מוכנים, היכון, אוסקר!

מאת: סביון אינשטיין

כל שנה, בסביבות חג המולד ועם הכרזת המועמדויות לפרסי "גלובוס הזהב", נשמעת יריית הפתיחה של המרוץ השנתי לטקס האוסקר; ההימורים, הניחושים, פרסומים אחרונים, רוטציית שחקנים על ספות תוכניות אירוח, הדיסקים שעושים דרכם לחברי אקדמיה, בגדי המעצבים, השטיחים האדומים... לא משנה העלות, שביל הכוכבים חייב להיסלל כל הדרך אל אולם הקודאק בהוליווד. אנחנו באתר "סרט" מצטרפים להילולה עם סדרת כתבות של מיטב רגעי האוסקר, ההיסטוריה של הפרס, הנאומים הבלתי נשכחים שנושאם היו רוצים לשכוח, המועמדויות ועוד. העובדה שהשנה החולפת בקולנוע הייתה הרבה פחות מסעירה מזו במהדורות החדשות, לא אומרת שצריך לפסוח על החגיגות.

[*]

2011 הייתה שנה לא קלה לקולנוענים, לאולפנים ולמפיצים האמריקאים. רוויה בכישלונות קופתיים בצל הורדות פיראטיות ומשבר כלכלי, היא גם נכשלה לייצר סרט אחד, בלתי נשכח שיאפיל על כל השאר ויגרום לנו לשכוח שלא כל כך נהנו השנה מהקולנוע האמריקאי... סרטים עתירי תקציב מכוסים באבק כוכבים כגון "קאובויים וחייזרים" בכיכובם של דניאל קרייג והריסון פורד, "גרין לנטרן" עם ריאן ריינולדס, "קונאן הברברי", "אני לא יודעת איך היא עושה את זה" עם שרה ג'סיקה פארקר, "יומני הרום" עם ג'וני דפ, "מיליארד סיבות לשוד" עם בן סטילר ואדי מרפי ועוד כמה סרטים יקרים גדושים פרצופים מוכרים שלא הצליחו להחזיר ליוצרים ולמשקיעים את כספם ולנו את השעתיים שאיבדנו.

[*]

לעיתים יצאנו מרוצים ושמחי לבב מאולם הקולנוע, הפופקורן עדיין מקפץ ומתפוצץ בבטננו, והמלצנו לחברים ללכת לראות את "50/50", "מאניבול", "דרייב", "משחקי שלטון", "מסיבת רווקות", "החפרפרת" ועוד מספר כותרות השוות את כספם וזמנם, אבל שמטנו מהלקסיקון את המילה: "חובה". איפה ההשתאות והפליאה של שנת 97' שהתברכה ב'סרטי חובה'? "טיטאניק" ששבר את כל השיאים וכמה משאיות ברינקס, "הכי טוב שיש" שאיים לערער את מעמדו של "קזבלנקה" כהסרט המצוטט ביותר בהיסטוריה, "וויל האנטינג" שגרם לנו להתאהב ממבט ראשון בכישרונות חדשים, "סודות LA" המבריק שרבים צפו בו שוב לאחר מכן בבית בחשאי מסרבים להודות שלא הבינו אותו ועוד כמה יחידי סגולה. האם בהוליווד איבדו את המוטיבציה לייצר 'סרטי חובה' לנוכח העובדה שרבים צופים בהם במסך הלפטופ? נקווה שלא.

[*]

2011 הצטיינה בסרטים איכותיים ועשויים היטב, ממש כאילו הוזמנו לרצות את חברי האקדמיה, ומצד שני, נכשלה להוליד סרט אחד אמריקאי שיגדל לסוס מרוץ מנצח ושני הסרטים המדוברים והמוערכים של השנה הם בכלל זרים. "העור בו אני חי" של אלמודובר שלא הותיר צופה אחד אדיש והפייבוריט הצרפתי "הארטיסט". "הארטיסט", סרט אילם בשחור-לבן העוסק בתקופת המעבר מסרטים אילמים לסרטים עם קול בה נחרץ גורלם של הכוכבים הגדולים, מסתמן לא רק כהימור איכותי ובטוח, אלא גם כזה שיותיר את חותמו בבליל הסרטים שנדמה שאותם אנשים הפיקו, ביימו ושיחקו בהם. הצרפתים תמיד טענו שהאמריקאים קולניים מידי והנה הם באו, בשקט בשקט, והוכיחו את טענתם. ללא מילים.

עם פרסום המועמדויות לפרסי "גלובוס הזהב" השבוע, החלו המבקרים והמהמרים להביע את הפתעתם, אי שביעות רצונם או אדישותם והחלו בדיון האלמותי של האם 93 חברי העיתונות הזרה יצליחו לנבא את המועמדויות לאוסקר. ב-2010 תא העיתונאים הזרים רשם כישלון חרוץ; החל מ-4 סרטים שנכללו בקטגוריית הסרט הטוב ביותר לאוסקר וכלל לא הופיעו ברשימה לגלובוס וכלה בהתעלמותם מסרטם של האחים כהן "אומץ אמיתי" שקיבל לא פחות מ-10 מועמדויות באוסקר. לכן רבים השנה מהמרים, וקלינט איסטווד מתפלל, שגם הפעם יירשם פספוס לקבוצת העיתונאים הזרים עם פרסום המועמדויות לאוסקר.

נחכה ונראה...