Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: Seret מהעבר

החודש לפני 40 שנה יצא לקולנוע סרט האימה הקלאסי "קארי", המבוסס על ספרו של סטיבן קינג מ-1974. זהו הראשון מספריו של קינג להפוך לסרט, וגם אחד המרשימים ביותר. הסרט היה הצלחה גדולה, כשהרוויח 33 מיליון דולר עם תקציב של 1.8 מיליון דולר בלבד, והפך לסרט קאלט האולטימטיבי לאוהבי האימה והעל טבעי.

העלילה מספרת את סיפורה של נערה תמימה וביישנית בשם קארי (סיסי ספייסק) שחיה עם אמה החולנית, הפרימיטיבית והלא יציבה (פייפר לורי בתצוגת משחק מעולה). קארי חווה בריונות ע"י חברותיה מהכיתה, ותוך כדי מגלה שיש לה כוחות על טבעיים.

הסרט הזה הוא ללא ספק אחד הסרטים היותר מטרידים, מצמררים ומרשימים בז'אנר האימה, ובכלל. יחסיה של קארי עם אימה המוטרדת עומדים במרכז הסרט, כשלאם יש טראומות מיניות מהעבר - לכן פנתה לדת, בצורה חולנית ואובססיבית למדי. היא מוציאה את תסכוליה וכאבה על קארי, מענישה אותה ולא נותנת לה לקיים חיים נורמלים, מהחשש שמין זה בעצם השטן וקארי היא התוצר שלו.

[*]

הנושא העיקרי בסרט הוא עניין הבריונות, שמשחק כאן תפקיד עצום בכל מה שקשור לדמות הראשית ולסובב אותה – קארי נחשבת לפריקית בבית הספר, הבנות לא מקבלות אותה ומתעללות בה באופן אכזרי על מנת לגרום לה סבל. "קארי" מהווה פורטרט אנושי וביקורתי על החברה המערבית, על כמה שבריונות זה דבר מסוכן ומה המחיר שמשלמים עליה ומגיע לשיאו בסצנת הנשף בסרט - אחת הסצנות המרשימות, המפורסמות והבלתי נשכחות בז'אנר. אני עדיין חוטפת צמרמורת מהסצנה הזו בכל פעם.

סיסי ספייסק, שגילמה את קארי, קיבלה מועמדות לפרס האוסקר וכך גם פייפר לורי, השחקנית שגילמה את אימה החולנית. מרבית השחקנים הצעירים בסרט היו לא ידועים עד לנקודה זו כמו ננסי אלן, וויליאם קאט, איימי אירווינג וג'ון טרבולטה. "קארי" עזר להם להתפרסם, אך המצליחים ביותר הינם סיסי ספייסק, שהפכה לשחקנית מוערכת בהוליווד וזכתה 4 שנים לאחר מכן באוסקר על תפקידה בסרט "בתו של כורה הפחם".

ישנו כמובן, ג'ון טרבולטה, שעד אז היה שחקן צעיר ולא נודע. הוא צבר תאוצה מיד לאחר מכן במעבר חד מאימה לקומדיות מוזיקליות כגון להיטי הענק "גריז" ו"שיגעון המוזיקה", דעך קצת עד לפריצה המחודשת בלהיט של טרנטינו "ספרות זולה". אגב, טרנטינו הוא אחד הבמאים שהכי הושפעו מ"קארי" וציין שזה אחד הסרטים האהובים עליו, והאמת? זה ניכר בסרטיו.

עד 1978 "קארי" הרוויח 14 מיליון דולר בקופות, אבל מה שיותר מדהים זה כמות הביקורת החיובית לסרט אימה ומועמדויותיו לאוסקר, דבר שנחשב לנדיר בתעשיית בקולנוע (שתי מועמדויות לשחקניות); הסרט גם זכה בפרס הגדול בפסטיבל ה"פנטסטיק אבוריאז", בזמן שסיסי ספייסק זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר ע"י האגודה העולמית של מבקרי קולנוע. הביקורות היללו את הסרט על מבטו החד והביקורתי על החברה, שהאמת לא השתנה כל כך מאז 1976 – נושא הבריונות (במיוחד ברשת) יותר חזק ובולט מתמיד, כמו כן נושא הדת, גיל ההתבגרות והיחס הדו משמעי כלפי יחסי מין. "קארי" מתייחס לכמה מהנושאים החשובים ביותר בתרבות האנושית עם טוויסטים מעוותים מבית סטיבן קינג, ואולי זה מה שבעצם הופך אותו לכל כך מטריד, מציאותי ומרתק.

ב-2008, "קארי" דורג במקום ה-86 מתוך 500 ברשימת הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים של מגזין "אמפייר". הסרט הפך ללהיטו הראשון של הבמאי הידוע בריאן דה פלמה, שהמשיך מאז לצבור תאוצה בז'אנר סרטי מותחן ופשע (הבולטים בהם הם הקלאסיקות "פני צלקת" ו"הבלתי משוחדים"). בשנות ה-90 המשיך להצליח עם שוברי קופות כגון "דרכו של קרליטו" ו"משימה בלתי אפשרית" ומאז לא הצליח להתרומם עם שרשרת סרטים כושלים עד היום.

[*]

השושלת של "קארי" תמשיך לחיות לנצח, כמו השושלת של סטיבן קינג, כאשר מאז צאתו נעשו לא מעט עיבודים לסרט, בכל מיני וריאציות שונות. המשך לסרט, "הזעם: קארי 2", יצא בשנת 1999 ותיאר את סיפורה של אחותה למחצה של קארי, הסובלת מאותם כוחות על טבעיים, עם איימי אירווינג שחזרה לתפקידה בתור סו. הסרט היה כישלון חרוץ בקופות, וההמשך היה מיותר לחלוטין. ב-2002 יצא סרט לטלוויזיה, רימייק באותו השם, עם אנג'לה בטיס בתפקיד הראשי. מה שהיה בולט במיוחד היה ששינו את סוף הסרט. אמנם הביקורות שיבחו את הופעתה של בטיס בתור קארי, אך הסרט לא הרשים במיוחד.

במהלך השנים גם נעשו עיבודים תאטרליים - הראשון ב-2006 סרט כלא מוזיקלי ולאחר מכן כל מיני עיבודים חלקיים ולא רשמיים צצו מעל פני השטח במהלך השנים, כגון "'קארי: המחזמר" מ-1998 ו-2005, "קארי ווייט – המחזמר" מ-2002 והעיבוד מ-2007 שנקרא "עובדות החיים של קארי", המבוסס חלקית על "קארי" ועל הסדרה "עובדות החיים".

רימייק רשמי יצא לקולנוע ב-2013 עם השחקנית הצעירה קלואי גרייס-מורץ וג'וליאן מור בתפקיד האם. הסרט קיבל ביקורות מעורבות אך לטעמי, שוב מדובר ברימייק מיותר וחסר משמעות. "קארי" אמנם יחיה הרבה מעבר ל-1976, אבל אי אפשר לתפוס את מה שהיה אז במודרניות של היום, לפחות לא דרך רימייקים. זוהי קלאסיקה מובהק מאחר והיא נוגעת בכל כך הרבה רבדים שכל אחד תחבר אליהם, דרך מראה מעוותת של החיים עצמם. הסרט משפיע עד היום על סרטי אימה, ומעטים מאוד מאז הצליחו לשחזר את הקסם שבו.