האם הסרט השורד האחרון אינו מוסרי?

זה היה אמור להיות עוד שבוע רגיל... למעשה, זה היה שבוע די רגיל, אני פשוט מנסה ליצור עניין כדי שתקראו כתבה שלא מדברת על ג'סטין ביבר. רואים מה שעשיתי כאן? חשפתי את הרעיון שעומד מאחורי כתיבת הכתבה, וזה יהיה לנושא הכתבה. למה?

כי השבוע (שהיה די רגיל, תודה על ההתעניינות, אבל כבר אמרתי זה) יצא לאקרנים הסרט "השורד האחרון", סרט פעולה שהוא דרמטיזציה של מבצע של יחידת SEAL (כמו שייטת 13, רק בלי קיצוץ 4 חודשי שירות) שהתרחש בשנת 2005 באפגניסטן. הסרט מבוסס על ספר שכתב אחד הלוחמים, ומעוגן בדו"ח של הצי. אל מול הביקורות הנלהבות על הסרט, מסתובבות ביקורות-נגד הטוענות כי הסרט מציג אידיאולוגיה ואמת-מוסר בעייתיים.

[*]

האמנם?

פיטר ברג אינו ידוע בבימוי סרטים טובים – ודי חרג ממנהגו בסרט הנוכחי – אך בהחלט ידוע לאיזה צד פוליטי (האמריקאי והישראלי) הוא משתייך. ב- 2012, במהלך ראיון לסרטו הקודם, "באטלשיפ", ברג הביע את דעתו על האיום האיראני על ישראל ואף הלקה את מראיינו ג'ייסון דנינו-הולט על אי-שירותו בצה"ל. אבל חכו! אל תעברו דף בחיפוש אחר הסרטון! יש לי משהו חשוב לומר לכם!

אוקיי, אתם חייבים לראות בחור משופם עושה חיקוי של מחשב היסטרי שמחשב 5X5, ובו-זמנית מנער את הכתפיים כמו רקדנית בטן בחליפה? טוב, אז הנה:

חזרתם? תודה רבה.

אז בסרטי הפעולה של ברג יש תהליך קבלת החלטות מאוד פשוט. גם אם הגיבור נחשף במהלך הסרט אל מספר נקודות מבט שמראות שהמציאות היא לא שחור ולבן, מגיע השלב בו צריך לבחור צד. בחירת צד אומרת שיש טובים, יש רעים והרבה הרס באמצע. "השורד האחרון" מפשט את הרעיון יותר. יש חיילים, יש טאליבן, יש מלחמה, יש מבצע – יאללה בלאגן.

אין פה משהו חדש או ייחודי לברג. אנחנו רגילים לקבל את נקודת-המבט הבודדת של הגיבור. המבנה של "טובים נגד רעים" הוא המבנה הבסיסי של כל סרט פעולה. אז מדוע עולה ביקורת על מוסריותו של "השורד האחרון" ומדוע זוהי סוגיה רלוונטית גם לסרטים אחרים?

[*]

מבקרים את השורד

הביקורות על מוסר הסרט מתגבשות לשתי נקודות עיקריות: הנקודה הכללית על הרעיון כללי של הסרט, והנקודה הפרטנית על סצנה שנויה-במחלוקת עם רועי צאן... וזה לא מה שאתם חושבים.

הנקודה הכללית – סרט מלחמה חייב לדון במוסר

הקשר בין סרטי מלחמה לענייני מוסר ואידיאולוגיה הוא הדוק, ולרוב חד-צדדי. רוב הסרטים הנוגעים במלחמה מציאותית נוקטים את הצד הביקורתי, האנטי-מלחמתי. לכן נראה, כשסרט מלחמה אינו עוסק בזווית האנטי-מלחמתית יהיו שיטענו כי הסרט אינו מוסרי. ההיגיון פשוט - אם אתה לא איתי, אתה נגדי. אם הסרט מציג נקודת מבט של חיילים ואינו אנטי-מלחמתי, הוא תומך במלחמה.

למה זהו טיעון שגוי?

המציאות היא לא שחור ולבן. חושבים שאני טועה? לכו לראות רופא עיניים. אבל רק אחרי שתקראו את הכתבה!

[*]

בכל מקרה, גם אם המבקרים רואים בתמיכה במלחמה באפגניסטן כעמדה לא-מוסרית, הטיעון אינו רלוונטי. "השורד האחרון" אינו תומך במלחמה, מפני שהוא כלל איננו דן בסוגיית קיום המלחמה, אלא מתאר איך מרגיש חייל בשטח במהלך מבצע שמשתבש. רמז? אם אתם לא אוהבים מתח, אל תלכו למבצעים צבאיים שמשתבשים... או לסרט הזה.

שלא יהיו אי-הבנות, לא שלסרט אין מסרים אידיאולוגיים. "השורד האחרון" הוא סרט מורשת-קרב המוקדש לחיילי המבצע. תחילתו וסופו הם תצוגות של הערצה ואהדה לצבא האמריקאי... וגם למסוקים על רקע שקיעה. ביקורת-הנגד אומרת כי ההערצה הזו כה ברורה, עד שהסרט נראה כמו פרסומת או תעמולה לצבא ארה"ב.

אבל תחשבו על זה מהצד השני – דרך ההערצה הברורה הזו, ברג חושף באופן ברור את ערכי הסרט. כולנו מכירים סרטים המטשטשים אידיאולוגיות כדי להעביר מסר סמוי. לעומתם, ברג כאילו אומר "שלא יהיו אי-הבנות. אין לי מה להסתיר. זה הסרט. אלו הערכים שאני מאמין בהם". זה ראוי להערכה. בימינו, גם במציאות וגם במדיה, הרוב מנסה להתחבב על כולם וכל אמירה "מאוזנת" היא בעצם אמירה מעורפלת. אחר-כך כולנו מתעצבנים, שכל דיון או שיחה הם חסרי-תוכן ואין על מה לדבר. יש להעריך את אלו שמביעים את דעותיהם באופן החלטי וברור, לטובת יצירת דיאלוג.

הנקודה הפרטנית – רועי הצאן והדיון המוסרי

הסצנה השנויה-במחלוקת להלן. בתחילת המבצע, הקבוצה נחשפת על-ידי רועי צאן המשתפים-פעולה עם הטאליבן. המצב מעמיד את החיילים בדילמה – לבטל את המשימה, לשחרר את הרועים ולקחת את הסיכון שהם יזעיקו את לוחמי הטאליבן; או לעבור על קוד המוסר הצבאי ולשאת בתוצאות על הרג אזרחים.

הביקורת אומרת – מפני שמדובר בדילמה מוסרית שתוצאותיה מובילות לשרשרת אירועי הסרט, "השורד האחרון" הוא סיפור מוסר. מכאן, תוצאות הבחירה הן נמשל על מה הבחירה הנכונה, ולכן אפשר לומר שהסרט בעייתי מוסרית.

למה זהו טיעון שגוי?

[*]

"השורד האחרון" הוא אינו סיפור מוסר. הוא דרמטיזציה של מבצע אמיתי. דילמת רועי הצאן אינה מופיעה כדי להטיף מוסר, אלא מפני שהאירוע התרחש במציאות. זו דוגמה לדילמות מורכבות שחיילים צריכים לעמוד בפניהם במהלך מבצע. כמו בחיים, לבחירות ישנן תוצאות, אך לא מדובר בקארמה, ולכן אין אמירה שבחירה אחרת היתה טובה יותר.

אם כבר מתעקשים למצוא נמשל לסוגיה המוסרית, המסר הוא פשוט – המציאות והקארמה אינם הולכים יחד. התוצאה הנוחה ביותר אינה נקבעת רק על-פי רמת-המוסר של ההחלטה, וכך בחירה מוסרית איננה צריכה להיעשות על-פי התוצאה הנוחה ביותר.

בפשטות – לא כל סרט שעולה בו סוגיה מוסרית הוא סיפור מוסר, בדיוק כמו שלא כל סרט שמופיעה בו בדיחה הוא קומדיה.

זה נשמע עמוק מדי, אני יודע, אבל זו נקודה הכרחית. ממש כמו זו שהחזיקה את הקריירה של אנריקה אגלסייס, עד שהוא הסיר אותה מהפנים. מי זה אנריקה אגלסייס? בדיוק!

[*]

לסיכום

הדיון על מוסריות ואתיקה של הקולנוע הוא דיון מעניין ואולי אף חשוב. הוא צריך להיעשות יותר, כדי שהסרטים לא יעשו לנו, כדברי אשת האשכולות נועה מימן, "מישמש במוח"... במחשבה עכשיו, היא בטח לא התכוונה לפרי, למרות שזה נשמע יותר טוב.

אך לעניינו, לא מצאתי טיעון ביקורתי רלוונטי כלפי "השורד האחרון". עדיין יהיו אלו שיבקרו את הסרט מפני שהוא מסופר אך ורק מנקודת המבט הפטריוטיות של החייל האמריקני. לאלו אומר דבר אחד – זכרו את וולטייר. אם אין לכם בעיה לקבל סרט חד-צדדי על הצד האחר, באותה מידה צריך לקבל את הצד של החייל, שנאבק על הישרדותו שלו ושל חבריו, בייחוד כשהסיפור מתבסס על עדויות.

כדאי להיזהר במהלך הצפייה, כדי שאחריה לא תמצאו את עצמכם מתגייסים לצי האמריקאי. כמו כן, הסרט אינו מתאים לרגישים למראה דם ופציעות, אבל "השורד האחרון" הוא סרט טוב בשביל מה שהוא, תיאור חוויית לוחמי המבצע. שבוע טוב.