Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: יומית משעשעת - ג'י איי ג'ו כח המחץ

יומית משעשעת - ג'י איי ג'ו כח המחץ - ביקורת סרט

24/08/2009

שלח לחבר הוסף תגובה

מאת: יאיר הוכנר

הבמאי סטיבן סומרס, האיש שסיפק לחובבי הערפדים את "ואן הלסינג" ולחובבי המומיות את "המומיה" חוזר אל בתי הקולנוע אחרי היעדרות קצרה עם סרט פעולה חדש המבוסס על סדרת האנימציה משנות השמונים שהיתה מבוססת על בובות צעצוע. מתוחכם זה לא, אבל זהו בהחלט בידור ראוי לכול מי שחובב סרטי פעולה ולא רוצה להשקיע טיפה אחת של מחשבה.

[*]

בדיוק כמו הסדרה המצוירת גם העלילה לא ממש מבריקה. יש שתי קבוצות: הטובים והרעים. הם נלחמים אחד בשני וכמו בכול סרט קיץ המיועד לכול המשפחה התוצאה ידועה מראש. במקרה של הסרט הנ"ל הסוף הבנאלי אינו חשוב אלא מה שמתחולל במהלך הסרט. סומרס יודע בדיוק מה הקהל מצפה ומספק שפע סצנות פעולה מדליקות כאשר השיא של הסרט מתרחש בפריז, באחת מסצנות הפעולה היותר מוצלחות שנראו בקיץ האחרון.

את "הטובים" מגלמים שחקנים לא מעניינים כמו כוכבן הנעורים צ'אנינג טאטום ("סטפ אפ")– לא ברור איך הפך הצעיר הזה להצלחה אבל שני דברים ברורים במקרה שלו: יש לו פנים של טיפש ואין לו טיפה אחת של כשרון.

[*]

דניס קוויד הותיק כמפקד הכוח חביב, מרלון וויינס מיוצרי וכוכבי "מת לצחוק" מפגין שרירי בטן מרשימים יותר מכישורי משחק, רייצ'ל ניקולאס יפה אך סתמית. כיף לראות בחבורה את השחקן הנפלא שכיכב ב"אוז" ו"אבודים" אדוואל אקינווי אגבאגי. אפילו תוכלו למצוא את ברנדון פרייזר בתפקיד אורח קטן ומשעשע.

לעומתם בצוות של "הרעים" יש כמה כשרונות. ג'וזף גורדון לוויט נועץ שיניים בדמותו ונהנה מכול רגע. לוויט הוא בכלל הכוכב של הקיץ הזה אחרי ההצלחה העצומה של סרטו העצמאי, "500 ימים של קיץ" בארה"ב. לצידו אפשר למצוא שני בריטיים - כריסטופר אקלסטון מעולה כהרגלו, השחקן הרציני בדרך כלל משעשע בתפקיד דסטרו ואילו סיינה מילר כרוצחת הסקסית אנה. שניהם מאוד מודעים לעצמם. השחקן הדרום קוריאני, ביונג אונג לי המגלם את "סטרום שאדו", הוא היחיד שנראה מאוד רציני ומטריד באמת.

[*]

בקיצור, "כוח המחץ" 2009 הוא כמו סרט מצויר לילדים רק עם בני אדם. המון פעלולים, קצת הומור עצמי, ובעיקר שפע של כיף לחובבי סרטי הפעולה המצועצעים. זה יותר טוב מה"רובוטריקים" אבל בהחלט לא סרט בוגר ורציני למי שמחפש בידור איכותי כדוגמת שלושת סרטי ג'ייסון בורן. הסרט הזה הוא כמו מנת הג'אנק פוד שתיקנו אחרי או לפני הסרט. הוא מספק צורך רגעי בצורה הכי בסיסית ומבדרת שלו אבל אין לו ערך מעבר לכך, ולמען האמת גם את זה אנחנו צריכים לפעמים.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »