Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מבריק, אבל לא לכל אחד - האמריקאי

מאת: רון פוגל

סרטו החדש של הצלם והיוצר אנטון קורבין ("קונטרול") מחזיר למרכז הבימה הקולנועית את דמותו של הגיבור הלאקוני והסגפן. אותה דמות שיוצרי קולנוע נמשכו אליה לאורך השנים-בין אם היה זה ז'אן פייר מלוויל ב"סמוראי" (בגילומו המדהים של אלן דלון) או בין אם ב"גבולות השליטה" של ג'רמוש שסרטו של קורבין נדמה לעיתים כמשיק לו. האם הגיבור הסגפן הוא בבואה של האדם הרגיל? האם כך היינו נראים אם היינו הולכים עם האמת שלנו עד הסוף?

[*]

גיבור הסרט הוא רוצח שכיר המתמחה גם בבניית נשקים. רדוף על ידי עברו האפל הוא מסכים לבצע משימה אחרונה אחת ודי (ומי שמכיר קצת את החוקים הבלתי כתובים של הקולנוע יודע שממשימה אחרונה בדרך כלל לא שבים). אי שם בערבות איטליה הוא מחכה חסר מנוחה להנחיות ממפעילו והציפייה מורטת את עצביו ומכריחה את הצופה להיכנס לקצב האיטי והמהפנט משהו של הסרט המיוחד הזה.

לג'ורג' קלוני על פניו מתאים הרבה יותר לשחק בתפקיד הגבר השרמנטי כמו תפקידו ב"תלוי באוויר" או בתפקידים היתוליים משהו כמו בסדרת סרטי "אושן". התשובה הגברית העכשווית לקארי גרנט נראה במיטבו כשהוא לבוש בחליפה מחויטת ומשוטט לו באתרים אקזוטיים. אך ב"אמריקאי" מוכיח קלוני שוב (כמו ב"סוריאנה" המצוין) כי כשמגיעים לידיו תפקידים אפלים וכאלו שמחייבים אותו לחשוף את נשמתו הוא מצליח להנפיק הופעות עוצרות נשימה בעוצמתן. כמו ג'ימי סטוארט הגדול בזמנו שיכולתו לצלול לתוך האפילה משכה את עיניהם של בימאים כאנטוני מאן והיצ'קוק גם קלוני הופך למול עיננו מ"עוד פרצוף יפה" לדמות מפורקת ומיוסרת, דמות בלתי מפוענחת שנרדפת על ידי שדי העבר דמות שגם אם תרצה אינה יכולה להשתנות ושגורלה נחרץ הרבה לפני שהכרנו אותה. מאז ג'ין הקמן ב"שיחה" המופתי לא זכורה לי דמות כה פרנואידית ומעורערת כמו שמציג קלוני בתפקיד הרוצח האמריקאי שנמצא אבוד לחלוטין בסוף דרכו המקצועית וגם כשהוא מחליט לבחור בחיים זה כבר מאוחר מדי.

[*]

בסצנה היפה בסרט נמצא הגיבור בחיק הטבע עם רוצחת שכירה - עמיתה למקצוע - היא יפיפייה והוא גבר נאה ואפילו הכין סלסלת פיקניק כדי שמראית העין של זוג הנופש לו בשלווה תשמר. אבל במקום סצנת רומנטיקה עם מוסיקה קיטשית רוקח לנו קורבין מתחת לפני השטח מאבק של ממש בין שני טורפים המודעים לחוקי המשחק החלים עליהם. ברגע השיא בסצנה ניתנות לגיבור כמה הזדמנויות של ממש לחסל את האישה - שנמצאת מולו ואולי מהווה איום כלפיו - קלוני בפנים מיוסרות עושה רושם כמתלבט ואז בוחר שלא לנצל את ההזדמנות ופגישה הבודה נמשכת כמתוכנן. ראייתו של קלוני את העולם כאיום אחד גדול נגדו היא הטרגדיה המצויה בבסיס סרטו של קורבין ואנו לא יכולים שלא לחוש צער והזדהות כלפי אדם שהוא בעצם רוצח קר מזג ושונא אדם מטבעו ז'ק טורנv בימאי האופל של שנות הארבעים נהג לאפיין את גיבוריו ככאלו שמתו רוחנית הרבה לפני שנפטרו במובן הגשמי. אותם מתים חיים פעלו והתהלכו בעולם אך למעשה לא היו יותר מאשר רוחות רפאים, כמעט בלתי נראות וכל שנדרש כדי לנתקם סופית מן העולם היה רקסרטו הקודם של קורבין "קונטרול" שגם עסק בדמות עם סוף טראגי היה סרט טוב אך חסר את הנפח הראוי כדי להפוך ליצירה חשובה ובעלת משמעות. ב"האמריקאי" מוכיח קורבין כי כיוצר קולנוע הוא ללא ספק הגיע לפירקו. העלילה מהודקת הרבה יותר מב"קונטרול" אתרי הצילום מדהימים ביופיים וערבות איטליה רק מוסיפות לעגמומיות השורה על כל סיפור המעשה, אבל בעיקר ההצגה הבלתי מתפשרת של גיבור הסרט ככזה שאינו מוצא מנוחה לנפשו פוצעת את הצופה ומותיר אותו בתחושה לא קלה בסיום הצפייה.

[*]

גים ג'רמוש הקפיד לשאול שאלות ולא נתן לרגע לצופיו את התשובות כששרטט את מסעו של אייזק בנקולו ברחבי ספרד ב"גבולות השליטה". קורבין אינו מעוניין בהצגת שאלות ובעלילה לא מפותחת. אותו מעניינת נפשו של גיבורו והוא מנסה לבחון את יכולתו של האדם (אם בכלל) לחמוק מגורלו שנדמה ולפעמים מוכתב לו מראש.

למרות הבקרוב התזזיתי, הסרט הינו סרט שבו כמעט דבר לא קורה. השוטים ארוכים, הגיבורים שתקנים כמעט כמו האיש ללא שם במערבוני סרגי'יו ליאונה והעלילה מתקדמת בצעדי צב.

[*]

סרטו של קורבין אינו מיועד לכל אחד. אלו הרוצים בבידור קל לעיכול עדיף ויחפשו את מבוקשם במקום אחר. לאלו הרוצים לעומת זאת לראות סרט מבוים בקפידה, סרט מרגש וכזה הבונה את הדמויות ואת המתח שבו לאט אבל בטוח-סרטו של קורבין הוא בדיוק הסרט בשבילם.

זהו ללא ספק סרטו הטוב ביותר של קלוני מאז סוריאנה, סרט עם עלילה מבריקה ובימוי מהפנט-לרוץ ולראות.