פסטיבל ירושלים: משולש העצבות, האשמה, ז'ה טם רונית אלקבץ ועוד

אחרי שרובן אוסטלונד, במאי סרט הפתיחה הפעיל כ-4000 צופים וגרם להם לצעוק לפני הקרנת סרט הפתיחה בבימויו, "משולש העצבות", ועל הדרך הסביר למה הפורמט הקולנועי לא עתיד להיעלם מהעולם בהתלהבות מדביקה ומעוררת מחשבה. התחיל הסרט זוכה פרס דקל הזהב והתגלה כאחת הבחירות הממזריות, המצחיקות והחכמות ב-49 שנות הפסטיבל.

אין ספק שהסרט הזה הולך לעורר המון רעש כאשר הוא ייצא למסכי הקולנוע בארץ. אני גם מאמין שנזכה לראות את אוסטלונד בטקס האוסקר באביב 2023 זוכה בפרס כלשהו. בשנת 2019 סרט הפתיחה של הפסטיבל - "פרזיטים", עוד בחירה מבריקה במיוחד, זכה באוסקר אני די מאמין ש"משולש העצבות" צועד אל אותו הכיוון.

[*]

(אירוע פתיחת הפסטיבל. צילום: סיון פרג)

השחקנית והזמרת הצרפתייה שרלוט גינסבורג הגיעה לפסטיבל הקולנוע בירושלים עם שני סרטים חדשים שמאוד שונים אחד מהשני, אבל גם מספקים הצצה לעולם של בורגנות צרפתית. "האשמה" הוא הסרט החשוב והמדובר שהוקרן בפסטיבל ונציה האחרון, את הסרט ביים בעלה של גינסבורג, הבמאי איוואן אטאל (בעל האזרחות הישראלית) ולצידה משחק גם בן אטאל המגלם את בנה. מתייה קסוביץ' מגלם את מאהבה הנוכחי ואילו פייר ארדיטי את אבי בנה. מדובר באדפטציה קולנועית למסך הגדול של רב המכר מאת קארין טואיל, ״עניינים אנושיים". העלילה המורכבת מביאה את סיפורו של בחור צעיר בן למשפחת אינטלקטואלים ואנשי תקשורת פריזאית מוערכת, המואשם שאנס צעירה יהודייה מבית דתי. לא סתם צעירה, את בתו של בן זוגה הנוכחי של אמו.

הסרט מנסה לפרק לגזרים את הזהויות של הצעיר המואשם באונס ושל הצעירה המאשימה אותו באונס. במקביל אטאל גם מתאר את ההתמודדות של ההורים ואיך הם תופסים את ההתרחשות. התסריט מנסה לשמור על עמימות מכוונת עד השניות האחרונות שלו שבה האמת נחשפת. מאחר וחלק ניכר מהסרט מתרחש באולם המשפט יש בו המון מונולוגים ודיאלוגים ארוכים המספקים שלל נקודות מבט לסיטואציה. צוות השחקנים המעולה מצליח להפיח חיים בתסריט בעל המלל הרב. התוצאה מעוררת מחשבה ואקטואלית יותר מתמיד.

"ציפורי הלילה" או בשמו המקורי "The Passengers of the Night" הוא בהחלט לא סרט שגרתי עבור גינסבורג, כי מדובר בסרט קליל ומשפחתי באופן יחסי עבור השחקנית חובבת האתגרים האמנותיים. העלילה מתרחשת בתחילת שנות ה-80 ומסתייע בפסקול תקופתי מהנה וצילומי לילה (וגם יום) נפלאים של פריז. גינסבורג מגלמת אישה שנישואיה מתפרקים והיא מתחילה פרק חדש בחיים. היא מוצאת עבודה כעוזרת הפקה בתכנית הרדיו האהובה עליה (את הבוסית שלה מגלמת עמנואל באר), על הדרך היא גם פוגשת צעירה חסרת בית ומחליטה לתת לה מחסה. זאת בתמורה עתידה לשנות את עולמה וגם עולמם של ילדיה ובעיקר בנה הבכור. נואה אביטה המגלמת את הצעירה מרשימה וגם עמנואל ביאר קאמפית ומהנה. גינסבורג בתפקיד רגוע למדי פשוט נהנית לגלם דמות פשוטה ולא מורכבת יתר על המידה בסרט שמהנה מאוד לצפות בו, אך התוצאה לא ממש תיחקק בזיכרון.

"ז'ה טם רונית אלקבץ", סרטה התיעודי של מורן איפרגן בהפקתו של שלומי אלקבץ, הוא פסיפס ארכיבאי קולנועי ואופנתי של אחת הדמויות האייקוניות הגדולות ביותר שידע הקולנוע הישראלי, רונית אלקבץ. איפרגן חוקרת את חשיבות האופנה והביגוד בעולמה של אלקבץ, אבל כיצד גם אופנה היא בעלת משמעות חברתית וכיצד בגד יכול גם להעביר מסר פוליטי של נשים הנמצאות בשולי החברה.

אבל עם כל הכבוד לבגדים, החומרים הארכיוניים שבהם מככבת אלקבץ פשוט גונבים את ההצגה. הסרט מכיל קטעים מראשית הקריירה של השחקנית המנוחה - אם אלו תצוגות אופנה, סרטים נשכחים כמו "אדי קינג" ו"צלקת" בסצנה מבריקה שבה היא מתעקשת על סוג של משקפיים ומוציאה את חיים בוזגלו, במאי הסרט, מדעתו. לצד סצנות מעולות מ"ביקור התזמורת" ושלל הבגדים השונים שהיא לבשה בלהיט המדברי. חוכמתה העצומה של אלקבץ, אומץ ליבה והכישרון לזהות את כוחו של בגד ולהתאים אותו לדמויות שהיא גילמה הן בית ספר לאופנה, קולנוע ופמיניזם.

לכל הכתבות והסקירות במתחם הפסטיבל >> לחצו כאן, לאתר הפסטיבל ולרכישת כרטיסים >> לחצו כאן