מאוחר יותר

אחד הסרטים הטובים ביותר של גיתאי. בימוי מבריק הכולל תנועות מצלמה מימין לשמאל ומשמאל לימין המלוות את צעדיו של הגיבור. תנועות אלו מעוררות אי נוחות בצופה במכוון. התחושה היא של אדם שמתהפך מצד לצד ולא מוצא תנוחה נוחה בתוך חייו. כך גם הגיבור, עצבני, מרגיש לא שלם ולא נח עד שפותר את העניין. שוט הפתיחה ושוט הסיום מבריקים ועשירים אסוציאטיבית. המשחק של ז'אן מורו מצויין וכך גם של השחקנים האחרים. הסרט מצולם היטב והפריימים אפורים וחשוכים. מספר סצנות היו חזקות וחבל שנהרסו על ידי סילוף מנהגים יהודיים. ואולם, חלקים מרגיזים אלו לא הצליחו להביס את ההנאה הקולנועית הצרופה.