360

סרט טוב! אמנם לא יצירת מופת אבל מהנה מאוד, שומר על רמת מתח טובה לאורך כל הסרט.מומלץ.

אחד הספרים האהובים עלי בכל הזמנים הוא "מאה שנים של בדידות" יש כאן אותו בוג של רעיון, מה שהיה הוא שיהיה אבל בעטיפה קלה יותר לעיכול ומודרנית, שחקנים טובים ומסר קליל יותר. הנשים נהנו, הגברים שבחבורה פחות.

סרט לא רע, יש הרבה השקעה בבניית הסצנות, אני די נהנתי, אך אין חדש תחת השמש, הקונספט המעגלי הסיפור הקרמאי המעגלי נעשה כבר באין ספור גרסאות כולל סרטים בסגנון מגנוליה, אבל זה לא אומר שאין עדיין מה לנסות לחקור ולהבין את המהות של גורם ותוצאה, אני נהנתי, ממליצה למי שאוהב את הז'נר הפילוסופי ויש לו סבלנות

סרט גרוע לא מומלץ, יצאתי באמצע הקולנוע מרוב שהסרט היה חסר טעם ואווילי הלכתי במקום זה לסרט "העולם מצחיק" אין כמו סרטים ישראלים

הסרט שלעצמו מעורר תהיות אקזיסצנטיאליסטיות על החיים ככלל ועל מעמד הביניים בפרט. בימים אלה בהם אנו עומדים לפני מלחמת קיום חשבתי על קיומן של הדמויות בפני הכוח המשתק של הבגידה. מי מאיתנו לא חש יותר מפעם את היצריות המינית המבעבעת כמו ענבים בבציר טוב כמו שירו של יונה וולך. ומי מאיתנו שאינו נמנה עם מעמד הביניים חשק גם בדבר מה עד כי היה מוכן להקריב את עצמו על מנת לספק את יצרו. כך גם במהלך הסרט ביקש פושט יד שישב עימנו קהל הצופים וביקש לצאת מן האולם לכמה רגעים.התנצל, הקים שורה שלמה והותיר אחריו ריח צחנה של שתנן מהול באלכוהול. לאחר דקות מספר חזר אותו ברנש כשבידיו חטיף שוקולד מסוג "פסק זמן". הבגידות, צרותיהם של זרים וסצנות החורף אשר מעוררות ערגה בכל אדם שגונח ומזיע תחת נטל החיים המייגעים בקיץ הישראלי עוררו אצל פושט היד מאנצ'יז למשהו מתוק כנגד המר שראינו בסרט. לא זאת ועוד צופים רבים טרחו לארוז מהעוד מועד סוגי מזונות שונים החל בפריכיות אורז וכלה בקופסת פלסטיק מהבילה עם ריח חמין עיראקי העשוי מגרגירי אורז. אני מברכת על כניסתו של החוק החדש שלא מאפשר לגופים הגדולים לכבול אותנו למזנוני המזון היקרים.

אף על פי שהסיפורים מעניינים, העניין עם סרטים כאלה הוא שהם מצריכים מידה מסויימת של סבלנות עבור כל סיפור וסיפור. ממליץ למי שיש סבלנות ומחפש להעביר את הזמן בכיף. לא סרט חובה.

דרמה שמורכבת ממספר סיפורים שלכולם יש מסר. אהבתי את המשפט: "אם הדרך מתפצלת יש לעבור בה". הסרט החולף על מספר ערים בעולם מתרבויות שונות: לונדון, פריז, ריו, דנבר, פניקס. הסרט מעניין אבל לא כל אחד יתחבר למעבר בין הסיפורים.

מעניין...מסקרן...אפשר מבחינתי לסכם בשתי המילים הללו את חחושתי לגבי הסרט הזה. אמנם העלילה מתבצעת ע"י חיבור בין סיפור אחד לבא אחריו,ועד לחזרה בסופו לתחילת השרשרת-תוך כדי כמו ריפרוף על הסיפורים עצמם ובלי להעמיק פנימה לתוכם ומבלי יכולתינו להתחבר ריגשית עם אחד השחקנים או הסיפורים-אבל הכל זורם באופן חלק תוך כדי הטבעה בנו של המחשבות על איך יתחבר הסיפור הבא לנוכחי,ועל זה שהעולם שלנו מתנהל בעצם בדיוק כך וכמו באפקט הפרפר:כל סיפור מתניע את הסיפור אחריו...מעניין ומסקרן כבר אמרתי ?