מכסח השדים: חמשת הסרטים הזכורים ביותר של איוון רייטמן

בית החיות (1978)

למרות שאת קומדיית הקולג' האייקונית הזו רייטמן לא ביים (ג'ון לנדיס עשה זאת), הוא היה חלק משמעותי בהליך יצירת הסרט, החל מהפקתו עם תקציב זעום של 3 מיליון דולר ועד ליהוק שחקנים רבים בתחילת דרכם (מלבד דונלד סאת'רלנד, לרובם היה זה סרטם הראשון), דוגמת טום הולס ("אמדאוס"), קווין בייקון, קרן אלן ("שודדי התיבה האבודה") ואפילו ג'ון בלושי, שכבר כיכב ב"סאטרדיי נייט לייב" באותה התקופה אך זו הייתה פריצתו הראשונה לשוק המיינסטרים. התוצאה הייתה אגדית: כהצלחה ביקורתית (אחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר של שנת 1978, לפי מגזין "טיים"; ב-2001, נבחר להישמר בספריית הקונגרס) וכלכלית כאחד, "בית החיות" גרף למעלה מ-141 מיליון דולר מהקרנות ומכירות וידיאו, מה שהופך אותו (בשקלול לימינו) לאחד מסרטי הקומדיה המצליחים בכל הזמנים.

אך מלבד זאת, התחלת שיתוף הפעולה הארוך בין רייטמן לארולד ראמיס, יחד עם משב הרוח הרענן שהגיע מ-SNL, שינו את פני הקומדיה לנצח. ללא סיפורה של אחוות הסטודנטים הפרועה שמאמללת את חייו של דיקן הקולג', סרטי הקומדיה "הגועלית", המינית והצעירה – כמו "אמריקן פאי", "מסיבת רווקות" או "ילדות רעות" – לא היו יוצאים לאור. תקראו לכך ברכה או קללה, אבל אין ספק שלרייטמן יש תפקיד חשוב בקביעת מה שמצחיק אותנו.

Stripes (1981)

בדרכו לפרימיירת "Meatballs" ב-1979 – בכורת המשחק של ביל מאריי על המסך הגדול והפעם הראשונה שראמיס ורייטמן החלו לכתוב יחדיו – עלה בראשו של רייטמן רעיון – "מה אם 'בית החיות' היה בצבא?". עם הבנה שאם ראמיס, עד אז רק תסריטאי מוכשר, יסכים לשחק את אחד משני התפקידים הראשיים, הדבר ימשוך את ביל מאריי, רייטמן דחק בחברו לעשות זאת וכך נוצרה קומדיית הצבא הבולטת ביותר שיצאה לאקרנים מאז "מאש" עשור לפני כן.

"Stripes" (שזכה בארץ לשם המוזר "שים פס על פס"), שאולתר במרביתו על המקום, עוקב אחרי שני גברים בשנות ה-30 לחייהם שמתקשים למצוא הצלחה, ולכן מחליטים להתגייס לצבא. עם זאת, הם במהרה מוצאים עצמם לא כשירים לשירות צבאי, ונשלחים בכל זאת למשימה מסוכנת בה הם מתרשלים על ימין ועל שמאל. כמו שאר סרטיו של רייטמן, גם "Stripes" היה להיט גדול והזניק כמה מהקריירות של השחקנים המתחילים בו, כדוגמת ג'ון קנדי ("ספלאש"), ביל פקסטון ("אפולו 13") ושון יאנג ("בלייד ראנר").

מכסחי השדים (1984)

סרטו המפורסם ביותר של רייטמן, וזה שעיצב כמעט במו ידיו עשור שלם, "מכסחי השדים" הייתה הפקה מקרית לחלוטין. מה שהתחיל כרעיון שהגה דן אקרויד שמתחבר לשורשי משפחתו כמתקשרים עם העל-טבעי ושבו יככב עם חברו ל-"האחים בלוז", ג'ון בלושי, עבר לטיפולם של המסור של ראמיס ורייטמן כשבלושי נפטר ממנת יתר בגיל 33 בלבד. האפקטים עתירי התקציב (שהובילו את הסרט לתקציב של 25-30 מיליון דולר) – רובם בשלבי הפיתוח הראשונים, הצילומים הדחוסים, וחוסר ההחלטיות של מאריי עד הרגע האחרון הפכו את "מכסחי השדים" לרעיון כאוטי.

ועדיין, במרחק 38 שנים מיציאתו, סיפורם של שלושת המדענים (ראמיס, אקרויד ומאריי) שמקימים עסק מצליח לתפיסת רוחות עדיין נוכח מתמיד בחיינו: הסרט הרוויח 282 מיליון דולר בצאתו הראשונית (עמד במשך שבעה שבועות רצופים בראש טבלת שוברי הקופות), הפך לסרט השני הרווחי ביותר של אותה השנה, ולקומדיה הרווחית ביותר לתקופתה; השפעתו התרבותית של הסרט (שנכנס לספריית הקונגרס ב-2015) הביאה ליצירת שלל מרצ'נדייז, שתי סדרות אנימציה פופולריות, משחק מחשב מוצלח ודורות של מעריצים.

"מכסחי השדים" חזרו לשלושה סרטים נוספים לאחר מכן – השני, שיצא ב-1989 ואותו גם ביים רייטמן וזכה להערכה מחודשת שנים לאחר מכן; הריבוט/רימייק הנשי מ-2016, שהתברר כתוצר בינוני מינוס; וההמשך השלישי, "מכסחי השדים: החיים שאחרי", בבימויו ובכתיבתו של בנו של רייטמן, ג'ייסון ("ג'ונו"), שיצא לאקרנים רק לפני 3 חודשים ובו שימש רייטמן האב כמפיק בפועל וכמחליף (לפני האפקטים) לחברו הטוב הרולד ראמיס, שהלך לעולמו ב-2014.

תאומים (1988)

דני דה-ויטו וארנולד שוורצנגר כתאומים שהופרדו בלידתם – האחד פושע קטן והשני חונך להיות "האיש המושלם" – נשמע כמו קונספט למערכון קצר ב-SNL, ולא לסרט שובר קופות, שהפך ברבות הימים לאחד מהסרטים הזכורים ביותר משנות ה-80 – אבל ניסים קורים לפעמים, וכך קיבלנו את "תאומים". למרות שהיה כישלון ביקורתי, "תאומים" גרף 216 מיליון דולר ברחבי העולם; אולפני "יוניברסל" לא האמינו שדרכו הראשונה של שוורצנגר לעבר קומדיה תעבור בשלום, ולכן הכוכב התנדב לוותר על משכורתו בעבור אחוזים מרווחי הסרט.

אליו הצטרפו רייטמן ודה-ויטו בהחלטה, ובשל ההצלחה חסרת התקדים של הסרט – לשלושתם הייתה זו "המשכורת" הגבוהה ביותר שקיבלו עבור תפקיד – "זו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי בחיי", אמר לימים השחקן האוסטרי. רייטמן שב ושיתף פעולה עם שוורצנגר כשנתיים לאחר מכן, בלהיט "שוטר בגן ילדים" (1990), ועימו ועם דה-ויטו ב-"ג'וניור" (1994), בו הופך שוורצנגר לגבר הראשון שנכנס להיריון. ניסיונות רבים להמשכים ורימייקים נעשו מאז, כולם ללא הצלחה – אך בשנה שעברה, דווח על פרויקט ממשי, אותו רייטמן יביים ויחל להצטלם בחודש האחרון, עם דה-ויטו ושוורצנגר בתפקידיהם המקוריים וטרייסי מורגן (שמחליף את אדי מרפי בתכנון המקורי) כאחיהם האובד השלישי. האם הפרויקט ימשיך ללא אביו הרוחני? נחכה ונראה.

ספייס ג'אם (1996)

עוד קלאסיקה מודרנית שהגדירה את הילדות של ילדי ניינטיז רבים ושלאיוון רייטמן היה חלק גדול בפיתוחה (ג'ו פייטקה ביים אותה). פייטקה ביים מספר פרסומות מצליחות לחברת "נייקי" בכיכובם של מייקל ג'ורדן ובאגס באני, ואלו הובילו את חברת "וורנר ברוס" (שמחזיקה בזכויות לדמויות ה-"לוני טונס") ו-"נייקי" לפגוש את רייטמן. הוא גייס לעבודה את ג'ורדן, שעד אז סירב להשתתף בסרטים בשביל להתרכז בקריירה המקצועית שלו, חבריו ביל מאריי ודני דה-ויטו להופעות אורח זכורות, וכמעט אף את ספייק לי, שכיכב עם ג'ורדן בסדרת פרסומות נפרדת והתעניין בלסייע לפייטקה עם התסריט ("וורנר ברוס" לבסוף חסמו את ההתערבות של לי, בשל חוסר שביעות רצונם מהתנהלותו הכלכלית ב"מלקולם אקס").

רייטמן לקח לתשומת ליבו גם את הפן המונפש של הסרט, וערך בין היתר – בנוסף לפיקוח הצמוד על עבודת האנימציה עצמה, אודישנים חוזרים ונשנים למציאת הקול המתאים במיוחד שיחליף את אגדת הדיבוב שדיבב את רוב דמויות ה"לוני טונס" מל בלאנק, שהלך לעולמו ב-1989. רייטמן כה התעמק בעבודה עד שהתקשר לשאול אדם אחר שיצר סרט היברידי מוצלח זמן לא רב לפני כן, רוברט זמקיס ("מי הפליל את רוג'ר ראביט?"), איזה עצות יש לו על יצירת הסרט. זמקיס ענה לו בפשטות – "אל תעשה את זה, זה כמעט הרג אותי".

זמקיס טעה, כי "ספייס ג'אם" הרוויח למעלה מ-250 מיליון דולר ברחבי העולם, וחידש את העניין הציבורי בחבורת ה-"לוני טונס" ורק חיזק את מעמדו של ג'ורדן כאייקון על של הספורט האמריקאי. דיבורים על סרט המשך נעשו ע"י רייטמן כבר מצאת הסרט הראשון, אך הישועה הגיעה לבסוף רק בשנה שעברה, בסרט ההמשך "ספייס ג'אם: אגדה חדשה", בו רייטמן נותר כמפיק זוטר בלבד.