ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

אנחנו צוברים לעצמנו זכרונות שמרכיבים את חיינו, ואז - פתאום הם מתחילים להעלם - אומרת אליס, גיבורת הסרט, באמצע הדרך שלה אל הכלום. אמירה מבעיתה שמדגישה כמה שהסרט הזה חשוב. מכאיב. עגום. אבל מאוד הכרחי, במיוחד אם יש לך בסביבה אדם שמתמודד עם המחלה האיומה הזו. באמצעות הסרט הזה, שבאמת לא נותן יותר מדי מידע על הדמויות שמשתתפות בו וזה חיסרון, אפשר להבין יותר טוב מה קורה לאדם שנפגע מהמחלה הנוראית הזו. איך לאט לאט משתלטים לה או לו על החיים דברים שאין שליטה עליהם. וזה לא מדמם או מכאיב פיזית. זה הכל בראש. בפנים. ללכת רק עם מי שיכול להכיל כאב, עצב ונהרות של דמעות. של עצמו ושל אחרים

סרט משובח! מצחיק ביותר, מציב מראה בפני כולנו, מכריח לחשוב, בין פרץ צחוק מטורף אחד לשני, על הדברים שאנחנו עושים, באוטומט, ועל כמה שהם מטופשים ומיותרים. וכן - אם מחפשים ממש ממש רציני, יש גם שביבים של אופטימיות ואולי אפילו סוףצ'יק טוב. ללכת לראות ומהר. במיוחד עכשיו....

סרט תקופתי-אמנותי מיוחד במינו, על צייר מיוחד ואחר, מכל הבחינות. לא מדובר בסיפור חיים פשוט או בסרט שקל להבין ואפילו לצפות בו (מה, הם היו כאלה מלוכלכים בתקופה ההיא, של אמצע-סוף המאה ה - 19?!?). אבל החוויה מרתקת ואחרת. המשחק מעולה שבמעולים. הצילומים - גאוניים. הבימוי - שונה מכל מה שראיתי עד כה. מאוד ממליצה ללכת לראות את הסרט , אבל רק אם אתם אוהבים קולנוע שעשוי ברמה גבוהה מאוד.

תודה על זוג הכרטיסים שאיפשרו ליהנות מערב של סרט בנים שממש לא גורם סבל לבנות שצופות בקיאנו ריבס ה מ ה מ ם!! מי שרוצה כייף ואקשן וקצת ציניות ועוד הנאה אסתטית, בלי יותר מדי מעמקים, זה בדיוק הסרט. מתכון בטוח לחימום מצב הרוח המחויך בלילות קרים (וגם בימים)

לא, לא, לא. ממש לא ללכת. אמה ווטסון גרועה. ראסל קרואו חצי גלדיאטור, תרתי משמע. הבמאי לא ממש החליט באיזה תקופה הסרט מתרחש(מבחינת התלבושות, למשל). והעלילה?!? מאוד מאוד מופרכת ומאולצת. אפקטים? חביב. אנטוני הופקינס - בהתחלה, נדמה היה כחניבעל בפנסיה אבל בכמה הסצינות שיש לו - היה שווה צפיה

סרט מצוין ומעורר מחשבה על התמודדות של אישה עם התנהגות מחפירה ואכזרית של הממסד הדתי ועל הקשר המופלא בין אם לילדה. סרט שגורם לך לחשוב שגם כשנדמה לנו שאנחנו מבינים ויודעים, אנחנו טועים ובגדול!!! משחק מעולה. תסריט עם שפע של הומור בריטי מעודן. רגישות והכי חשוב - שיקוף של החיים שלנו. עם כל המר והמתוק שממלא אותם

10 בתחום התלבושות וג'וד לאו ואולי גם הכוראוגרפיה (אף על פי שבשלב מסויים כל הרקדנות הזו קצת מעייפת, כי הרי באנו לראות טולסטוי) 9 בתחום הרעיון של החיים הם הצגת תיאטרון אז בואו נראה את זה בתוך תיאטרון 8 בתחום היופי - כי קירה נייטלי באמת יפה וגם רזה ומתאימה לשמלות האלה ולתכשיטים המנצנצים ומפה, הדירוג רק יורד. ללכת? כן, אבל ממש לא לרוץ.

סרט חובה להורים ולכל מי שמתעסק בחינוך.אבל יש לי גם אזהרה חשובה - קשה להפסיק לחשוב על הסרט הזה. יש בו סצנות קורעות לב, הוא מעורר ספקות גדולים לגבי מקומו של אדם בחברה שבה הוא חי. והמסקנה? אף אחד לא "שייך" לנצח ושום דבר לא בטוח.

סרט מקסים ומומלץ, שמלווה אותך ימים אחרי שהסתיימה הקרנתו. יש בו דיון על אהבה ונישואים, על הורות ועל מחוייבות, על בריאות וחולי, על חיים שקפאו ועל הניסיון ללבלב ולהתאהב מחדש, שיכול להתאים לאנשים בכל גיל. כמובן שאיטליה הנפרשת על המסך היא שוב יפיפיה אמיתית ומובן שפרוסנן חתיך שוב הורס ושרמנטי, שממש מתחשק לקחת הביתה, גם אחרי שמלאו לו לא מעט עשרות שנים. בקיצור - לכו לראות...

סרט מריר-מתוק, שמש מיועד להורי מתבגרות, שרוצים קצת תקווה ולא רק כאב לב מתמשך. איטלקי ממש וצרפת גם. עם אבא שהוא מורה מצוין אבל לא מצליח לשחרר את בתו, כשהיא רוצה "לעלות כיתה". ועם אח שהוא אנרכיסט וגם קצת אימא. מומלץ בחום!

סרט מיוחד. לא למחפשי הקליל מצחיקסוףטוב. אבל מי שמעדיף הרעדות לב וחוויה רגשית מטלטלת מאוד(עם וגם בלי השלכות שואה ונאציות), ימצא אותם פה. במינון הנכון, הלא דחוס מדי. כמעט כמו בחיים. בהחלט סרט למטיבי-שבת בקולנוע.

ממש לא משהו. אולי שווה לראות בערוץ הסרטים ביום העצמאות אחרי המנגל. לא סרט ששווה לשלם עליו כרטיס וביביסיטר.

חגיגה הסטורית של ציניות אנגלית משובחת, עם קצת איפוק מסוגנן ומקסים. ג'פרי ראש שחקן מופתי. הלנה בונהם קרטר מצויינת כרגיל. וכן - קולין פירת' שוב עושה את זה הכי טוב שאפשר. אחרי שרואים את הסרט הזה, מבינים יותר איך הם חיים שם, בבקינגהאם - וזה בהחלט לא פיקניק

המערות שמתחת למים-10 התלת מימד-10 העלילה - ככה המשחק - על הפנים המידע על התחום הזה - מעניין ללכת? כן. כי איפה עוד אפשר לראות דבר כה מדהים,וזה לא צולם באולפן. לכו- במיוחד אם גם אתם מאלה שלא צוללים, בתוך מערות ובכלל