כשפגשתי את טילדה חשבתי 'אלוהים אדירים, היא תהיה מושלמת לתפקיד'

לפני 43 שנה במאי ותסריטאי אוסטרלי צעיר בשם ג'ורג' מילר הדהים את העולם בסרטו הראשון באורך מלא – "מקס הזועם". הסרט על שוטר (השחקן הצעיר והאלמוני מל גיבסון), היוצא למסע נקם לאחר שכנופיית אופנוענים חסרי מעצורים ופסיכוטיים גורמת לפציעתו האנושה של שותפו, שבר שיא גינס כסרט המצליח ביותר ביחס להשקעה הכספית בו (הכנסות של 100 מיליון דולר מול תקציב של 300 אלף דולר), הזניק את הקריירות של הכוכב והבמאי וזכה ל-3 סרטי המשך. סרט ההמשך "מקס הזועם 2: לוחם הדרכים" היה ונשאר בעיני הסרט הפוסט אפוקליפטי הטוב ביותר שראיתי בחיי, כשמילר מנצל כל סנטימטר במדבר האוסטרלי וגם את דמותו המיוסרת והגדולה מהחיים של גדול כוכבי אוסטרליה בכל הזמנים - מל גיבסון.

מילר המשיך ליצירות קולנועיות מרתקות כשביים את "המכשפות מאיסטווק" הממזרי, הפיק וביים את "בייב" החמוד על החזיר המתוק ואת ההמשך "בייב בעיר הגדולה" וביים את סרטי האנימציה "תזיזו ת'רגליים" והמשכו. לשיאו הגיע מילר בגיל 70 כשביים את החלק הרביעי בעלילות מקס הזועם "כביש הזעם" (סרט העשור שלי) היה מועמד ל-10 פרסי אוסקר, זכה ב-6 והפך לשובר קופות אימתני עם הכנסות של 378 מיליון דולר ברחבי העולם.

[*]

(ג'ורג' מילר, טילדה סווינטון ואידריס אלבה על סט הצילומים)

כעת, רגע לפני שהוא חוזר לפרנצ'ייז "מקס הזועם" עם הפריקוול "פיוריוסה" שעתיד לצאת ב-2024, הוא מביים פרויקט קטן יותר, סרט פנטזיה מתעתע בשם "3,000 שנים של כמיהה" בכיכובם של אידריס אלבה טילדה סווינטון, מהשחקניות האיכותיות שיש כיום על הגלובוס, שהוצג בבכורה עולמית בפסטיבל קאן האחרון וייצא בסוף השבוע לאקרנים בישראל. הסרט עוקב אחר אלתיאה ביני, חוקרת ספרות ומספרת סיפורים, שרוכשת בחנות עתיקות באיסטנבול בקבוק קטן ועתיק שמתגלה שחי בו ג'יני. כמו ב"אלאדין", גם הג'יני הזה יכול להגשים שלוש משאלות. הדרך אל ההחלטה אילו משאלות אלתיאה תבקש, תהיה עמוסה בסיפורי הרפתקאות, רומנטיקה והיסטוריה אותם חווה הג'יני באלפי השנים שהוא חי בהם.

פגשתי את מילר וסווינטון לראיון על הסרט החדש וגיליתי שתי אגדות חיות חביבות ביותר, שמשתדלות לענות תשובות לא שגרתיות. מילר חביב כאילו זה הראיון הראשון שלו וסווינטון, בניגוד למראה מקפיא הדם שלה (שנוצל לתפקידה כמלכת הקרח בסרט "נרניה" הראשון), מתגלה כמרואיינת נהדרת.

מה גרם לך לגשת לבימוי הסרט?

"קראתי נובלה בשנות ה-90 על הג'יני ונושא המשאלות והסיפור פשוט סרב לעזוב אותי. הרגשתי שיש לסיפור פוטנציאל אדיר מבחינה ויזואלית וגם מבחינת תוכן דרמטי. לעומת סרטי 'מקס הזועם', שבהם יש מעשים רבים ומעט דיבורים והם מתרחשים בעיקר במדבר האוסטרלי, בפרויקט הנוכחי מדובר על תקופה של אלפי שנים ולוקיישנים מרובים שסקרן אותי לביים". עברו כמעט 30 שנה מאז שקראת את הסיפור, מדוע לקח לך כל כך הרבה זמן לעבד אותו לקולנוע?

"מדובר במעין סיפור אגדה למבוגרים, נושא שלא קל להצליח איתו בקולנוע, הוא פופולרי יותר בטלוויזיה. התסריט עבר שכתוב שוב ושוב ואז לפני חמש שנים פגשתי לראשונה את טילדה וחשבתי 'אלוהים אדירים, היא תהיה מושלמת לדמות שמתאהבת בג'יני'. טילדה קראה את התסריט ומייד הסכימה להשתתף בהפקה. בהמשך פגשתי את אידריס אלבה וגם הוא התלהב מהפרויקט. אז כבר ידעתי שיש לי את שני השחקנים לפרויקט, מאותו רגע היה לי הרבה יותר קל למכור אותו. הבנתי שלא יהיה מדובר בסרט אולפנים רגיל ולא מדובר בסרט שהוא במהותו שובר קופות, אלא בסרט יותר אמנותי .פניתי למייק דה לוקה באולפני MGM והוא מייד הסכים. הפרויקט צבר תאוצה ועכשיו הוא סוף סוף יוצא לאקרנים".

[*]

מה גרם לך לבחור לשחק בסרט?

"לכולנו יש את הנרטיב של מה נעשה בשעה הקרובה, ביום הקרוב ובחודש הקרוב, אבל בעקבות השנתיים של הקורונה הבנתי שהנרטיב שלי התנפץ לרסיסים. תחושת הטראומה של כולנו כשכל חיינו השתנו גרמה לי להבין כמה שהמציאות שלנו התערערה. הבנתי שאני זקוקה לבדיון שיוציא אותי מהמציאות הלא נעימה. אני חושבת שגם כולנו הבנו כמה הקולנוע וההליכה לקולנוע חסרים לנו. סרט על שד ועל מדענית ספקנית מאפשר לנו לברוח קצת למעשייה למבוגרים, מעשייה שאני מאוד נהניתי להיות שותפה ליצירתה".

איך היה מבחינתך לשחק בסרט שהוא סיפור אגדה?

"אני מייצגת בסרט את קול ההיגיון – אקדמאית, עם משקפיים שג'ורג הכריח אותי לשים, שלא מאמינה לג'יני. אני הייתי זו שבעצם צריכה להוריד לקרקע את העלילה כדי שהצופה לא יתבלבל לגמרי. בגלל זה גם בחרנו שהדמות של המדענית תהיה מכפר קטן באנגליה שתושביו הם די צרי אופקים. אני רגילה לשחק דמויות על הקצה ובדרך כלל מדגישה את הצד הפרוע שלי, אבל ב-'3000 שנים של כמיהה' הייתי צריכה להיות רוב הזמן די חנונית וכזו שמסרבת להשתחרר. הרגשתי שהאנרגיה של התפקיד שלי מאוד שונה מרוב תפקידיי בעבר. ניסיתי לחשוב על חברים שהיו לי בזמן לימודיי ,כאלו שהפכו את האקדמיה למעין המקדש שלהם וסירבו לצאת ממנה לעולם הגדול. הג'יני בעצם מנפץ את כל העולם שבנתה לעצמה הגיבורה. אבל בתור מי שעוסקת במיתולוגיות, אולי היא רוצה שינפצו את תפיסותיה".

מדוע להתמקד בדמות של הג'יני, דמות שנכתבו עליה לא מעט סיפורים וגם סרטים?

ג'ורג': "לדעתי כל הזמן הידע שלנו הולך וגדל, בעיקר דרך מדע. אם הייתי מנסה להסביר לסבא רבא שלי שהמכשיר שאני מחזיק בידי כעת (מחזיק את הטלפון החכם שלו) הוא גם שעון, גם עיתון, אלבום תמונות ועוד הוא היה אומר שזה קסם. היו זמנים שחולי סכיזופרניה נחשבו ככאלו שהשד נכנס בהם, ולכן המיתולוגיות שלנו גם משתנות. ככל שאנחנו יודעים יותר, כך גובר המסתורין לגבי ההישגים של תרבויות עתיקות, למשל איך בנו את הפירמידות. דמות הג'יני - השד מגשים המשאלות - זכתה להתייחסויות רבות, כולל כמובן בסיפור אלאדין. אותי הדמות הזו מן העבר מסקרנת וניסיתי בסרט לצאת איתה למסע בעבר ובהווה".

תוכל לפרט קצת על הצבעים שבם צולם הסרט? הם מאוד עזים.

"מכיוון שהסרט עוסק בתקופות שונות, ניסיתי לייצג כל תקופה עם הצבעים שמזוהים איתה. למשל, יש סוס שעליו הסולטן מוסטפה רוכב ובסרט יש לו רעמה ורודה. זו לא גחמה שלי, אלא מצאתי שבציורים של התקופה הסוס של הסולטן מצויר עם רעמה ורודה. את הצורה של הארמון המלכותי העתקתי בעצם מארמון טופקאפי באיסטנבול. אני מקווה שהצופים יבחינו שבכל תקופה הצבעים משתנים".

האם היה סרט או ספר שהשפיע עליך כיוצר?

"אני ואחי קיבלנו בשנות ה-50 תקליט עם הסיפור 'הנסיך המאושר' מאת אוסקר ויילד, שהופק ונקרא על ידי אורסון וולס. ניגנו את התקליט אלפי פעמים. מהתקליט הזה קיבלתי השראה למעשי גבורה, לערכים, חברות והקרבה - השראה שאני ממשיך ליישם בסרטים שלי עד היום".

במאי 2024 עתיד לעלות הפריקוול לסרט "מקס הזועם", "פיוריוסה", שמתרחש 15 שנה לפני עלילת "מקס הזועם: כביש הזעם". את מקומה של שרליז תרון, תתפוס השחקנית הצעירה אניה טיילור ג'וי ("גמביט המלכה"). עם התמוטטות סדרי העולם אל כאוס מוחלט, פיוריוסה הצעירה נחטפת מביתה על ידי שבט אופנוענים המובל בידי המצביא דמנטוס. כשהם משוטטים ברחבי השממה, הם נתקלים במצודה המונהגת בידי אימורטן ג'ו. בעוד שני העריצים נלחמים על השליטה במדבר, פיוריוסה נאלצת לשרוד על מנת למצוא את הדרך לשוב לביתה.

האם אתה נרגש לחזור לסדרת "מקס הזועם", הפעם מנקודת מבט נשית?

"לא אגזים אם אומר שסדרת 'מקס הזועם' מרגשת אותי כל פעם מחדש. יש משהו בצילומים בישימון האוסטרלי שמביאים איתם אנרגיה אדירה. אני בכלל מאוד אוהב לצלם באוסטרליה ולעבוד עם צוותים מקומיים, זה הבית שלי אחרי הכל".