עיניים פקוחות

הכי חשוב: לא נופל לקלישאות חבוטות וצפויות. סרט מעניין, כבד וסוחף למדיי על מימוש תשוקות אסורות בחברה החרדית. משחק מאופק וטוב של השחקנים. זהר שטראוס מצליח להביע במבט אחד עולם שלם של תחושות, רגשות ופחדים. טינקרבל מצויינת באנטי טייפקאסט של האשה החרדית השקטה אבל לא כנועה. רן דנקר משכנע וכל האווירה מינימליסטית ומתאימה לסיפור. סרט חשוב ומעניין.

מה שעוד אהבתי בסרט זה את העובדה שהדמויות אינן נופלות לתיוג קלישאי מוכר: למשל הפיתוי להציג את אשתו של אהרון כטרחנית כבדת משקל ומשעממת - לא, היא יפה, צעירה ועדינת נפש כך שהוא לא נמשך לעזרי מטעמי מיאוס באשתו. הקטע שבו אהרון ועזרי מסתערים זה על זה מוכיח לי, מעמדה סטרייטית לחלוטין, שאינטימיות מינית ותשוקה מדהימות ביופיין,בכל סיטואציה, כאשר כך הכוונה להציגן. בקטעי ההתעלסות העדינים, המבוימים להפליא - המצלמה סורקת אט אט את המחסן העלוב ורק אנחות האהבה נשמעות, כאשר גופות הגברים עמומות ברקע - קצת הפריע לי שרן דנקר נראה קצת "בחוץ", לא כמו שהסיטואציה העלילתית מחייבת אבל זוהר שטראוס אמין ומשכנע בכל שנייה של משחקו. סרט יפה ורגיש, חף מהתייחסות סטריאוטיפית לכל דבר ועניין.

יאיר הוכנר סוף סוף ביקורת מפרגנת שנותנת לסרט את הכבוד והציון המגיעים לו. בתור מי שלא צפתה שנים בסרטים, מטעמי "חזרה בתשובה" ועכשיו חוזרת אט-אט בכוון ההפוך, מתוך מטרה לקחת את הטוב משני העולמות, ומתוך היכרות מעמיקה עם החברה החרדית על יופייה ובעייתיותה - הסרט הזה הוא יופי צרוף בעיניי, שעדיין מתנגן לי בזכרון כמו שיר יפיפה שמסרב להרפות, סרט עוצר נשימה, מכאיב ומטלטל המציב מורכבות טרגית ותעזבו אותי מכל הביקורות הקטנוניות על כל מיני פרטים טכניים, שנובעות מאיזו קרירות מקצועית אקדמית שאינה במקומה. כל הכבוד לחיים טבקמן ולצוות השחקנים הנפלא - בעיקר רן דנקר שאין לי היכרות אתו מטלנובלות ולכן שופטת אותו ממקום נקי ובלתי משוחד וכמובן לזוהר שטראוס הבלתי נשכח שהציג משחק מדהים ומזכיר לי בעיניו מלאות ההבעה וממלאות המסך - עיניים שמתאימות לשם הסרט - את פיטר או'טול האגדי, לא פחות ואולי אף יותר. כיף להיווכח בשדרוג האיכות והאומץ לעסוק בנושאים אמיתיים של הקולנוע הישראלי החדש!

הומוסקסואלית מחתרתית בחברה חרדית,תשוקה , דת, בגידות והכל בשכונת מאה שערים הסרט ממש מצליח להעביר את ההוויה של מאה שערים ומצליח להכניס את הצופה לעולם החרדי. אהבתי את המשחק הסרט - כמו בחיים - מציג את הדברים כפי שהם -וזה מה שיפה - וכמו בחיים לא להכל יש פתרון

סיפור מעניין ומשקף מציאות קיימת. התסריט דרמתי מידי,הרבה קלוז אפ מיותר,חבל שחנות הבשר עם כל צילומי הבשרים שיש שם במרכז הסרט,אולי בגלל תאוות בשרים.צריך לשלוח את משרד הבריאות לשם.דמות הרב תפורה כרגיל לצחי גראד,בקצב הזה הוא יהיה עוד רב ראשי. 8 בסולם מורפיאוס

סרט ממש ממש טוב. גורם לצמרמורות. הפסקול ממש חידד את האווירה

הפקה טובה מאוד, משחק סביר (אם כי קצת אובר-דרמטי), אבל העלילה! שבלונית, סטראוטיפית, לא מנסה אפילו לרגש. החברה החרדית מתוארת באופן מיושן מידי עבור תקופה שבה לכל חרדי הומו יש כרטיס באטרף, והחרדים עצמם באים לראות את הסרט. למעט דמות המשנה של האישה, עם רגע קטן ומבריק, אין שום ניסיון להתמודדות אמיתית, שום הפתעה, שום עומק. למרות האכזבה, כדאי לראות ולו בשל האווירה החורפית הירושלמית.

בהחלט לא סרט לכל אחד. רבים מהצופים ימצאו אותו כבד ואף משעמם אך מי שישכיל להביט מעבר ימצא כאן יצירה פיוטית איטית ומרהיבה שמושגת באמצעות צילום ופס קול אך גם יצירה מעיקה וזו כנראה היתה כוונת הבמאי להעביר את המועקה של הגיבור. לא שהסרט נטול בעיות,בעיקר בעיות תסריטיות שלא ממלאות לנו חורים כדי להבין לעומק את הרקע של הדמויות ומניעיהן אך עליהם מחפה כאמור צילום טוב וסרט מסוגנן ופיוטי. משחק מצוין של זהר שטראוס ,צחי גראד הגדול וטינקרבל שמפתיעה במשחק מאופק ויפה.דנקר אומנם בהופעתו הטובה ביותר אבל רחוק עדיין מלהיות שחקן של ממש. אם היו מתוקנות הבעיות התסריטיות והיה ניתן רקע טוב יותר להבנת המניעים של הדמויות זה היה יכול להיות סרט מצוין. לכן הציון הוא רק 7.

סרט איטיייייי בטירוף.. סצינות ארוכות ומייגעות. את כמות המלל בסרט אפשר לספור, משחק לא מדהים של השחקנים. אפילו רן דנקר בעירום היה מאכזב. לא שווה צפייה בקולנוע.

נושא הסרט טוב ומעניין, משחק מצויין אך הסרט איטי וכבד והסוף צפוי לדעתי. אגב מספר פעמים לא מועט תזכו לראות מקרופונים מרחפים מעל ראשי השחקנים.