מלנכוליה לבעלי זיכרון ארוך

מאת: סביון איינשטיין

זה קרה במאי האחרון. הבמאי הדני המוערך, לארס פון טרייר, הגיע לפסטיבל קאן עם סרטו המדובר "מלנכוליה". במסיבת העיתונאים שנערכה לכבוד סרטו, שאלה נאיבית מצד מבקר הסרטים של מגזין "טיים" על שורשיו הגרמניים, שחררה מחרוזת ארוכה של פליטות פה נאציות ופרו-היטלריות מפיו של הבמאי. פון טרייר שיתף את הנוכחים בכך שבמשך שנים היה בטוח שהוא יהודי ואז הוא גילה שהוא בעצם נאצי וזה הסב לו אושר. קריסטן דאנסט, הכוכבת הראשית בסרט, החווירה למשמע דבריו וניסתה להשתיקו על ידי הנחת יד על כתפו. אך פון טרייר, הידוע כטיפוס אקסצנטרי ולא צפוי בדיוק כמו סרטיו, המשיך בשזירת שרשרת פניני החוכמה שלו עם האמירה שהוא מבין את היטלר ומזדהה איתו.

[*]

טרם הד דבריו הספיק לחצות את האולם, הוא כבר עשה הדים בכל מדיה חדשותית אפשרית ברחבי העולם. הכל היו מוכי הלם מהתבטאויותיו הניאונאציות, פסטיבל קאן הכריז עליו כ"אישיות לא רצויה" וסילק אותו מהפסטיבל ורבים העריכו שייתכן ואנו עדים לקבורה חיה של אחת מקריירות הבימוי המצליחות בהיסטוריה. אבל בעידן בו העולם הערבי רווי מהומות ומהפכות, הבורסות צונחות, ראשי ממשלה אירופאים נופלים כמו קוביות דומינו ואפילו נוסטרדמוס לא מצליח לנבות את העתיד, נראה שאנחנו עייפים מכדי לנהל רשימות שחורות... לא קבורה חיה ואפילו לא תרדמת, אלא הקרנות בכורה, המטרת שבחים מכל עבר על סרטו הגאוני והמסמר האחרון שהוצא מארון הקבורה שפורק, נחיתה במדינת היהודים.

[*]

ייתכן וההחלטה להביא את סרטו של פון טרייר לארץ התבססה על האמונה שאמנות צריכה להיבחן באובייקטיביות ובזכות עצמה, ללא קשר לאישיות העומדת מאחוריה. אז אפשר להחזיר את וגנר לתוכנית של הפילהרמונית? רגע, אין צורך. גם לזה פון טרייר כבר דאג ב- 10 הדקות הראשונות של "מלנכוליה" המלוות באופרה של וגנר "טריסטן ואיזולדה".

[*]

זמן קצר לאחר פליטות הפה המביכות שלו, פון טרייר ביקש לפרסם התנצלות בתקשורת: "זה לא שאני בעד מלחמת העולם השנייה ואני לא נגד היהודים. אני אפילו בעדם. טוב, אולי לא כל כך, כי ישראל היא קוץ בתחת..." כנראה שפון טרייר הלווה את המילון של משה קצב כשביקש לחפש את ההגדרה למונח "התנצלות" והמלנכוליה האמיתית היא ללא ספק הזיכרון הקצר של כולנו.

ישנה תחושה שמעל למסגרת הפוסטרים של "מלנכוליה" הפזורים ברחבי הארץ מרחפת הצהרה בלתי נראית ש"הוא מוכשר אז אנחנו סולחים לו". למעשה, בארץ אנחנו כבר מתורגלים במימוש ההצהרה הזו, בעיקר בפריים טיים בטלוויזיה. טרייר אמר למבקרים לפני שצפו בסרטו ש"אולי זה סרט חרא. אני מאוד מקווה שלא, אבל קיימת האפשרות שאולי לא שווה לראות אותו". מה שבטוח, לא שווה להקשיב לבמאי שלו.