Seret מהעבר: 40 שנה למאחורי הסורגים

ממרחק הזמן, "מאחורי הסורגים", סרטם עטור השבחים (ובצדק) של האחים בני ואורי ברבש, מרגיש רחוק מאוד. בכל זאת, 40 שנה לא הולכות ברגל. אבל כשמתייחסים לתמה המרכזית סביבה הסרט סובב, הוא מרגיש רלוונטי, היום אולי יותר מתמיד. זה לא עוד סרט על בית סוהר ויושבי תאיו. זה פיצ'ר שמאכלס בתוכו את המורכבות העדינה והשברירית של החיים במדינת ישראל, שיכולה להתמוטט בכל רגע. דווקא עכשיו, דווקא היום – המשמעות של "מאחורי הסורגים" והרעיון שעומד מאחוריו, כואבים וצובטים הרבה יותר חזק.

"מאחורי הסורגים" עלה לבתי הקולנוע בישראל בשנת 1984. עלילתו מתמקדת בשתי קבוצות אסירים, יהודים וערבים, בבית סוהר שהשחיתות חוגגת בו. את אורי, מנהיגם של האסירים היהודים, מגלם ארנון צדוק באחד מתפקידיו הגדולים והמשמעותיים ביותר בקריירה. מוחמד בכרי בתפקיד מצוין הוא עיסאם, מנהיגם של האסירים הביטחוניים. כל אחד מהם הגיע לבית הכלא מסיבות שונות. אורי הוא שודד, שכל רצונו הוא להיות עם בתו סיגי, שבורחת מהפנימייה בכל הזדמנות. עיסאם יושב על עבירות יותר כבדות של חבלה ואיום ביטחוני.

עוד בסרט משחקים רמי דנון בתור פיטוסי הנכלולי וסוג של אתנחתא קומית; אסי דיין הוא אסף, יהודי שנחשד בשיתוף פעולה עם אש"ף ועובר התעללות בידי האסירים היהודים; בועז שרעבי הוא שלמה בן אבו, הזמיר של בית הסוהר. שתי הקבוצות משקפות יחדיו את המציאות העדינה והמורכבת בישראל של שנת 1984. אלא שממבט על, הסרט הזה קולע למטרה גם היום.

הסרט עלה לבתי הקולנוע כשנתיים לאחר תחילתו של מבצע שלום הגליל, שהפך לימים למלחמת לבנון הראשונה, והמתח בין הישראלים לפלסטינים היה בשיאו. התסריט המדויק של האחים ברבש לקח את כל מצב הביש הזה ויצק אותו לתוך בית כלא, שהוא בעצם הקבלה מטפורית למדינת ישראל. הטקסטים של האחים לא חסכו ביקורת, ובמרוצת השנים, הסצנות האלמותיות של "מאחורי הסורגים" הפכו לנכס צאן ברזל וגם למושא לחיקוי.

אחת מסצנות השיא בסרט מתארת שיתוף פעולה יוצא דופן בין קבוצות האסירים, שמתלכדות יחדיו אל מול ההנהלה והקב"ט המושחתים, שמשסים אותן אלו באלו, ויוצאות לשביתת רעב. בסופה, וכתנאי להפסקתה, עיסאם מקבל הזדמנות לצאת לחופשי אל אשתו ובנו הקטן. אבל הוא נשאר נאמן, מסתובב וחוזר אל תאו. הסצנה הקצרה הזו, הרגע הזה בו עיסאם מסתובב אל תאו הוא רגע מכריע בסרט, שמכיר בעובדה שכולנו כלואים כאן יחד. מצוינותו של "מאחורי הסורגים", שכולל בין היתר הופעת אורח קצרה של ירדנה ארזי וביצוע לשיר "תני לי יד" של בועז שרעבי, הביאה אותו למועמדות לפרס האוסקר עבור הסרט הזר הטוב ביותר. בנוסף, הסרט הזניק כמה מקריירות המשחק של שחקניה והפך את השיר "תני לי יד" לאחד הלהיטים הגדולים ביותר של שרעבי. אסי דיין המשיך לפתח קריירה קולנועית ענפה וחיים בעייתיים מחוץ למסך, מוחמד בכרי הפך לאישיות לא רצויה בחברה הישראלית אחרי סרטו ה"תיעודי" "ג'נין ג'נין", רמי דנון תחזק קריירת משחק מרשימה גם בתיאטרון ומי שחסר בנוף הוא ארנון צדוק, שקריירת המשחק שלו לא הצליחה להתרומם מדי מאז.

שמונה שנים מאוחר יותר, יצרו האחים ברבש את "מאחורי הסורגים 2" בו אורי ועיסאם מחליטים לברוח מהכלא. בקצרה, זה לא נגמר טוב עבורם ובהחלט לא עבור האחים ברבש. לעומת קודמו, שהתקבל בתשואות בקרב הקהל ובקרב המבקרים כאחד, סרט ההמשך התקבל בקול ענות חלושה ומוכתר עד היום כהמשך שלא הגיע לקרסולי המקור. האחים ברבש ניסו להפוך דרמה ביקורתית נוקבת לסרט פעולה כל ישראלי, אבל נכשלו בביצוע.

"מאחורי הסורגים" זכה ועדיין זוכה לשלל התייחסויות וחיקויים במדיות. יש לו קשת מעריצים רחבה שמכירים כל פיפס, כל תנועה וכל משפט מהסרט הזה בעל פה (גם כותב שורות אלו). התרבות הישראלית שופעת ציטוטים נבחרים מהסרט, שמצאו מקום של כבוד בפנתיאון הקולנוע הישראלי (תשאלו את דודי אמסלם ונאום ה"מניאק שיודע שהוא מניאק" שנשא בבמת הכנסת).

הסרט מיצב את האחים ברבש כיוצרים מן השורה הראשונה. סרטם הבא, "החולמים" עסק באותן התמות אך לא שחזר את אותה ההצלחה. סרטים בולטים של האחים בשנים לאחר מכן היו "אחד משלנו", שעסק במלחמת לבנון ו"ללקק ת'תות". היצירה הבולטת של האחים הגיעה שנים אחר כך בשנת 1996, עם הסדרה "טירונות" שהייתה אחת הדרמות המצליחות ביותר בטלוויזיה הישראלית.

האימפקט הכי גדול שנוצר אחרי צפייה חוזרת בפעם המי יודע כמה ב"מאחורי הסורגים" הוא העובדה שמדינת ישראל ואזרחיה סובבים סביב הזנב של עצמם במעגלים אינסופיים. אז אולי צריך לפתוח בשביתת רעב כללית כדי שסוף סוף יקרה כאן משהו שישנה את התמונה?

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן