פסטיבל סרטי סטודנטים 2022: סקירות סרטים קצרים

שתי נשים - סרט בשחור-לבן של יובל קמינסקי שהוא מחווה לסיפור הקצר של עוז "שתי נשים" בקובץ הסיפורים "בין חברים". הסרט משחזר יפה את האווירה בקיבוץ בשנות ה- 50, והעדינות שלו משקפת מאוד את רוח סיפורו של עוז, שגם בו כמעט לא מתרחש דבר. הדרמה הרגשית המושהית בעקבות נטישת הבעל לגרושה בקיבוץ מובעת בפתקים שמחליפות ביניהן הפרודה והגרושה. טלי שרון ונעמי לבוב מיטיבות להביע את המנעד הרגשי המתבקש ולמרות איטיותו, זהו סרט פיוטי שמסתיים בתמונה שמבטאת את הפוטנציאל לקשר שלא מתממש. (יעל מאורר)

[*]

ליל העשרים ואחת – כמו סרטו הקודם של עומר שטרנברג "המאזין" שהשתתף בפסטיבל ברלין ועסק במאזין של יחידת מודיעין שנאלץ להתמודד עם הפער בין זהותו המינית לבין העובדה שעליו להאזין ולדווח על שיחותיהם של גייז פלסטינים, גם בסרטו החדש המתח בין ההוויה הצבאית המיליטריסטית לבין תשוקה הומו-אירוטית מורגש במלוא כוחו.

"ליל העשרים ואחת" (רפרנס למחזה של יהושע סובול שציטוט שלו על העדפת האני הפרטי על הלאומי פותח את הסרט) עוסק בשלישיית קיבוצניקים, אחד מהם לוחם שהגיע ללילה ועתיד לחזור לגזרה, והשני חברו שמאוהב בו בסתר (בתווך גם ידידה של השניים). שטרנברג תופס בזמן קצר ובאמצעים מרומזים בצורה אותנטית את החוויה הקיבוצניקית ואת הניגודיות בין חיי היום יום לבין השירות הקרבי שדורש מעשים לא פשוטים מוסרית ואף ממחיש בשוט הסיום היפה את הישענותה של ההיסטוריה הקיבוצניקית הפציפיסטית לכאורה על לחימה ומאצ'ואיזם. (אלעד שלו)

[*]

פרידה - סרטה של הבמאית אלכסנדרה אודיק מהאקדמיה הגרמנית לקולנוע וטלוויזיה בברלין. אחות בבית חולים, אותה מגלמת ויקי קרייפס ("חוטים נסתרים"), פוגשת מטופלת בשם פרידה (אן שוורץ) והן מתאהבות. הריחוק המקצועי הנדרש מפריד ביניהן כחומה שכל אחת מהן משתוקקת לשבור. הן שולחות אחת לשנייה מבטים המבקשים להסגיר את אהבתן ולגרום לאחרת לבצע את הצעד המילולי הראשון והנועז.

השתיים מתקשות לבטא במילים את שעל ליבן, למרות שהן לבדן, ומתקשות לעשות זאת גם כשהן נפגשות במקרה מחוץ לכותלי בית החולים. משותקות, מה שנותר להן זה מגע מקצועי והחלפת מבטים. הסרט הקצר זכה בפסטיבל קאן האחרון. קצב הסרט איטי והעריכה לא מלוטשת. עם זאת, הסיטואציות בסצנות מרגישות אמיתיות וניכר שהשחקניות המוכשרות עושות עבודה מדויקת. (נמרוד שובל)

[*] Trap - התסריטאית והבמאית הרוסייה אנסטסיה וובר לוקחת את הצופים להתוודע לפרק זמן קצר לעולמם של הצעירים ברוסיה דרך עיניהם של גיבורי הסרט: סשה ואחותו הפרועה שביום היא מורה ובלילה חיית מסיבות. וובר מראה את משמעת הברזל הנדרשת מהספורטאים, הקושי ומאידך הרצון להגשים את החלום ולהצליח. הסרט אינו מכיל הרבה מלל ובעיקר מורכב מאוסף תמונות ויזואליות ובסופם סצנת הסיום הכה מיוחדת שמבטאת את הלך הרוח הרגשי העובר על מגוון הנוכחים בה. הסרט מעורר סקרנות לגבי המשך יצירותיה של וובר בעתיד. (מיכל ליבר רונן)

[*]

בין לבין - אנשים אוהבים להכניס אחרים, ואת עצמם, למסגרות וקטגוריות - אך איך מסתכלים על עצמם אנשים שהשתייכו לקטגוריה אחת ועברו לאחרת, ואיך מצב זה מגדיר אותם? בתמה זו ועוד עוסק "בין לבין" - סרטה הקצר של בר כהן, סטודנטית בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוני' תל-אביב, המתאר את פגישתה של צעירה טרנסג'נדרית בשם איה עם בחור מעברה הרחוק, שכעת מחזר אחריה.

באמצעות תצוגות משחק מצוינות (כהן מביימת את עצמה בתפקיד הראשי) ושוטים שמערערים לנו את הרצון לשייך ישירות אדם למגדר ומקום אחד ומדגישים לנו את הנזילות המגדרית (האם איה שלפני השינוי וזו שאחרי השינוי היא אותו אדם? ומתי בכלל נכון לפתוח נושא שכזה?) וברגישות ובאותנטיות, כהן נוגעת בקשיי היום יום של הקהילה הטרנסית ורגשות האשם והבושה שהחברה מטילה עליהם. (דניאל עמיר)

[*]

Fantasma Neon - סרטו הברזילאי של לאונרדו מרטינלי עוסק בחייהם של האנשים השקופים בחברה- אנשי השליחויות שרק רוצים להתפרנס בכבוד, אך עוברים בעבודתם תחת לחץ מתמיד ויומיומי מצד מעסיקיהם, כפיות טובה מצד הלקוחות, ותנאי העסקה מבזים ולא מפוקחים. מרטינלי משתמש היטב בפאוזות מוזיקליות בין מונולוגים קשים של השליחים, מעין שילוב בין ריאליזם בוטה לפנטזיה והחלומות של אנשי התעשייה הזו. יש לסרט קצב נהדר ומעברים טובים בין הסצנות והסיטואציות. סרט מעניין ומקורי של במאי מבטיח מריו דה ז'נרו. (מישאל רוברט)

[*]

אמבסקיאטורי

"אמבסקיאטורי" הוא אחד מקולנועי הפורנו האחרונים ברומא. אורחיו מגיעים אליו בעיקר כדי לברוח אל תוך עולם אסקפיסטי בו הצרות נשכחות מאחור. המצלמה של הבמאי פרנססקו רומנו מתעדת ועוקבת אחר הדמויות השונות, כל אחת במציאות העגומה לה כאילו היה זה מעין סרט תיעודי. אולם הקולנוע מחלק את העולם הקולנועי לשניים: אלו ששרדו ואלו שמבקשים לשרוד.

הקונטרסט הצבעוני בסרט שנע בין כחול עמוק (הנושא משמעות של ריחוק, קרירות ודכאון) לוורוד ניאוני (המייצג רומנטיות, נאיביות, נשיות) באמצעות התאורה, יוצר את ההבחנה ואת המתח שבין שני העולמות. אוסף הדמויות האקלקטי בסרט מתמקד בעיקר ביחסים שבין גברים מבוגרים המבקשים לזכות בכמה רגעי עדנה לעת זקנתם ולהפגת בדידותם באמצעות בחורים צעירים אשר מוכרים את גופם לצורכי הישרדות ומשוועים לרגעים בעצמם לשינוי. רומנו מציג לנו באופן מהימן וכמעט ריאליסטי, הצצה אל קהילת שוליים אמיתית אשר נלחמת על זכותה להתקיים. (אור טילינגר דה קרבליו)

[*]

המזמור ה-50

הבמאים חמד שרוף ופאדי קובטי ממכללת תל חי מציגים סיפור אהבה קטן ונוגע של זוג גברים ערבים. לכאורה זהו סיפור שכבר נראה בשלל וריאציות על המסך, אולם סודו טמון בהיותו מצג אותנטי ומשכנע לאירוע מתחולל בחברה הערבית המציגה את הקושי בהתמודדות עם הומוסקסואליות. פיטר מנהל מערכת יחסים בסתר עם שכנו הנשוי רוג'י, בעל חנות לארונות קבורה. באופן סימבולי נדמה כי העיסוק בארונות קבורה בסרט זה נועד גם לקבור את רעיון הזוגיות בין הגברים באופן מטאפורי.

באחד מרגעי השיא בסרט, בזמן שפיטר מגיע להתעמת עם רוג'י כשזה מבקש עוד זמן על מנת לעזוב את אשתו תוך ניסיון להתגפף עם פיטר, נושאי ארונות שמגיעים לאסוף ארונות לקבורה קוטעים את הרגע ופיטר נאלץ להסתתר באחד מארונות המתים של רוג'י (מטאפורה חוזרת לסוד שבארון). דווקא אז מתוך המסתור בארון מתוודע פיטר לאמת המרה. "המזמור ה-50" מכיל לא מעט דילמות מוסריות, אשר מטופלות ברגישות מבלי למתוח את גבולות השיפוטיות. בעיקר ראוי לשבח את משחקם של הגיבורים הראשיים ובהם עלא דקה שמפעים בתפקיד זה. (אור טילינגר דה קרבליו)

[*]