משהו השתנה בי, מי שלא השתנה בו כלום מה-7 באוקטובר לא הקשיב

ההצגה "בלוז לחופש הגדול" הייתה אמורה לעלות בתיאטרון בית ליסין באוקטובר האחרון. אבל אז הגיע 7 באוקטובר וטרף את הקלפים. השחקנים הראשיים וחלק מהקאסט גויסו למילואים ולא היה ברור מתי ואם בכלל ההצגה תעלה. אך מסתבר שבתוך כל החושך והאפלה קרה דבר אחד חיובי. "מוסי ואהרל'ה צריכים להיות החברים הכי טובים – זה המנוע הדרמטי המרכזי של הסיפור. איתמר (אלבז) ודור (הררי) לא היו קרובים קודם ועבדנו חזק על לבנות את זה בחזרות, ואז הגיע השביעי באוקטובר הם גויסו. אני זוכר שהם חזרו לאפטר על מדים וזה היה נורא ברור שיש ביניהם רעות. המפגש עם המציאות ואחד עם השני קירב ביניהם באופן שגם עוד מאה חודשי חזרות לא יכולים לקרב", מספר במאי ההצגה, יותם קושניר.

חלו שינויים בגרסה הבימתית בשל ה-7 באוקטובר?

"לא. זה היה אפילו די מדהים. היה משפט אחד ששינינו ומלבד זה לא נגענו בכלום. ההצגה מראה את המציאות באופן כואב וחד אבל בלי לפצוע. אני חושב שזה הכוח של מיוזיקל, שעוטף דברים קשים בצורות שיותר קל לנו לבלוע".

אם שמו של יותם קושניר (35) מצלצל מוכר, זה מכיוון שהוא בנו הבכור של השחקן והקומיקאי אבי קושניר. אך למרות שם המשפחה המחייב יותם בכלל לא חשב לעסוק בתחום, למרות שהיה בלהקת צופי תל אביב. הוא התחיל ללמוד לפסיכומטרי כשהתדפקה בפניו ההצעה להיבחן לשחק בסדרה 'אליפים' ואחריה ההזדמנות להיבחן להצגה 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' בתיאטרון הבימה. ודווקא שם בחדר החזרות ירד לו האסימון. "אני זוכר שחשבתי 'וואו, זה ממש נעים לי, הייתי יכול לעשות את זה'", הוא נזכר ומוסיף: "לא התכוונתי להגיע לזה אבל כשהגעתי זה הרגיש כל כך נכון ולא הייתה לי כוונה לעזוב את התחום".

(יותם קושניר. צילום: רפי דלויה)

הוא שיחק מספר שנים בתיאטרון ובשנים האחרונות על המסך הגדול ("שאיפה לחיים" לצד אביו ובסרט "המנצחים") אך התיאטרון הוא מבחינתו תמיד הלחם והחמאה. את כישרונו כבמאי אבחן הבמאי רוני פינקוביץ' ז"ל כשיותם שיחק בהצגה אותה ביים, 'הזוג המוזר'. "הוא אמר לי 'אתה יודע שאתה בעצם במאי?'. צחקתי אבל זה חלחל אליי ולאט לאט התחלתי להבין מה הוא אומר", הוא מספר. ההתחלה כבמאי הייתה לא קלה, הוא לקח כל דבר שיכל להשיג: מפרויקט בימוי בוגרי רימון בחינם, להצגת חנוכה למגזר הדתי, וגם המחזמר "עמירם". דבר הוביל לדבר וכך הגיעה אליו גם ההצעה להיבחן לביים את "בלוז לחופש הגדול". "הכול היה מן כדור שלג כזה שמתגלגל. אני מאוד שמח על כל אחד מהשלבים האלה כי זה הכול היה שיעורים בדרך וחוויות ומקומות לטעות ולמצוא את הקול שלי", הוא משתף.

ההצגה מבוססת על סרט הפולחן של הבמאי רנן שור והתסריטאי דורון נשר. הסרט שמתקיים במהלך מלחמת ההתשה מתמקד בחבורת נערים לפני גיוס בלבטיהם, בחלומות וברצונות שהם מעוניינים להגשים. "לא ניסינו לעשות את הגרסה הבימתית לסרט אלא לעבד אותו להצגה בהשראתו", הוא מסביר. בנוסף לכך נפגש עם רנן שור כדי "להבין את המקומות שמהם הוא בא ליצירה. הוא דיבר בעיקר על הנאיביות של אותה תקופה ועל מה זה היה להיות חבר'ה אז", הוא מספר. איך היה לביים בתיאטרון רפרטואר לעומת פרינג'?

"אם יש משהו שתפס אותי לא מוכן זה שדברים שהייתי רגיל לעשות בעצמי עכשיו אמרו לי – למה אתה לא אומר? נעשה, יביאו את זה, והייתי מוקף בצוות יוצרים מאוד חזק וותיק עם קילומטראז' מטורף של כל אחד מהם".

על הביקורת החריפה שנמתחה על מינויו ע"י מרט פרחמובוסקי שטען כי מדובר בחלק מהנפוטיזם והקליקה הסגורה של התיאטרון הישראלי, דבר שהוביל להתפטרותו מתפקיד יו"ר איגוד במאי התיאטרון, קושניר מעדיף שלא להרחיב.

במקצוע הזה צריך עור של פיל?

"יש לי עור של פיל. כל מי שעובד במקצועות האלה של במה ואמנות צריך לקבל באופן עמוק את זה שלכל אחד יש זכות לדעה על מה שאתה עושה ועל מי שאתה. מי שלא מצליח ליישב את הדבר הזה פשוט לא יצליח להחזיק. הדבר הזה יושב אצלי בסדר גמור מהיום ראשון – אם אוהבים אותי או בזים לי או אוהבים את היצירה שלי או בזים ליצירה שלי – הכול טוב. אין לי מה לעשות ואין לי מה להדיר שינה מהדבר הזה".

(ההצגה בלוז לחופש הגדול. צילום: רדי רובינשטיין)

בתהליך הליהוק יותם היה מעורב מאוד יחד עם שאר הצוות (יעקובי, לקנר, בוטנר, תומר יפרח הכוראוגרף) בתוספת ציפי פינס, המנהלת האמנותית של התיאטרון. "ההשפעה של ליהוק על הצגה היא עצומה, יודע כל מי שמתעסק בזה. מתחילים את זה מאוד מוקדם ועושים את זה הכי טוב שאפשר ויש הרבה קונפליקטים בהקשר לזה. יש מעט מאוד קונצנזוס, כשנכנס מישהו וכולם אומרים לו כן", מסביר קושניר על התהליך.

ליהוק שהייתה עליהו הרבה התלבטות היה תפקידו של מוסי, התפקיד הראשי. "כל הפאזל הורכב והיה חסר רק אבן הראשה שתחזיק את הכול ולא מצאנו תקופה את מוסי. יום אחד סיפרו לנו שדור הררי ("המפקדת") עזב את הקאמרי, ואני ישר אמרתי 'כן – תביאו אותו דחוף'. למחרת הוא הגיע לאודישן: שיחק, שר והקסים. זה פשוט פתח לנו הכל", הוא מספר בהתלהבות. את דור מכיר יותם מגיל 21 כשהיו יחד חלק ממהרכב בהבימה ב'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' והם שמרו על קשר מאז ואף הופיעו יחד בסרטו המוזיקלי של אלירן פלד, 'המנצחים'.

איך היה לביים את דור, לאור היכרותכם?

"אני מאוד אוהב בדור את זה שהוא שחקן עם דעה – יש לו ויז'ן של מה הוא היה רוצה ומוכן מצד אחד לריב עליו ומצד שני כשאני מתקשר אליו את הוויז'ן שלי הוא יבין ויתמסר אליי או שנמצא את האמצע בדרך".

אחד הליהוקים המפתיעים למחזמר הוא של הזמרת ויוצרת נועם קלינשטיין, בתם של רמי וריטה ואחותה של משי, שברזומה התאטרוני שלה תפקיד ראשי באותו התיאטרון במחזמר המצליח "אפס ביחסי אנוש". "את נועם ברגע שפגשנו הבנו שהיא מן ג'ניס ג'ופלין הישראלית וזה בא לנו בול", מסביר יותם על הליהוק.

יש פה סיכון מסוים כי אין לה ניסיון בימתי.

"גם אחותה התחילה ממקום דומה מתפקיד במחזמר 'שיער' והתפתחה מאוד יפה. נועם נורא חכמה, מוזיקאית, יוצרת ומבינה דברים במשחק באופן מאוד מעניין וייחודי בעיניי והייתה לי תחושה חזקה שבמה שקשור למשחק היא תבין לגמרי, השירה שלה והאופי מאוד התאימו".

ההצגה מבוססת על סרט, טרנד שקורה הרבה לאחרונה בהרבה תיאטראות. מה דעתך על כך?

"זה דבר מאוד חיובי לדעתי. אם סיפור טוב שהצליח בקולנוע, נגע באנשים והיה משמעותי תרבותית – אפשר לתת לו חיים שניים כהצגה זה תמיד טוב ומוכיח את עצמו. יש רקורד לא רע של סרטים שעובדו למחזות שזה עובד ואנשים אוהבים את זה וזה נותן רובד נוסטלגי לסרט שאתה זוכר מתי ראית אותו, מי היית כשראית אותו ועכשיו אתה צופה בהצגה ואתה פוגש את עצמך אז".

למרות שההצגה כבר עלתה לפני מספר חודשים, משפחתו טרם צפתה בה. "ההורים שלי ואחותי עוד לא. אבא שלי עובד מאוד קשה, אבל הם יבואו", הוא מסביר בחיוך. למרות שמתבקש שיקבל מאביו, השחקן והקומיקאי אבי קושניר ביקורת מקצועית על עבודתו, הוא משאיר זאת למבקרים. "כשאני יושב ורואה אותו או כשהוא יושב ורואה אותי או דברים שלי אנחנו לא מפעילים את המשקפיים האלה בכלל. אנחנו רואים את זה כמו משפחה, לאהוב את זה ולפרגן, לחזק ולהרים", הוא מסביר.

עבדת עם אבא בסרט 'שאיפה לחיים'. היית רוצה לעבוד איתו גם בתיאטרון?

"אם יתגלגל לפתחנו רעיון טוב עם הזדמנות טובה אז בשמחה אבל זה לא משהו שאני באופן אקטיבי יוזם. לי ולאבא שלי יש חיים נהדרים יחד ויש לנו יחסים נהדרים ואם באיזשהו שלב לעשות הצגה יחד יהיה חלק מזה, אז אחלה".

(ההצגה בלוז לחופש הגדול. צילום: רדי רובינשטיין)

יותם כרגע עוסק בבימוי בתיאטרון והוא רוצה לעבוד עם עוד חומרים מעניינים ומאתגרים והזדמנויות לעבוד עם שחקנים מעניינים. בנוסף לתיאטרון, הוא גם ישמח לביים לקולנוע ולטלוויזיה: "אני כן מרגיש שהייתי יכול לביים סדרה. אם תגיע הזדמנות כזאת, זה יהיה מדהים".

מאירועים נוצצים ופרימיירות הוא נוטה להתרחק: "זה לא מקום שנוח לי בו ואני לא מעוניין להיות בו. לפרמיירה של ההצגה שלי הגעתי אבל גם זה לא קל לי – אני אדם פרטי וחשובה לי מאוד הפרטיות הזאת", וגם ברשתות החברתיות לא תמצאו אותו. "זה גובה מחיר אבל זה מחיר של קצב בעיקר. הגעתי לאן שרציתי להגיע בלי זה. המחיר של זה גדול מדי עבורי ובחרתי שלא לשלם אותו", הוא מסביר.

הוא מאחל לעצמו לצד התרחבות משפחתית לעשות עוד דברים שמרחיבים את הגבולות שלו בעולמות היצירתיים. כמו המיזם של קולולם, מיזם חברתי ליצירה משותפת לשירת המונים שיותם הוא המנהל האמנותי שלו בשנה האחרונה.

יש לך תובנות אישיות מה-7.10?

"ברור שמשהו השתנה בי. משהו השתנה בכולנו. מי שלא השתנה בו כלום מהשביעי באוקטובר לא הקשיב. כל מי שנמצא במרכז-שמאל צריך לעשות חשבון נפש, לא על מה שאנחנו חושבים אלא על איך שאנחנו חושבים אותו. המציאות מורכבת יותר ממה שרצינו להסתכל עליה. לא אומר שהתהפכתי אבל צריך להסתכל למציאות יותר עמוק בעיניים בימים האלה. יחד עם זה יש גם הרבה דברים שהאמנתי בהם שהמחיר של להאמין בהם נהיה גדול יותר אבל אני עדין מאמין בהם – זה פשוט עולה יותר".