באריה

מייגע עם נגיעות קסומות אבל לא שווה את המאמץ. אם חשקה נפשכם לשבת ולצפות באלבום משפחתי מייגע למדי עם כמה רגעי קסם קולנועיים בודדים והרבה סצינות הווי של כפר איטלקי וילדות בצל המלחמה בתוספת קורטוב של פולטיקה וקומוניזם זה אולי סרט בשבילכם. הסרט הוא אוסף של סצינות שמתקשה להפוך לסרט של ממש. אין בניית עומק של שום דמות אין הזדהות עם שום דמות.הסצינות רצות על פני השנים ולא מספיקות ליצור שום עומק.מעין סיפור שהוא גם ביוגרפיה משפחתית וגם היסטוריה של איטליה או אירופה ברצף של סצינות. ממש בדומה לצפייה באלבום תמונות קולנועי . כשבשלב מסויים כבר אין לך כח להמשיך לצפות באלבום אבל לא נעים לך מהמשפחה אז אתה מביט בתמונות עד הסוף. הנסיונות לקשור את הקצוות בסוף נראים תמוהים למדי בעיקר כשהם באים מבמאי כ"כ מוכשר שעשה את סינמה פרדיסו. נראה כי הסרט עלה המון כסף (רואים זאת בהשקעה רבה בויזואליות ובמראה האותנטי) כל שהיה כנראה חבל לבמאי לוותר על סצינות אז הוא פשוט הכניס את הכל כולל מה שנראה כמו שני סופים.

מי שאוהב סרטים זרים יכול להינות מהסרט הזה למרות שהוא משתרע על פני כמה תקופות הוא סרט מבדח ומענין אני אהבתי מאוד את הסרט כי השפה האיטלקית נעימה לי באוזן

באריה. כנראה ככה זה היה בסיציליה, אולי כך גם היום. מסיבה זו אין לסרט את סם הנעורים או גן העדן של הסינמה. המאפיה מתוארת כמו בגומורה ודאי לא כמו בסנדק. משחק טוב, הקפדה על פרטים היוצרים את האווירה, שילוב טוב בין דמיון למציאות. הקומוניסטים והפשיסטים מוצגים באור המגוחך הראוי להם. מעניין כי גם שם - כבר אז - יש יו"ר ועדה לתכנון ובניה עיוור, עובדה אשר אינה מפריעה לו לאשר תוכניות לטובת הציבור... הציבור המשלם שלו. אפשר להציע לו את המשרה הפנויה בירושלים, להוביל את הרפורמה של ביבי. הסרט מורכב מסצינות מצוינות עד מוזרות, לא ממש משתלב לסיפור עלילה. בקיצור: בעיקר לאלה אשר אוהבים כול דבר איטלקי. כמוני.

זה לא סינמה פרדיסו. זה בכלל לא סינמה. סלט של סצינות בכפר איטלקי נחשל. כמעט בלי סיפור ובלי עריכה. מוסיקה לא נעימה לאוזן וכל הזמן צעקות.כולם צועקים על כולם כל הזמן. אם להודות אז לקראת הסוף זה קצת משתפר. אבל רק קצת. בקיצור עזה באיטליה.