ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

"אדמה משוגעת" הוא סרט טוב ואיכותי ברמה בין-לאומית. באמת מגיעה לו המועמדות לאוסקר! הוא אמנם ממוקם בקיבוץ של שנות ה-70 עם כל הפרטים הכי קטנים שמרכיבים את האווירה של המיקום והתקופה, אך הסיפור אודות יחסי אם ובן הוא אוניברסלי וכל אחד מסוגל להזדהות איתו. השחקנים היו נפלאים, כל אחד ואחד מהם, ובמיוחד השחקנים הראשיים, רונית יודקביץ' שהפגינה מטמורפוזה מדהימה לאורך הסרט, מאישה צעירה, יפהפיה ומלאת אהבה וחיים ועד לחולת נפש מדוכאת עד עפר, מתה-חיה שאינה מסוגלת לתפקד ברמה הפשוטה ביותר, שניזונה מצריכת תרופות מאסיבית ואינה מסוגלת לראות כלל את צרכיו הבסיסיים של ילדה הצעיר. ותומר שטיינהוף, המתוק והנאה כל-כך, שלפעמים נראה חסר-אונים כתינוק ולעיתים ממש גבר קטן, המצליח לקחת אחריות ולטפל באימו ואף לנסות בדרכים מקוריות ויצירתיות לתקן את חייה, במקום שאף אחד אחר לא יכול או לא מוכן לעשות כן. הסוף הוא המופלא ביותר שראיתי אי-פעם. לא אספר עליו כדי לא להרוס למי שלא ראה. יצאנו מהאולם והשיר התנגן בנו יחד עם המראות המרגשים והמטלטלים של הסרט. לא רק דמעות היו בו, גם חיוכים והרבה יופי. זה ללא ספק הסרט הישראלי הטוב ביותר שראיתי אי-פעם, ואחד הטובים שראיתי בכלל. הוא נגע בי כל-כך לעומק. מחבקת את דרור שאול מכל הלב על שהצליח להפוך את החומרים הקשים והטעונים האלו לסרט מופלא. בין אם הביקורת על החברה הקיבוצית של אז מוצדקת או לא, זהו סיפור אישי ואוניברסלי כאחד הגורם לך לחשוב ולתהות הרבה אודות מקומו של החריג והחולה בחברה בכלל, ועל הרוע האנושי, ועל כוחה של האהבה, התקווה והצורך הכל-כך חזק ובסיסי לשרוד. בראבו ל"אדמה משוגעת"! מאוד ממליצה ללכת לראות!