יש מצב: 5 סרטי אימה איכותיים ששווה לכם להכיר

המכשפה (רוברט אגרס, 2015)

לפני "תברח", יצא סרט אימה קטן ואינטימי. בהיעדר תקציב אולפנים ושמות מוכרים (באותו הזמן לפחות, מאז נהיו A24 לחלוצי קולנוע האינדי בכלל וז'אנר ה- Elevated Horrorבפרט), הסרט יכול היה להיות בסכנת הכחדה תודעתית אצל הציבור הרחב – אבל זו לא יצירה שנשכחת מהר. מדובר ביצירה מותחת, מפחידה ומהודקת שמטילה צל גדול על המקבילות בז'אנר. במרכז הסיפור, משפחה מתמודדת עם גירוש מהקהילה שלה בימיה המוקדמים של ארצות הברית במאה ה-17, כשהאמונה הדתית של בני המשפחה עומדת במבחן.

קשה להפריז בהצלחה של הסרט בירידה לפרטים, החל מהמשלב הלשוני המתאים לתקופה ועד לבגדים ולאוכל שהם אוכלים, אך ניצחונו האמיתי של הסרט הוא בהבנה של בני אדם, ומה מאיים עליהם. האימה, במקרה הזה, מגיעה דווקא מתוך כותלי הבית. אגרס הוציא שני סרטים מאז ("המגדלור" ו"מלך הצפון"), אך זה הסרט הטוב ביותר שלו עד כה.

אמא! (דארן ארונופסקי, 2017)

לעומת יוצרים אחרים כאן, שמו של ארונופסקי הלך לפניו עוד לפני היכנסו לז'אנר האימה. עם רזומה מרשים שכולל את "רקוויאם לחלום" (2000) ו"ברבור שחור" (2010) בין היתר, כולנו הסתקרנו לשמוע שהולך לצאת לו סרט אימה חדש. כש"אמא!" יצא לאקרנים הוא נכשל קופתית, ולמרות שהביקורות היו בסך הכל חיובית, הוא נצרב בתודעה כפלופ ונקודה חלשה בפילמוגרפיה העשירה של הבמאי. שווה לבחון את הסרט מחדש, כי זו דווקא יצירה מעניינת וייחודית ברזומה של ארונופסקי וגם אצל השחקנים המעורבים, כולל בת זוגו של הבמאי באותה עת, ג'ניפר לורנס.

האלגוריה התנ"כית, הקולנועית והסביבתית הזו, על מערכת יחסים של אישה (לורנס) ובעלה (ברדם) שעומדת למבחן כאשר השניים מקבלים ביקור מפתיע מזוג אקסצנטרי (פייפר והאריס) הפולש בכוח לביתם, היא מותחן אימה בועט וקשוח שלא עוזב במהרה את הצופה. דווקא הריאקציות השליליות לסרט, במידה מסוימת, מוכיחות כי לא מדובר במשהו משעמם וזניח. אם זה מכעיס ומרגיז, כנראה יש סיבה לכך. הסרט קיבל קריאות בוז נרחבות לצד מחיאות כפיים בפסטיבלים, וזה לכל הפחות מעורר תהייה ועניין בנושא.

תורשתי (אסטר, 2018)

סרט ביכורים נוסף ברשימה הזו, שפעם נוספת נוגע בטלטלה אצל משפחה אמריקאית, וגם כאן מדובר בהצלחה פנומנלית. קשה למצוא בסרט הזה זכר לכך שהבמאי לראשונה מביים סרט באורך מלא, כיוון שבכל מחלקה ובכל תחום ניכרת יד מקצועית ובטוחה. גם במקרה הזה אעדיף לספר כמה שפחות, וממליץ להימנע מצפייה בטריילרים או קריאת תקצירים. תעניקו לעצמכם את הצפייה הנקייה ביותר שאפשר. אסטר המשיך לסרט "מידסומר" (2019) שנהנה משחקנים יותר מוכרים ותקציב יותר גדול, אך תאמינו לי – זו יצירת המופת שלו. בעוד ש"תברח" נוטה בעדינות יותר לז'אנר המתח ומכיל נגיעות קומיות, "תורשתי" שמתחיל כדרמה משפחתית עוכרת שלווה שנוגעת ברגישות בנושא האבל, הופך לסרט אימה משוגע בכל רמ"ח איבריו. בנוסף, אם עוד לא השתכנעתם שטוני קולט היא שחקנית מצוינת, זה הרגע. אם בכל זאת רוצים להתרשם, זה הטריילר.

מנדי (פאנוס קוסמטוס, 2018)

חיה שונה מאוד משאר הסרטים ברשימה, סרט האימה הזה הוא באותה המידה גם מותחן אימה אלים ובאותה העת דרמה רומנטית מרגשת. בדרך כלל סרטי נקמה בכיכובו של ניקולס קייג' עלולים להיחשב בתור סרטים סוג ב', אך זה ממש לא המקרה. מדובר על יצירה פסיכדלית ומשונה בה קייג' מגלם את רד, שיוצא למסע נקמה נגד כת שטנית וחבורת אופנוענים מהגיהינום. החל מהצילום והעריכה הטריפיים, דרך הופעתו המצוינת של קייג', ועד לפסקול הפשוט יפהפה של יוהאן יוהאנסון המנוח (סרטו האחרון לפני מותו), זו יצירה קולנועית מפעימה ואפילו מרגשת. ייתכן שזה הסרט הכי פחות מוכר מהרשימה, אך הוא ראוי שתכירו אותו. אמנם זו לא צפייה קלה, כנראה הצפייה הקשה ביותר משאר הסרטים כאן, אך זו יצירה מיוחדת במינה.

אנחנו (ג'ורדן פיל, 2019)

המלצה קצת יותר מוכרת, אך לדעתי לסרט שלא מוערך מספיק. החיסרון הגדול של הצלחה מסחררת בסרט הביכורים שלך, הוא שאי אפשר לעמוד בציפיות של הקהל. המוצר הראשוני תמיד יהיה מלהיב יותר. צרות של עשירים בצד, הסרט השני של פיל חייב לקבל יותר קרדיט. במשפחתה של אדלייד נוסעים ביחד לחופשה בקליפורניה שטופת השמש, אך מטבע הדברים החופשה מקבלת תפנית זדונית במיוחד.

בדומה למקרה עם "תורשתי", הפרמיס של הסרט שחוק למדי, אך מדובר באחד מסרטי האימה המקוריים ביותר של השנים האחרונות. מותחן אימה אלים, מפתיע ולעיתים אפילו קומי שמחוזק על ידי הופעת משחק יוצאת דופן של לופיטה ניונגו. רבים יאשימו את הסרט שהוא אינו עומד בסטנדרט שהוצב על ידי "תברח", אבל בעיני הוא בהחלט עומד ברמה, אם לא אף עובר אותה במעט. זו עוד הצלחה של פיל בתור יוצר אימה, והיא מחזקת את מעמדו בתור יוצר מבטיח בתעשייה הצפופה הזו. והטריילר הרשמי לסרט הוא הברקה.