Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: אוסקר לפורטמן - ברבור שחור

אוסקר לפורטמן - ברבור שחור - ביקורת סרט

26/01/2011

שלח לחבר הוסף תגובה

מאת: יאיר הוכנר

דארן ארונופסקי, אחד הבמאים המצליחים בארה"ב התפרסם בזכות סרט הביכורים "פיי" מ-1998 שבעקבותיו זכה בפרס הבמאי בפסטיבל סאנדנס. סרטו השני משנת 2000 "רקוויאם לחלום" העניק מועמדות לאוסקר לשחקנית הותיקה והמכובדת, אלן בורסטיין, שגילמה פנסיונרית המתמכרת לגלולות הרזיה. בשנת 2006 ארונופסקי יצר את הסרט המיסטי המעניין אך מאוד בעייתי "המעיין" שכשל בקופות ובעיני הביקורת. סרטו הרביעי משנת 2008, "המתאבק" הריאליסטי והאלים, היה לאחד הסרטים הטובים ביותר באותה שנה ואף העניק מועמדות לאוסקר לשחקן הראשי מיקי רוורק.

[*]

"ברבור שחור" הוא עוד נצחון ביקורתי של ארונופסקי אך הפעם גם מדובר בהצלחה מסחרית גדולה ומפתיעה. הסרט שעלותו מסתכמת ב 12 מיליון דולר הכניס עד היום רק בארה"ב יותר מ-80 מיליון דולרים והיד עוד נטויה. העלילה עוקבת אחרי נינה רקדנית בלהקת המחול של ניו יורק. חייה מלאים אך ורק בריקוד. היא חיה עם אמה האובססיבית, רקדנית בעברה שוויתרה על הקריירה מבטיחה כדי לגדל את בתה ועכשיו שולטת בחייה.

כאשר המנהל האומנותי של הלהקה מחליט להחליף את הפרימה בלרינה לקראת העלאה מחודשת של אגם הברבורים, נינה היא הבחירה הראשונה אבל מסתבר שיש לה מתחרה, רקדנית חדשה בלהקה בשם לילי. לתפקיד הראשי זקוקים לרקדנית שתגלם גם את הברבור הלבן התמים וגם את הברבור השחור החושני. נינה מתאימה לתפקיד הברבור הלבן ואילו לילי מושלמת לתפקיד הברבור השחור. השתיים מתידדות כנגד הסיכויים, אך נינה מתחילה לחשוד שלילי מעוניינת לפגוע בה, מה שמוביל למסע אל תוך הצד האפל והמסוכן בנפשה.

[*]

נעשו כבר עשרות סרטים על עולם הבלט או התמוטטות עצבים כגון: "נקודת מפנה" הקלאסי עם שירלי מקליין ואן בנקרופט. סרטים המתארים את חייהם של הרקדנים הצעירים בלהקה כגון Center Stage או The Company. גם נעשו סרטים רבים על שחקניות שמאבדות את עצמן לדעת כגון "פרסונה" של אינגמר ברגמן או "ליל הבכורה" של ג'ון קאסווטס. פולנסקי עסק בהתמוטטות עצבים בסרטים "הדייר" ו"רתיעה". כול הסרטים מעלים נושאים שגם "הברבור השחור" עוסק בהם אך לעומתם הוא לוקח אותם למחוזות הרבה יותר סוריאליסטים ואפלים המזכירים יותר את סרטיו של דיוויד לינץ' כגון "מלהולנד דרייב" ו"אינלנד אמפייר".
ארונופסקי הוא במאי אקספרסיבי וחכם היודע את עבודתו נאמנה. הוא מצליח לפנות לקהל הרחב בעזרת נטלי פורטמן. לחובבי סרטי אמנות הבמה בעזרת הבלט, אך בעצם יוצר מותחן אימה פסיכולוגי וזאת בלי לאבד לרגע את הרבדים המורכבים שבהם עוסק הסרט. נינה העדינה והתמימה, איננה מסוגלת לבצע את סצנות הריקוד של "הברבור השחור" כי היא אף פעם לא חוותה מיניות או תשוקה. היא אשה עצורה, מאופקת ועדינה שהריקוד שלהם מושלם אך נטול רגש.

[*]

"הברבור השחור" הוא הכול חוץ ממושלם, הוא פרוע, חושני, וכדי לרקוד אותו נינה חייבת לחקור את אותם צדדים באישיותה שאותם נעלה עמוק בתוך הלא המודע. ארונופסקי חוגג כהרגלו עם עריכה בוטה, צילומי קלוז אפ אכזריים, מוסיקה סוחפת ומצליח לסחוף את השחקנים שלו אחריו. פורטמן מפגינה כאן את הופעתה המרשימה ביותר אי פעם - הופעה בלתי נשכחת שראויה לאוסקר (מועמדות כבר יש לה). לצידה מופיעה מילה קוניס כחברתה או יריבתה. וינונה ריידר כפרימה בלרינה לשעבר בתפקיד קטן ומשמעותי. ואילו ברברה הרשי מגלמת את האם המזכירה את תפקידי האמהות הפסיכופטיות סטייל "קארי".

"ברבור שחור" הוא אמנם אחד הסרטים המדוברים ביותר של השנה החולפת אך הוא בהחלט לא מוצר הוליוודי שבלוני שמתאים לכול טעם. להפך, זהו סרט של ארונופסקי מההתחלה עד הסוף. הבלט בסרט הזה נראה כמו קרב האבקות אלים ובוטה ולא מחול מעודן וחביב לדודות וסבתות. נפשות עדינות עלולות לחטוף התקף לב כאשר נינה מבצעת את הפירואטים שלה. אז מי שרוצה לצאת למסע אפל אל תוך נפש סוערת של רקדנית אבודה - זה הסרט בשבילכם.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »