הקהל הישראלי זה הקהל הכי מתוחכם שפגשתי, אי אפשר לעבוד עליו

בשבוע שעבר יצא לאקרנים בישראל סרט האנימציה החדש מהיוצרים של "לרקוד" - סרט ההרפתקאות "לב של אש" שנכתב ובוים על ידי לורין זיתון. בגיל 48 עם רזומה של סרטים גדולים כמו "שובר לבבות" ו"מחוברים לחיים" אותם הפיק, הפעם הוא מביים לראשונה במסגרת חברת ההפקות שהקים. אני מצליחה לתפוס אותו בביקור קצר בישראל ואנחנו משוחחים דווקא על המסלול היחסית חדש בקריירה שלו - עולם סרטי האנימציה.

"בעיניי הסרט הזה זו ההגדרה של בידור טוב ואיכותי. זו חוויה מלאה באקשן, הרפתקאות שמלווים ברגשות וזה מתאים לכל הגילאים", קובע זיתון. הסרט, מגולל את סיפורה של ג'ורג'יה - בחורה צעירה ושאפתנית שכל חלומה הוא להפוך ללוחמת אש כמו אביה, אך נתקלת במכשול אחד - התפקיד אינו פתוח לנשים. כשאירוע מסתורי גורם להיעלמותם של כל הכבאים בעיר, מחליטה הצעירה הנחושה להתחפש לבחור צעיר כדי להוכיח שגם היא יכולה, ובדרך להציל את העיר. "המטרה של הסרט היא להוקיר תודה ולהוקיר את עבודתם הקשה של לוחמי האש ברחבי העולם. כל הגיבורים האנונימיים לכאורה שלוקחים סיכון ומעמידים את חייהם על הכף בשביל להציל את החיים שלנו", הוא מסביר.

עלילת הסרט מתרחשת בניו יורק, ולא במקרה. את אותה העיר הצבעונית מתאר בהתרגשות זיתון כ"עיר שמלאה ביצירתיות בתקופה מלאה בג'אז ובחלומות גדולים". לא במקרה זו העיר שנבחרה. לפני מספר שנים ביקר שם זיתון עם בתו. "זה היה לדעתי בשנת 2014, כמה כבאיות עצרו מולנו והבת שלי ממש התלהבה, אבל הופתעתי לגלות שרק אחוז קטן מאוד מהם היה נשים", הוא נזכר ברגע שהוביל אותו ליצור את הסרט.

"כשחזרנו הביתה התחלתי לחקור קצת. הופתעתי לגלות שלוחמת האש הראשונה בניו יורק קיבלה את התפקיד רק בשנת 1982", הוא מתאר בפליאה ומוסיף: " בהמשך גיליתי שקבוצה של נשים נאלצה לתבוע בבית המשפט כדי שיאפשרו להן להיות לוחמות אש. מה שריגש אותי הייתה הנחישות של הנשים הללו, הן היו מוכנות לעשות הכל כדי להפוך ללוחמות אש. הרגשתי שזה זמן טוב להתחיל לדבר על זה, בעיקר לכבוד הבת שלי".

[*]

כפי שהוא מספר, היה לו חשוב לשים דגש על מערכת היחסים בין אב לבתו בעקבות הקשר האישי שלו והקשיים שיכולים להיות למבוגרים בתור הורים. "זה סרט על חקר הקשר ומערכת היחסים בין אב לבתו. הוא סובב את הנושא של גידול הילדים ואיך לעשות את זה בצורה הכי טובה כדי שנזכה לראות אותם הופכים להיות בוגרים ועצמאיים. אנחנו רוצים להגן על הילדים שלנו, אבל אנחנו גם מודעים לכך שהגנת יתר יכולה לעצור את ההתפתחות שלהם. אנחנו נאלצים ללכת נגד האינסטינקטים שלנו. בשלב מסוים הורים חייבים לקבל את העובדה שילדיהם עשויים לקחת סיכונים כדי ללמוד, גם אם זה נראה בעיניהם כמו הדבר הכי נוראי וקשה בעולם, הם חייבים ללמוד לקבל את זה, גם לי זה קשה", הוא מודה. "אני מאמין שהמסר לילדים וגם למבוגרים כי מעולם לא מאוחר מדי, זה לעולם לא להפסיק להאמין. אף אחד ושום דבר לא יכולים לעצור בעדכם מלעשות מה שאתם רוצים ולהפוך למי שאתם חולמים להיות". זה מסר שהוא מאוד גדול, איך מנגישים אותו לילדים?

"קומדיה והרפתקאות זה כלים נהדרים כדי לדבר על כל דבר בעולם בערך. במקרה של 'לב של אש' היו פה הרבה נקודות שיכלו להיות טריקיות - לאו דווקא במסר אלא יותר בנושא של התעסקות באש והמציאות הקשה איתה צריכים להתמודד לוחמי אש במקצוע כה חשוב. אני משוכנע שהצלחנו להתגבר על המכשולים וכן להנגיש את כל הנקודות האלה ואולי הדבר הכי חשוב בעיני זה שילדים ייקחו איתם את המסר של התקווה. אני רוצה שהם ייצאו מהסרט עם הרעיון הזה ושהוא יישאר איתם. התקווה תציל את העולם וילדים צריכים ללמוד את הנושא הזה כמו שהם לומדים מתמטיקה".

[*]

("אף אחד ושום דבר לא יכול לעצור בעדכם", הבמאי לורן זיתון)

זיתון כתב סרטים כמו "שק של גולות" והיה שותף לסרטים כמו "סה לה וי" של נקש וטולדנו, "דרכון לאלג'יר" ו"הפרה ז'קלין" של מוחמד חמידי, כך שהמעבר לעולם הילדים היה תמוה בהתחלה לרבים. "למזלי אני עושה קולנוע לייב-אקשן ואנימציה במקביל", הוא מציין. "לפני 'לב של אש' הפקתי את 'אלין', האוטוביוגרפיה של סלין דיון". אבל בעוד שלרבים נראה שהעולמות של לייב-אקשן ואנימציה רחוקים אחד מהשני, דווקא ההחלטה לעבור בין העולמות הייתה קלה עבור זיתון: "יש אלמנט אחד נפוץ ודי קבוע: זה מתחיל ותמיד יתחיל בסיפור. יש גיבור שצריך ללמוד משהו כדי להיות טוב יותר בסוף, ואני מחפש את הרגש שהוא צריך כדי לעבור את זה. אנימציה או לייב אקשן? זה פחות מה שמשנה לי, אני רוצה קודם כל לשמוע את הסיפור עצמו".

מה ההבדל הגדול בין סרט רגיל לאנימציה?

"לייב אקשן מניע את הבמאים יותר לעומת סרטי האנימציה שנותנים מקום יותר לצוות כקבוצה. הם כמו סם בשבילי, רק שכל אחד מהם הוא בעל אפקט אחר. בעוד שסרט לייב יהיה הפקה שהיא בעיני כמו תחרות של ספרינטים סרט אנימציה זה כמו מרתון. זה דרייב שונה בכל אחד מהם אבל אני צריך ואפילו חייב את שניהם".

את דמותו של שון נולאן בגרסה האנגלית מדובב השחקן והבמאי שלאחרונה זכה בפרס האוסקר לתסריט הטוב ביותר על סרטו "בלפסט" - קנת' בראנה. "העבודה עם קנת' הייתה הזדמנות עצומה. הוא כישרון אדיר. ראיתי את כל הסרטים שלו ואני מת עליו, אז לפני שנפגשנו אני מודה שהייתי צריך לקחת כמה כדורי הרגעה", מתבדח המפיק הצרפתי. "כמו כל הכישרונות הגדולים הוא עוזר לך, הוא מקשיב, מחליף ומציע תוך שהוא כמובן מכבד את החזון של הסרט וזו לחלוטין הזדמנות מדהימה".

על השאלה "האם הסרט יצא כפי שרצית?" מתקשה הבמאי בן ה-48 לענות לי באופן חד משמעי. "זה מצד אחד כן אבל גם לא, ואין דרך טובה יותר מזה. אנימציה זו עבודה קבוצתית שמערבת בתוכה ארט, סטוריבורד, צלמים, מידול, אנימציה, תאורה ועוד כל כך הרבה תפקידים וחלקים שונים. כל אחד מהם מביא רעיון חדש ואחר לחלוטין שמרחיב ומעשיר את החזון שהיה לי בהתחלה. עבודת צוות יוצרת רעיונות קולקטיבים".

את הראיון אנחנו מקיימים יום לפני שעוזב הבמאי הצרפתי את מדינת ישראל לאחר ביקור משפחתי בעקבות נסיבות מצערות, אבל לפני שהוא עוזב יש לו מסר שחשוב לו להעביר לצופים בישראל. "יש לי קשר מדהים ועמוק עם ישראל ועם השנים גיליתי שהקהל הישראלי זה הקהל הכי מתוחכם שאי פעם פגשתי. אי אפשר לעבוד עליהם עם סיפור גרוע, התכסיס הזה לא עובד. הקהל הישראלי אוהד ומבין כל מיני ז'אנרים שונים. היה לי כבוד ומזל לעבוד עם שני ישראלים בתפקידים מרכזיים ב'לב של אש' - דורון מאיר, ראש צוות פיתוח הסיפור ואלכס אוראל על הסטוריבורד."