Seret מהעבר: 30 שנה לבחורים טובים

הוליווד של שנות התשעים המוקדמות הניבה מסות עצומות של סרטים משובחים בכל ז'אנר אפשרי. בין אלו השתחלו כמה דרמות בתי משפט חזקות – אחת מהן היא "בחורים טובים" בבימויו של רוב ריינר, המבוססת על מחזה בעל אותו השם מאת ארון סורקין. הסרט כלל כמה שחקנים מהגוורדיה הנחשבת של אז (ואפילו היום): טום קרוז הנוסק, ג'ק ניקולסון הוותיק, דמי מור (מה איתה היום באמת?), קווין בייקון ואפילו קיפר סאת'רלנד, הרבה לפני ג'ק באוואר של "24" וקצת אחרי דייוויד הערפד מ"נשיכות קטנות".

העלילה מספרת על רב"ט הרולד דוסון וטר"ש לאודן דאוני, שלילה אחד החליטו "לחנך" את חברם ליחידה, ויליאם סנטיאגו, באקט המכונה "קוד אדום", המקביל האמריקאי ל"זובור" הצה"לי. סנטיאגו מוצא את מותו והשניים נעצרים ועומדים לפני משפט צבאי ומאסר ארוך. הפרקליט הצבאי וחסר הניסיון כמעט, דניאל קאפי (קרוז באחת ההופעות הטובות ביותר שלו), נקרא לדגל כדי להציל אותם מעונש חמור. הבעיה היא שקאפי לא כל כך מכיר את בית המשפט מבפנים. הוא מעדיף לבלות את זמנו במשחקי בייסבול וסגירת עסקאות טיעון.

תוך כדי התחקיר הצבאי, קאפי, שלפני רגע היה בטוח שהוא סוגר את התיק בתוך חמש דקות, מבין שהוא בעצם נשלח לייצג את שני החיילים לטובת סגירת עסקת טיעון מהירה וטיוח הפרשה. הוא מחליט לייצג את השניים בבית המשפט ומצליח לצאת מהצל הגדול שמוטל עליו - הזיכרון של אביו המנוח, שופט ידוע ואהוד בעבר. אל קאפי מצטרפת רב סרן ג'ואן גאלאווי (דמי מור) ויחד עם עוזרו סם ויינברג, הם פועלים להגנתם של השניים ולחשיפת הכוחות הגדולים שעומדים מאחורי פקודת "קוד אדום". ג'ק ניקולסון האגדי מגלם את הקולונל ג'אסופ הפנאט, מפקד הבסיס בו סנטיאגו מת. קאפי וגאלוואי חושדים שג'אסופ הוא זה שנתן את פקודת ה"קוד האדום" והוא האחראי הישיר למותו של סנטיאגו והם נחושים להוציא את הצדק לאור.

[*]

בצפייה חוזרת, "בחורים טובים" הוא עדיין אחד מדרמות בתי המשפט הטובים ביותר שיצאו מפס הייצור ההוליוודי. יש בו כמה מתצוגות המשחק המשובחות ביותר שנראו על המסכים ובראשם טום קרוז, שמעלה שוב את השאלה: למה הוא לא חוזר לעשות לנו קצת דרמות בלב? קרוז הוא שחקן דרמטי מוכשר לא פחות מאשר אחד שיודע לקפוץ על גגות, לרוץ על הבורג' ח'אליפה בדובאי ולהטיף לנו על סיינטולוגיה. אבל עם כמה שקרוז מוכשר, ונותן בסרט (כמעט) את הופעת חייו, מולו עומד שחקן חזק יותר. ג'ק ניקולסון הוא האנטגוניסט המושלם. הוא מלהטט ומשחק בווירטואוזיות מעוררת השראה והשתאות בכל סצנה בה הוא מופיע. אמנם לקרוז ולמור יש הרבה יותר זמן מסך, אך הנוכחות שמפגין ניקולסון כקולונל ג'אסופ המופרע והמורעל במספר הסצנות הבודדות בהן הוא מופיע, מרשימה הרבה יותר. הנחתים של ארצות הברית חיים לפי קודים קשוחים, כאלה שאנחנו לעולם לא נוכל להבין. ג'אסופ חש את עצמו כשליח וזה שאחראי לאמן את הפקודים שלו, להביא אותם לקצה ולהוציא מהם את המקסימום וכל זה – על קדושת הגנה על המדינה בכל מחיר ולא משנה מה הוא, גם אם זה אומר להרוג חייל זניח.

הסרט מגיע לשיא בסצנת בית המשפט האחרונה בה קאפי, שלפני רגע עמד לוותר ולזנוח את המשפט כיוון שטיעוני ההגנה שלו נופלים כמו אבני דומינו, מחליט להתמודד ולתת נוקאאוט אמיתי לג'אסופ, המתחיל אט אט להילחץ תחת מכבש השאלות הנוקבות של קאפי. ברגע של גאונות, קאפי מצליח להוציא מג'אסופ את האמת וההודאה שהוא אכן זה שנתן את פקודת "קוד אדום" ועם משפט שיישאר כציטוט אלמותי בספרי ההיסטוריה התרבותית והקולנועית: " "You can't handle the truth!.

קרוז וניקולסון מתנגשים כמו שני מטאורים והקונפליקט בין שתי הדמויות הדומיננטיות, כל אחת בדרכה, הוא מרתק, מדהים ונכתב בגאונות מושלמת של סורקין שיודע לכתוב דיאלוגים משובחים בשורת סרטים וסדרות כמו "הרשת החברתית", מאניבול" ו"הבית הלבן". את הסרט המשובח הזה ביים רוב ריינר שאחראי בשנות ה-90 לרצף להיטים מעולים יוצא גופן בהם "מיזרי" האפל, "כשהארי פגש את סאלי" האייקוני, "אני והחבר'ה" המקסים ו"הנסיכה הקסומה" האלמותי.

"בחורים טובים" זכה בפרס הקולנוע של MTV לסרט הטוב ביותר. הסרט היה מועמד ל-4 פרסי אוסקר: הסרט הטוב ביותר, שחקן המשנה, העריכה והסאונד. כמו כן היה גם מועמד לחמישה פרסי גלובוס הזהב. הוא הופק בתקציב של 33 מיליון דולר וגרף בקופות סכום של 243.2 מיליון. שובר קופות של ממש, בטח לז'אנר ממנו הוא מגיע בו אין אפקטים מיוחדים אלא רק דיאלוגים מושחזים.

מעבר לדרמת בית משפט חזקה ומוצלחת במיוחד, "בחורים טובים" בא לבקר בעיקר את המערכת הצבאית של ארצות הברית. הקוד המוסרי נזרק לפח וכל מה שמניע את הכוחות הלוחמים הוא אהבת המדינה והרצון הבלתי ניתן לעצירה להגן עליה בכל מחיר. טיוח אירועים הוא חלק נכבד במשחק המלוכלך הזה וכל אחד ואחד, מהחייל הפשוט ועד הקולונל רם המעלה, הוא רק פיון על הלוח. זוהי דרמה נוקבת, חזקה ומטלטלת שנכתבה בידי אחד המחזאים המוכשרים ביותר של הזמנים המודרניים והיא מצליחה להזכיר לנו מהו קולנוע טוב באמת כמו שהוליווד ידעה לייצר, יחד עם במאי מוכשר וליהוק גאוני של צוות שחקנים כמעט מטאורי במונחים של אז.