חולייטה

מרתק. סיפור טוב שגם מוצג בצורה נהדרת. חולייטה היא אישה באמצע החיים ולמרות שחיה עם בן זוג, היא עצובה ובודדה. במקרה היא נתקלת ברחוב בחברת ילדות של ביתה אניטה, שניתקה עימה קשר שנים קודם לכן.אותה חברה מספרת לחולייטה שהיא פגשה את אניטה ושאניטה כיום היא אם ל 3 ילדים. כעת חולייטה מתיישבת לכתוב מכתב לאניטה שמגולל את הסיפור האמיתי של מה שהיא עברה.סיפור חייה של חולייטה מציג מכה אחר מכה שהיא ספגה, שכולל בגידות, נטישות,מוות והרבה רגשות אשמה שהחריבו את נשמתה. מסוג הסרטים שלאחר הצפייה בהם אפשר לשוחח על נושאים כמו גורל, היכולת לסלוח ולהמשיך הלאה בחיים אחרי אסונות. משחק מצויין של שתי השחקניות הראשיות, שמגלמות של חולייטה בשלבי חייה השונים.

סרט מדהים ומרגש. אלמודובר לא מאכזב.

מלודרמה אלמודוברית טיפוסית, וזה אומר, בין היתר, גם שהסרט כולל עיסוק חוזר בשאלת הזהות המינית. אלא שהפעם הסרט עוסק בעיקר ביחסי אם ובתה, אם המחפשת אחר בתה, ולשם כך מספרים לנו את כל הסיפור מראשיתו, כולל תפניות בלתי צפויות ומידע חסר שנמסר ברגעים הקריטיים, מבחינה עלילתית. כיאה למלודרמה אלמדוברית, המוסיקה מעוררת ונוגעת, הצילום מצוין וססגוני והמשחק משובח, בעיקר של שתי השחקניות המרכזיות, חולייטה הצעירה, ועוד יותר חולייטה המבוגרת. אבל עדיין, הסיפור לא מספיק טוב לדעתי. כלומר לא שהוא גרוע, סך הכול הוא טוב, אבל הוא לא טוב מספיק. הטריק של להתחיל את הסרט מהסוף מצליח לרתק עד נקודה מסוימת, אך הוא לא מחזיק עד הסוף. יש גם בעיה של כמה קצוות לא קשורים (למה היה צריך לספר לנו על האיש ברכבת? אם חולייטה לא מטופלת מספיק, תרתי משמע), כמה דברים לא ברורים (בראש ובראשונה, למי כותבת חולייטה את המכתב ומה היא מקווה להשיג בכך?), וגם אי אמינות מסוימת (האם באמת כל כך קשה היום לאתר אדם?, למשל, ועד – דברים שמסתדרים יפה מבחינת העלילה אך אין להם באמת הנמקה). אוסיף כי אני נוטה לחשוד שגם כאן יש "להאשים" את המבנה המלודרמטי דמוי אופרת-הסבון, שמקשה על יצירת סיפור מורכב ומנומק, למרות שרגש באופן כללי לא חסר בו. בסרט של אלמדובר כל דבר יכול לקרות, אבל עם הפלוס שבזה בא גם המינוס. ובכל זאת, מדובר בסרט טוב ומרגש, השווה צפייה.

סרט מומלץ,אלמודובר במיטבו עם הבנה עמוקה לנשים,לרגשות אשם אצל נשים,לשכול,לגעגועים עזים,לעונש וכפרה,לגורל.סיפור שמובא באיטיות,בעוצמה,בצילומים מדויקים באיכויות גבוהות.מעולה.

סרט מעניין, גורם לך המשיך לצפות, אך חשוב להגיע שמדכא ומשאיר תחושת מועקה ובלבול לא מהסוג הרצוי

סרט מרתק ללא רגע דל גם אם נדמה שהוא זורם באיטיות אהבתי מאד משאיר נקודות לחשיבה

סרט אלמודברי טיפוסי, אוירה מיוחדת שמלווה בנופים קסומים. סרט שבונה את עצמו ככל שעובר הזמן וגורם לך למחשבות ותחושות גם לאחר שאתה יוצא ממנו. מומלץ

מאכזב מאוד.

סרט יפה אסתטית. וזהו. סיפור שנשען על מוטיבים שחוקים (טרגדיה יוונית, גורל, אשמה נוצרית...). אין ערך מוסף. יפה כבר אמרתי? בזבוז זמן.

סרט חזק מאוד. הסרט עוסק ביחסים בתוך המשפחה. במקום לדבר ולתקשר אנשים מתנתקים ואיש אינו יודע מה הסיבה. הכעסים עולים לאורך הסרט ויש תשובות חלקיות בדעבד. עבודת בימוי מצויינת עם משחק מרתק של השחקנים.

אינני שותף להתלהבות של חלק ממבקרי הקולנע מיצירותיו של אלמודבר. מדובר במלודרמות כמו בשנות ה-60 העשויות היטב מבחינה טכנית והשחקנים מפגינים משחק תיאטרלי עם הרבה קלוזאפים על הפנים והעינים אך העשייה הקולנועית קרה ולכן אין לנו ענין או איכפתיות למתרחש. בסרט הזה יש בעיית אמינות בעלילה היות ויש חוסר הגיון ו/או הבנה להתנהגות חלק מן הדמויות. הסרט לא שינה את דעתי על אלמודובר.

חולייטה, יצירה עוצמתית של אלמודובר. הסיפור אמנם מלודרמה כי כל סרט צריך קודם כל סיפור טוב, מעניין ומרגש. אך זה רק חומר הגלם לקסם המהפנט שפועל על כל החושים. אהבתי מאד.

אלמודובר בלי הססגוניות, הקינקיות והסוריאליסטיות הופך לסתם טלנובלה המתחפשת לטרגדיה יוונית. האפקטים המוזיקלים המועצמים ומודגשים יוצרים מלאכותיות אנכרוניסטית כבדה.

אם זמנכם יקר, תחסכו לעצמכם את טלנובלה הזאת. אם הסרט היה באנגלית או עברית הדרוג שלו היה מתחת לפני המים. אבל מי שאוהב סיפורי טלנובלה שאמינותם מוטלת בספק או לחילופין מי שמאוהב בשפה הספרדית ודאי יהנה.

מלודרמה ספרדית מנקודת ראות אימהית שמזכירה סדרות טלוויזיה שכמוה מקרינים הרבה. משחק טוב של 2 השחקניות . עלילה צפויה ופניות התסריט ללא הפתעות. כספור חיים נראה שראינו כבר דומים לו ולכן לא סרט חוויתי בעל עוצמה.

האמת, ציפיתי ליותר מאלמודובר. הפעם לא היו יותר מידי הפתעות. יחד עם זאת עדיין שווה צפיה, ולוא רק בגלל הצבעוניות האופינית, הצילומים המרהיבים, והדרמה המוקצנת שעדיין עולה על כל טלנובלה.

אני מאוד נהניתי למרות הקצב האיטי אבל בן הזוג שלי נרדם וטען שהיה יכול לשבת בבית ולצפות בויוה:-) יש משהו בדבריו- זה יכל בקלות להפוך לטלנובלה ולמרות זאת אני נהניתי מהייחוד ולגמרי התחברתי לחולייטה ולסיפור. ממליצה לצפות רק לקחת בחשבון שזה לא סרט רגיל...

אלמדובר יצר סרט שגדל על הצופה, למרות שהוא מקיף עשרות שנים בחיי הדמות ואורכו פחות משעתיים. שתי השחקניות הראשיות תורמות לתחושה של היכרות רבת שנים עם חולייטה. מומלץ

אחד הסרטים היפים של אלמודובר. מכה בבטן הרכה דרמה על יחסים בין אם לבת, בין בת להורים, בין בני זוג. משחק מעולה, צילומים מרהיבים. והצבעים העזים. בכיתי והתרגשתי. סרט למחשבה הרבה אחרי שהוא נגמר. הנאה צרופה.

הסרט החדש של אלמודובר, הוא לא אלמודוברי בעליל. היכן הטירוף? היכן האבסורדיות? היכן טביעת באצבע האופיינית לאלמודובר. הטירוף היה ב"העור בו אני חי", והאבסורדיות ב"דבר אליה", בשפע. 7 בסולם ששון גואטה