סרט כמו תיעודי על הזדקנות של אב ואהבה של ביתו. מעט מאד פרטים מובאים הדיאלוגים קצרים מאד והעלילה ניראית "שטוחה". זה סרט מוזר בלי מסר ובלי פואנטה בסוף. הסצינות עם האב והבת חזקות בעיני ומביאות את הטרגדיה האנושית בצורה פיוטית. השאר פחות. לא הייתי ממליץ.
יש אומץ ומקוריות בעיסוק בפילוסופיה בסרט. מבחינה זו הסרט מיוחד ומעניין, אם כי העיסוק בטענות הפילוסופיות ובויכוח יכולה היה להיות מעמיק יותר. המשחק לא טוב, פרט לשחקנית הראשית, והסצינות בישראל מביכות לעיתים וניראות כמו טלויזיה לימודית משנות השבעים. (ולא זהו זה!) . הסרט ארוך מדי ואפשר בהחלט לצמצמו לשעה וחצי. ככלל, נהניתי מהעלילה ופחות מהאספקטים האחרים.
בשורה תחתונה: איום ונורא! צילום טוב ומשחק מצוין לא מחפים על העדר עלילה. הסרט הוא גירסה משעממת במיוחד של טרנטינו עם המון עיסוק באלימות בנאליה של רוע והומור שחור. אבל בסוף יוצאים בלי כלום בעצם. סתם טעם של דם בפה וקצת בחילה ושום מחשבה חדשה או מעניינת. בקיצור- לא לבעלי לב חלש או חזק או בינוני. לא.