ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

בכל מפגש עם יצירה תמיד מגיע רגע קסום שבו אנחנו ניתקים מהמציאות - ונכנס פנימה, לתוך מעבה העלילה, לתוך העולם הדמיוני שנרקח לפנינו. אם, מנגד, מדובר ביצירה אניגמטית, גם האניגמטיות צריכה להתייצב במלוא תפארתה והצופה ייכנס לתוך המסתורין. ב"מייקל קלייטון" שום דבר מזה לא קורה: התסריט הפרום מתחבר רק בסוף, הרבה אחרי שהסבלנות של הצופה הממוצע (ולמעלה מכך) פקעה. שורה תחתונה: יש הרבה דרכים זולות יותר לבזבז שעתיים.