חליל הקסם

המוסיקה של מוצרט נפלאה . ביקורת על המלחמות באשר הן,רלוונטית כתמיד- אבל האינטרפרטציה של ברנט קאנה לוקה בחסר. עדיף- לצפות בסירטו הקלאסי של אינגמר ברגמן.

בראנה נטע את האופרה של מוצרט בהקשר של מלחמת העולם הראשונה. המוסיקה ככל שיכלתי לשפוט מזיכרון , הינה המוסיקה המקורית של מוצרט. הליבריט תורגם מגרמנית לאנגלית ועבר שינויים שנועדו להדגיש את המסרים נגד המלחמה . אין בכך כל רע. מה שמתקבל בסרט של בראנה הוא רקויים למאה העשרים על זוועותיה. השאלה הגדולה היא עד כמה היצירה הזו משמעותית לנו במאה ה21. המלחמות היום מתאפינות בטרור והחזית של המאה ה21 היא הרחוב, האוטובוס, המטוס והמשרד בקומה ה 99. למלחמות היום מרכיב דתי מובהק. כאשר האויב רוצה להרוג אותך בגלל דתך השונה, סיסמאות השלום והסובלנות שמפריח בראנה נשמעות אנאכרוניסטיות. בראנה מתעלם מהמסרים החברתיים הבעייתיים של תקופת מוצרט. זאראסטרו המנהיג הנערץ מזכיר במראה ובשפת הגוף את מאו או את מוסוליני אין הבדל בין הסמכותיות של זאראסטרו או מלכת הלילה,לבד מזאת שזו מסלסלת בקולורטורות היסטריות וזה מרעים בבס מהדהד. מונוסטאטוס משרתו שחור עו של זאראסטרו נושא את כל הסטראוטיפים הקשורים בשחורים או ביהודים.הוא מנסה לאנוס את פאמינה, מתרפס לפני אדונו ובוגד בו,החמור מכל הוא התייחסות המיגדרית . זאראסטרו המנהיג הטוב הוא גבר , מלכת הלילה הרעה- אשה. תפקיד הנשים נשאר לתמוך באהוב היוצא למלחמה וללדת לו הרבה פפגנים ופפגנות. הייתי מצפה שבראנה ימצא פתרון שיתאים את הערכים החברתיים בסרט למקובל בחלקי העולם שממערב לטהרן וריאד. בשורה התחתונה המוסיקה של מוצרט מנצחת. כהצדעה ופרידה למאה עשרים הפרשנות של בראנה טובה אך אין בה ממשמעות למאה שלנו.