלות איתם לחיפה, הרי היא ללא ספק הקרנה מיוחדת של עותק משוחזר של "הקוסם מארץ עוץ" הקלאסי משנת 1939 בכיכובה של ג'ודי גארלנד. כמו כן יש לשים לב לסרט "קוקי" של אחד האנימטורים הבולטים של צ'כיה, יאן סווארק. סיפור פנטסיה מקסים המשלב שחקנים חיים עם אנימציה ומספר את סיפורו של דוב אדום, שהילד לו היה שייך נאלץ לוותר עליו. הדוב, קוקי, יוצא להרפתקה מסעירה ביער בה הוא מחפש חברים חדשים ומקום חדש לו הוא יכול לקרוא "בית".

בפנורמה העולמית כדאי לשים לב ל"סמסון ודלילה", סרט אוסטרלי מקסים, כמעט ללא מילים, המתאר את מסעם הפיסי והנפשי של נער בן 15 ונערה בת 16, אבורג'ינים, מהשמורה בה הם גרים לעיר הגדולה. סיפור אהבה מאוד לא שיגרתי שמצליח ללא מילים להגיד הרבה מאוד על ממצב הנוער בעולם.

[*]

"השודד", סרט גרמני/אוסטרי העוקב אחר שודד שמשתחרר מהכלא אך לא מצליח להשתחרר מהרצון והצורך להמשיך לשדוד, כל זאת תוך שהוא רץ כל הזמן (ואפילו זוכה במקום הראשון במרתון).

"פוליטכניון" של הבמאי הקנדי הצעיר דניס וילנב, אשר נחשב לאחד הקולות המקוריים בפסטיבלים השונים, מבוסס על מקרה אמיתי וטראגי שקרה ב- 1989. סטודנט בן 25 נכנס נכנס לכיתה במחלקה להנדסה של הפוליטכניון במונטריאול והרג את כל הנשים. הסרט, שאינו מושלם, כולל כמה סצנות חזקות ומרתקות ומצליח להעביר את תחושת האימה והחוסר אונים של הקורבנות.

[*]

"סבוב הופעות" הוא סרט שביים מתייה אמלריק, שחקן צרפתי המוכר לקהל הישראלי מסרטים כמו "הפרפר ופעמון הצלילה", "ספור חג" או "קוואנטום של נחמה". הסרט, אשר זיכה את אמלריק בפרס הבימוי בפסטיבל קאן 2010 מספר את סיפורה של להקת בנות, המעלות מופעי בורלסק ונוסעות לסיבוב הופעות ברחבי צרפת. למרות הצבעוניות, המוסיקה והאיפור הכבד, הסרט, אשר לעיתים מצולם כסרט דוקומנטרי, מצליח להעביר תחושה של אי נוחות, עצבות ושל עולם הולך ונעלם.

מצרפת מגיע אלינו גם "מקום מקלט", סרטו הקאמרי והמרגש של פרונסואה אוזון ("שמונה נשים", "הזמן שנשאר"). סרט, שמתחיל עם הסנפות סמים ומוות אשר מוביל ליצירת חיים חדשים, תינוק חדש ואפילו אהבה חדשה. אוזון מצליח, ללא הרבה דיאלוגים, ליצור מערכת יחסים מורכבת בין שני אנשים, שמותו של אדם הקרוב אליהם מרחף מעליהם כל הזמן.

[*]

באגף הישראלי ההיצע הוא גם לא מבוטל, אם זה בסרטים הארוכים אשר שחלקם כבר מעורר עניין כמו "מבול" של גיא נתיב ו"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" אשר זכה לא מכבר בפרס אופיר כסרט הישראלי הטוב של השנה וייצג את ישראל בטקס האוסקר הקרוב. הדרמה הקצרה "נחמה" בכיכובה של רבקה מיכאלי והסרטים הדוקומנטרים של מבקר הקולנוע יאיר רוה "שרון עמרני זכרו את השם" וסרטו של העיתונאי גואל פינטו, "אחד משבעה" שהוא בעצם מסעו האישי של פינטו להתמודד עם עברו ולמצוא שייכות בין כל הדברים שמגדירים אותו כאדם, דת, מזרחיות הומוסקסואליות וכו'.