2046

כל סרט, מעניין, מתוחכם, וסוחף ככל שיהיה – יכול להסתכם ב 90 דקות. מכיוון שבאתי עם ציפיות גבוהות, התאכזבתי לגלות שהסרט נטול הארות או תובנות מרחיקות לכת. מכיוון שהסרט ארוך כ"כ – ערכתי שתי הפסקות יזומות במהלכו (מומלץ לראות בבית). אבל למרות אורכו הבלתי נתפס, ופשטותו התוכני – נהניתי מכל רגע. כי זה אכן סרט חווייתי. כפי שתיאר 'נחום מוכיח': "... סרט מרתק, מרגש ומשכנע באמצעיו האמנותיים: משלב כתיבה פיוטית עם תפישה חזותית חלומית, פריימים עם קומפוזיציות מיוחדות, תאורה אווירתית אפלולית בדרך כלל, שמספקת תחושה של אגדה נוסטלגית המעוררת מתרדמה תאי רגש מרוחקים ומודחקים."

סרט איטי,מדהים מבחינה ויזואלית מומלץ! לבוא במצב רוח מיוחד

סרט חזק שנכנס לך ללב ועושה בו שמות. בכל פריים הושקעה מחשבה, כל פריים כמו תמונה מלאת רבדים במוזיאון, המןסיקה ןהעיצוב האומנותי סוחפים פנימה לסרט מרתק שתכניו לא נותנים מנוח לכל אורכו וזמן ארוך אחריו. הגיבור הבודד זכה לאהוב באמת רק נשות איש ומי שהייתה פנויה לו, לא הצליח לאהוב אותה. חבל. למי שיש נפש אומנותית, לרוץ. עדיף לראות בקולנוע.

סרט מעט עייף, סופו איכזב אותי ובסה"כ בלתי ניתן לומר שסבלתי, אך גם ראיתי כבר סרטים זרים מאסיה העולים על זה בכמה דרגות. ישנם מוטיבים שחוזרים על עצמם ומי שאינו נמשך לז'אנר הזה - עדיף שיצפה בסרט אחר. ציפיתי ליותר...

סרט מיוחד , הבמאי לוקח אותנו למסע בזמן ביחד עם הגיבור הראשי , מסע שנע בין העתיד העבר וההווה לעיתים קשה לדעת איפה אנחנו נמצאים באותו רגע נתון . הייחודיות של הסרט נובעת מהצילום המדוייק והמוסיקה המקסימה כל זה ביחד יוצרים סרט עם אווירה מיוחדת שלא מיועדת לכל אחד . לחובבי סרטים זרים ( קולנוע סיני בפרט ) לא להבהל מהאיטיות שבה נע הסרט .

הייתי חייבת להגיב בעקבות שתי הביקורות שלפניי. נלחצתי מכך שבגללן מישהו יפספס סרט שחובה לצפות בו בקולנוע. המוזיקה והצילום אמורים לגרום לנו להרגיש ולאו דווקא להשתמש באינטלקט כדי "להבין". החוויה בסרט דומה מעט לקריאת שירה: אתה לא צריך לפתוח את אבן שושן (או להיות מבקר קולנוע) כדי להרגיש את המסר שהשיר (או הסרט) מנסה להעביר לך. הצליל של המילים והאסוציאציות שלהם (הצילום, המוזיקה, הטקסטים בסרט) אמורים להיכנס ללב ולא לראש. לו רק היה אפשרי לצפות בסרט הזה בעיניים עצומות, שהרי הוא כמו חלום. הצטיידו בלב פתוח ובנשמה חופשית לפני הסרט ותהנו מחוויה סוחפת זו.

יש לי רק דבר אחד לומר למי שקרא את הביקורת של יאיר הוכנר באתר ומתפתה ללכת לסרט - תשכחו מזה, אתם תתחרטו. אם הייתי רוצה לשמוע מוזיקה טובה - הייתי קונה דיסק. אם הייתי רוצה לראות צילומים יפים - הייתי הולך למוזיאון. אם הייתי רוצה להיפתח לרעיונות מעניינים - הייתי קורא ספר. מסרט טוב אני מצפה שישלב בין כל אלו היטב. מסרט גדול אני מצפה שיעשה זאת מצויין. הסרט הזה, לעומת זו, לא עושה זאת כלל. לכן, כל מה שהצופה נשאר איתו הוא יצירה ארוכה, מתישה ויומרנית שהשלם בה קטן בהרבה מסך חלקיה. וזה לא שלא ראיתי סרטים איטיים בחיי. ראיתי גם ראיתי. אבל כאן, המוזיקה היפה הופכת למכבידה אחרי שעתיים, הצילומים כבר מכאיבים לעין והרעיונות כל כך מתוחכמים עד שאתה מתייאש ונרדם. כמו כן, המדע הבדיוני בסרט זה כמעט ולא קיים וסיפורי האהבה של הגיבור הם פשוט סיפורי סקס עם זונות. אולי באמת צריך אינטלקט וניסיון עצום כמו של אדון הוכנר על מנת להנות מהסרט. לכל שאר בני התמותה אני ממליץ להישאר בבית.

סרט ארוך ומשעמעם. סרט אוירה, מתחיל לאט, נמשך לאט, מציג כמה דיאלוגים שנונים, מעט אוירה קודרת מתובלת בסקס יזיזותי ולא מחייב. השחקנים טובים ומחפשים מעט על האוירה החוזרת על עצמה לאורך הסרט כולו. בקיצור - הסרט מציג מערכת יחסים בין זונה לגבר במספר ואריאציות החוזרות על עצמן. אפשר לוותר