Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מהמגרש למסך: סרטי הספורט הגדולים

צ'ארלס "צ'אק" וופנר נולד בניו יורק סיטי, בפברואר 1939. שבע שנים וחצי לאחר מכן, באותה עיר, נולד גם סילבסטר סטאלון. כמו רבים מהניו יורקרים של העת ההיא, גם השניים הללו הגיעו ממשפחות ממוצא אירופאי, אלא שעד ה-24 במרץ 1975, עיר הלידה והשורשים היוו את הקשר היחיד והרופף בין השניים. ואז הכל השתנה.

וופנר, שבגיל צעיר עבר לניו ג'רזי, שם גדל עם אימו והוריה בשכונה לא פשוטה, התבלט במהרה כמתאגרף מחונן. זכייה באליפות ניו ג'רזי כבר הפכה אותו בשלב מסוים למועמד לגיטימי לתואר אלוף העולם במשקל כבד, בימי הזוהר הכי גדולים של הענף, אולם שורת הפסדים בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70 דחקה אותו הרחק לאחור. הקריירה הייתה בדעיכה, אך וופנר סירב לוותר עליה, התאושש ולפתע, בגיל 36 וכמעט משום מקום, קיבל הזדמנות להילחם בגדול מכולם - מוחמד עלי.

מה הניע את עלי לבחור דווקא בוופנר כיריב שלו? כחמישה חודשים קודם לכן, בקרב האחרון שלו עד לאותו רגע, עלי הכניע את ג'ורג' פורמן ב"Rumble in the Jungle" המיתולוגי בזאיר, אחד מקרבות האגרוף המפורסמים אי פעם. הוא החזיר לעצמו את תואר האלוף במשקל כבד וכעת חיפש אחר הסיפור הטוב הבא, משהו שיעשה עוד קצת באזז וימשוך את תשומת הלב של התקשורת והקהל. וופנר, מתאגרף שולי יחסית בשלב זה, עם עבר צבאי והווה כמוכר בחנות משקאות, עלה בגורל וקיבל צ'אנס שהוא כבר לא האמין שאי פעם יגיע.

וופנר התייצב לעימות הזה במאזן קריירה סביר: 30 ניצחונות, 9 הפסדים ו-2 תוצאות תיקו. עלי? לו היו 45 ניצחונות, רק 2 הפסדים ואת כל המומנטום מהניצחון על פורמן. לכן, קצת קשה להאשים אותו בכך שלא לקח את וופנר מספיק ברצינות, לא התאמן כמו שצריך לקראת קרב אגרוף במשקל כבד וכמעט שילם על כך ביוקר.

בסיבוב התשיעי, אחרי קרב שקול יחסית, וופנר שלח אגרוף מדויק בחצי גובה, כזה שהעיף את האלוף על המשטח ולכיוון החבלים, מחזה נדיר עד מאוד כאשר היה מדובר במוחמד עלי. על פי האגדה, מיד לאחר אותה חבטה וופנר הסתובב למנהל שלו ואמר: "תתניע את האוטו, נוסעים לבנק. אנחנו מיליונרים" והמנהל השיב: "כדאי שתסתובב, כי עלי קם והוא נראה עצבני".

ואכן, ששת הסיבובים האחרונים של הקרב היו חד צדדיים לחלוטין. עלי הכעוס, שפתאום התעשת והבין את גודל הסכנה, פירק את וופנר בכל דרך אפשרית, אבל לא הצליח להפיל אותו ולסגור עניין. רק כאשר נותרו 19 שניות לסיום ולוופנר כבר לא נשארו שום כוחות להגיב הכריז השופט על נוקאאוט טכני לטובת עלי, שבקושי הצליח לגרור את עצמו בחזרה לפינה שלו. "אין עוד אדם בעולם חוץ מצ'אק שיכול היה לשרוד 15 סיבובים כאלה", סיפק עלי את המחמאה הגדולה מכולן. שלושה ימים וחצי לאחר שהגונג האחרון לקרב הזה נשמע, התסריט הראשוני של “רוקי” כבר היה מוכן. סיבוכים בלידה ורשלנות רפואית הובילו לכך שסילבסטר סטאלון נולד כאשר הצד השמאלי התחתון של פניו משותק. בתפקידו כרוקי ובהמשך הקריירה זה אמנם סיפק לו סימן היכר וחיתוך דיבור שהפכו לאגדיים, אבל עד אז הוא התקשה מאוד למצוא עבודות בתעשיית הבידור. הדברים הגיעו לשיא השפל ב-1972, כאשר סטאלון נותר חסר פרוטה, נזרק מדירתו וישן במשך כחודש בתחנת האוטובוסים המרכזית של ניו יורק. כדי לממן לעצמו קורת גג הוא השתתף בין היתר בסרט פורנו רך ולקח עוד כמה תפקידים זניחים.

כמו רבים כל כך באותם ימים, גם סטאלון התיישב לראות את הקרב התורן של מוחמד עלי. שלא כמו רבים, הוא לא הצליח להוריד את עיניו דווקא מהיריב, וופנר, שעל פי כל התחזיות של סוכנויות ההימורים אמור היה להפסיד בשלושה סיבובים קלילים מקסימום (היחס עליו לניצחון היה רק 1 ל-40) ובמקום, שרד כמעט עד לשנייה האחרונה של הקרב. השחקן והתסריטאי הכושל ראה בכך סיפור מעורר השראה ולאורך השנים לא הכחיש ש”רוקי” מבוסס על אותו קרב, מה שאף הוביל את וופנר לתבוע אותו ב-2003 על סכום של 15 מיליון דולר, בטענה לשימוש לא הוגן בשמו של המתאגרף למען קידום הסרט. כמה שנים לאחר מכן, שני הצדדים הודיעו שהם הגיעו לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט.

הסיפור של וופנר הזכיר לסטאלון לא מעט מהחלומות והשאיפות שלו ומדרך החתחתים שעבר ועם סיום הקרב, הוא מיהר בחזרה לדירתו הקטנה והחל לכתוב, עוד ועוד ועוד, עד שהיו לו 90 עמודים של תסריט. הקואוצ'ר טוני רובינס, חברו של סטאלון, סיפר פעם באחד הסמינרים שלו איך השחקן תיעד באוזניו את תהליך הכתיבה: "ברגע שצפיתי בקרב, קיבלתי את הרעיון לתסריט. לא ישנתי במשך 20 שעות ברצף, עד שכל התסריט היה מוכן. רעדתי מהתרגשות כשסיימתי, כי ידעתי מה אני רוצה לכתוב ולמה אני רוצה לכתוב את זה".

זמן קצר לאחר מכן, ביציאה מעוד אודישן לא מוצלח, הוא זרק מילה על התסריט שלו לצמד המפיקים אירווין ווינקלר ורוברט צ'ארטוף והצליח לעניין אותם. הם הציעו לו סכום מכובד עבור התסריט, אבל רצו כוכב מבוסס לתפקיד הראשי, ברט לנקסטר, רוברט רדפורד או מישהו בסגנון. סטאלון מנגד, התעקש: או אני, או שאני לא מוכר. "ידעתי שאם אוותר על ההזדמנות החד-פעמית הזו והסרט יצליח, אני אזרוק את עצמי מול אוטובוס נוסע", הוא התוודה לימים.

בסופו של דבר, הפקת הסרט אושרה אחרי שסטאלון שכנע את המפיקים שאפשר להסתפק בתקציב נמוך במיוחד של 1.2 מיליון דולר (רוקי 2 לצורך ההשוואה, כבר נעשה ב-7 מיליון ורוקי 3 עלה 17 מיליון דולר), שיאפשר להם להימנע מהסחבת של האולפן שעמד מאחוריהם. התוכנית הייתה שכל הכסף ש"ייזרק לפח" על העשייה של "רוקי" יוחזר בקלות בעזרת "ניו יורק, ניו יורק", המיוזיקל המבטיח של מרטין סקורסזה, שהיה בתהליך עבודה. בדיעבד, "רוקי" היה זה שכיסה על כל ההפסדים של "ניו יורק, ניו יורק", שהתרסק בקופות.

התסריט המקורי שכתב סטאלון היה אפל מאוד, וכלל את הגיבור מפסיד בכוונה בקרב הגדול של סוף הסרט, אחרי שהבין שהוא לא רוצה להיות יותר חלק מעולם האגרוף. רוח הדברים הזו תאמה את הקולנוע האמריקאי של שנות ה-70, ימי השיא של הדיכאון הלאומי ממלחמת וייטנאם ופרשת ווטרגייט, אירועים שיצרו חוסר אמון היסטורי במערכת. בעצתם של צמד המפיקים שלו, ושל רבים נוספים, התסריט עבר לא פחות מתשעה שכתובים ועל פי סטאלון, רק כ-10 אחוזים ממה שכתב תחילה באותה דירה קטנה נותרו בתוצר הסופי.

תזרים המזומנים הקצר השפיע על הסרט מהרגע הראשון. לתפקיד הבמאי נבחר ג'ון ג. אבילדסן. אבילדסן היה אחראי לכמה סרטים לא רעים (ובראשם "להציל את הנמר", שהיה מועמד לשלושה אוסקרים ב-1974), אבל הסרט הראשון בסדרה היה שעתו היפה ביותר. בין היתר בחר הבמאי בסגנון קולנועי רווי בשוטים ארוכים, גם כדי לתת לדמויות שלו להתפתח ולהתבטא על המסך, אבל גם כדי לחסוך בזמן צילום. יש בסרט סצנות שלמות שמצולמות בבת אחת ומשאירות לשחקנים לא מעט מקום לאלתורים.

לצדו של סטאלון כמעט לוהקה סוזן סרנדון, אך הוחלט שהיא יפה מדי לתפקיד בת הזוג ואת מקומה תפסה טליה שייר. באותה עת, שייר עשתה כל שביכולתה על מנת להתנתק מהצל העצום של אחיה, פרנסיס פורד קופולה, שביים אותה בשנים שלפני "רוקי" בתור קוני קורליאונה, הבת היחידה של המשפחה ב"הסנדק" ו"הסנדק 2". הביישנות הטבעית של שייר התחברה היטב לכך שהיא הייתה חולה בשפעת במשך חלק גדול מימי הצילום שלה ל"רוקי", מה שגרם לה לייצר דמות שקטה ומצוינת, שמשתלבת בקלות עם הגיבור. את תפקיד העזר כנגדו של רוקי בזירה, אפולו קריד, קיבל קרל וות'רס, שחקן NFL לרגע קט. המתאגרף קן נורטון, שהנחיל לעלי את ההפסד השני בלבד בחייו ואז הפסיד לו פעמיים נוספות, לא היה מרוצה מההצעה הכספית וכך וות'רס זכה בתפקיד חייו.

לחלק השני של הכתבה - לחצו כאן. לרכישת "מהמגרש למסך: סרטי הספורט הגדולים" - 50 ש"ח בלבד! לחצו כאן