רוצו לראות: חמש המלצות סרטים ליום הקולנוע הבינלאומי

הסרט שמוצג בבכורה ביום הקולנוע – תתקשרי לג'יין

לפני מספר חודשים פסק בית המשפט העליון של ארה"ב על ביטול הפסקת הריון מוגנת על ידי החוקה האמריקאית. משמעות הדבר היא שאישה שתבצע זאת, תואשם בעבירה פלילית. באופן אירוני נראה כי הסרט "תתקשרי לג'יין" שמתרחש בסוף שנות השישים ודן בקושי של נשים לבצע הפלות לא חוקיות בארה"ב, רלוונטי היום יותר מתמיד. הסרט אמנם בדיוני אך נשען על מקרים אמתיים שקרו בעבר כמו ארגון "הקולקטיב של ג'יין" שנוסד על ידי הת'ר בות' ועזר בסיוע הפלות לא חוקיות למעל מ-11,000 נשים.

"תתקשרי לג'יין" מעביר אותנו אחורה בזמן לשנת 1968. בתקופה זו ביצוע הפלות נחשב פשע וכמעט ולא אישרו לבצע זאת, גם אם המצב הרפואי הצדיק זאת. גיבורת הסרט היא ג'וי (אליזבת' בנקס), עקרת בית חכמה ומשועממת נשואה באושר לעו"ד וויל (כריס מסינה) ולהם בת מתבגרת. ג'וי אינה עובדת ומבלה את ימיה בביצוע מטלות בית רגילות, אך נראה כי מדובר באישה אינטליגנטית, בעלת יכולות גבוהות. בתחילת הסרט נמצאת ג'וי בתחילתו של הריון ולאחר תקופה בה היא חווה בעיות בריאותיות, היא מגלה שההיריון פוגע בליבה. הרופא חושש לחייה ומציע לבצע סיום הריון, אך שאר רופאי הוועדה אינם מסכימים עמו. הם רואים את טובת התינוק ולא את התמונה הגדולה שכוללת גם את האישה העומדת בפני סכנת חיים. הזוג נמצא במלכוד – מצד אחד הם רוצים בתינוק ומצד שני חייה של ג'וי חשובים.

הבימוי הרגיש והקצבי של פיליס נאג'י ("קרול") מפיח רוח חיים תוססת בסרט ומתמזג עם הפסקול התקופתי המצוין (איזבלה סאמרס). ניכר המגע הנשי הפמיניסטי שבא לידי ביטוי בסצנות השונות. הסרט בעיקר נשען על משחקה העצמתי והכריזמטי של אליזבת' בנקס שזהו אחד מתפקידיה הטובים ביותר עד כה. בנקס מביאה דמות עגולה, מעניינת ומסקרנת. אשת משפחה שמבצעת את עבודות הבית ומאידך, אישה שאפתנית, בעלת מטרה וחזון. היא מצליחה לרגש במיוחד בסצנות ההפלה ומביאה הומור וקסם אישי שסוחף לאורך כל הסרט. (מיכל ליבר רונן)

הדרמה האיכותית – היה שלום, מר הפמן

הסרט הצרפתי המבוסס על המחזה המפורסם מאת ז'אן פיליפ דאגר מתחיל בשנת 1941 בפריז. ג'וזף הפמן (דניאל אוטיי הנהדר, מבכירי שחקני צרפת – "התקופה היפה בחיי", "מחבואים") הוא צורף יהודי בעל חנות תכשיטים מצליחה. הוא חונך עוזר חדש בשם פרנסואה מרסייה (הבמאי והשחקן ז'יל ללוש, "שקרים לבנים קטנים"), שלומד את רזי המקצוע ממנו ורוצה לחסוך כסף כדי לפתוח חנות קטנה משל עצמו ולפרנס את אשתו בלאנש (שרה ז'ירודו בתפקיד אנושי ומוצלח). רגע לפני שהכיבוש הנאצי משתלט על העיר, אשתו וילדיו של מר הפמן בורחים לשוויץ. הוא אמור להצטרף אליהם מיד לאחר מכן ולהעביר את החנות לידי עוזרו, על מנת שיוכל לקבלה בחזרה לאחר המלחמה. אולם איתרע מזלו וכאשר הוא מחליט לברוח הנאצים כבר נמצאים עמוק בתוך פריז והוא מוצא עצמו מסתתר במקלט של משפחת מרסייה, שממוקם ממש מתחת לחנות התכשיטים.

המשפחה מספקת לו מזון וחברה ובעיקר מסתור מפני הנאצים, אך אט אט פרנסואה מתחיל ליהנות מהקצינים הנאצים שפוקדים את חנותו וקונים את תכשיטיו של ג'וזף. הליך ההשחתה שעובר על פרנסואה, מעוזר נאמן וחסיד אומות עולם של ממש שמסכן את חייו כדי להציל את חיי היהודי שהכיר זמן קצר לפני כן, לאדם תאב בצע וכוח שמנצל את אותו יהודי כדי להגשים את צרכיו הוא מרתק. "

היה שלום, מר הפמן" הוא ברובו דרמה קאמרית כתובה ועשויה היטב, עם משחק מצוין של שלישיית השחקנים הראשיים בראשות אוטיי, שמציגה פן אחר של מלחמת העולם השנייה. היא אמנם אינה מציגה את אימת המלחמה והמשטר הנאצי במלוא עוצמתה, אך כן מציגה במורכבות כיצד המשטר הזה גרם לאנשים טובים לכאורה להיגרר לצד האפל בנשמתם ולאבד מאנושיותם על מנת לצבור הון וכוח. (אלעד שלו)

הסאטירה זוכת פסטיבל קאן – משולש העצבות

הבמאי רובן אוסטולנד נע ביצירותיו תמיד בין הדרמטי לציני ולסאטירי. הוא גם מתבל את סרטיו במסרים חברתיים ודן באלו שיש להם למול אלו שאין להם. אוסטלונד מושפע מגדולי במאי הקולנוע ומצליח בסרטו האחרון, "משולש העצבות", ליצור סרט המהווה נסיעה מהנה ומספקת ברכבת הרים שנדמה ואיבדה לחלוטין את בלמיה. כשצפיתי בסרט לראשונה בפסטיבל קאן האחרון הערכתי את הבמאי על תעוזתו ועל אי התפשרותו על המסרים שלו. היה לי ברור כי סרטו יזכה ב'דקל הזהב'. צפייה שנייה בסרט בפתיחת פסטיבל ירושלים האחרון רק אישרה את תחושותיי.

כהרגלו שואל אוסטלונד שאלות על היררכיה חברתית ועל יחסי הכוח בחברה המערבית. אם ב"כוח עליון" המבריק הוא בחן גבריות וב"הריבוע" המונומנטלי הוא הציג את עולם האומנות הפריבילגי במערומיו, ב"משולש העצבות" הוא בוחן את עולם הדוגמנות המשמש כמראה לחברה שטחית ואז זורק (תרתי משמע) את גיבוריו הדוגמנים להפלגה של עשירים ומפורסמים. הפלגה שתאפשר לנו לדון ביחסי עשירים מול עניים.

"משולש העצבות" לא מפסיק להפתיע, לתעתע ולבלבל. זהו סרט פרוע וכאוטי של במאי שבניגוד לתזזיות המצלמה שלו יודע בדיוק מה הוא רוצה לומר וגם משאיר הרבה חומר למחשבה לצופה. בעיניי אוסטלונד הולך ומשתפר בכל יצירה קולנועית שהוא מביים ואני כבר לא יכול לחכות לסרטו הבא. רוצו לראות את "משולש העצבות", לא תתחרטו. (רון פוגל)

[*]

הסרט הישראלי – קריוקי

סרט הביכורים של משה רוזנטל, "קריוקי", עוסק בפרבר הישראלי ובתוגה האופפת אותו. מאיר (ששון גבאי הנפלא שזכה באופיר על תפקידו) הוא מורה בשנת שבתון וטובה (ריטה שוקרון, זוכת פרס אופיר גם היא, בתפקיד אדיר) היא בעלת בוטיק שבטוחה שהיא קלאסה וכל השאר לא. יש להם דירה נאה ושתי בנות בוגרות. השכן החדש והמסתורי עם המזרטי חוסם את מכוניתו של מאיר בחניון התת קרקעי וכהתנצלות השכן מזמין את מאיר וטובה אליו. הזוג המשועמם שחי שנים על אוטומט מגיע אל הפנטהאוז של בעל הרכב. בפרבר שבו בליל של דירות שכולן נראות אותו דבר הפנטהאוז מסמן את פסגת השאיפות של היצור הפרברי ואכן בני הזוג מוקסמים מאיציק הדייר החדש (ליאור אשכנזי) בעל הבלורית הכסופה והצ'ארם הבלתי נגמר.

"קריוקי", שבסופו של דבר הוא סרט יותר עצוב משמח, עוסק באשליות ובמסכות ובסיפורים שאנשים מספרים לעצמם כדי להרגיש טוב עם עצמם. גם שירת הקריוקי שבמסגרתה מופיעה הסצנה היפה בסרט (ולטעמי בקולנוע הישראלי בשנה האחרונה) הינה סצנה של העמדת פנים קלאסית שבה מי ששר רק מדמה עצמו לזמר מוכר. רוזנטל חוקר בסרט גם את המיניות של גיבוריו ועוסק בכבלי הנורמטיביות של הפרבר (והחברה הישראלית) - כבלים שגיבוריו חוששים להתיר. הייתי שמח אם רוזנטל היה מעז יותר, אולם המכובדות השורה על הסרט מאפשרת לו להעמיד בפני הצופה שאלות לא פשוטות ולהציב בפני הצופה מראה החושפת את עליבות הפרבר. (רון פוגל)

סרט הילדים – טד החוקר החופר חוזר

סרט ההמשך השלישי לעלילותיו של טד, שעובד כפועל בניין פשוט אבל בסתר ליבו חולם לצאת להרפתקאות בסגנון אינדיאנה ג'ונס אותו הוא מעריץ. בסרט השלישי פוגשים הצופים את טד בעיצומה של חפירה יחד עם חבורת ארכיאולוגים מוערכים. אך כשהוא מצליח בטעות לגרום להרס באתר החפירות העתיק, חבריו מסלקים אותו. טד הרוס ומנסה למצוא דרך לשכנע אותם להחזירו אליהם, אך במקום מצליח להרוס סרקופג שמטיל קללה על חבריו: מומיה, ג'ף ובלזוני. במקביל טד נרדף על ידי המשטרה שרואה את ההרס הרב שנותר מאחוריו מבלי לדעת את האמת. למזלו, חברתו שרה שעוקבת אחר מעלליו מנסה לאתר אותו לפני המשטרה ולעזור לו. האם יצליח טד לעצור את הכישוף של אבן האזמרגד, לתקן את מעשיו ולהחזיר את המצב לקדמותו בזמן?

הבמאי אנריקה גאטו ממשיך את הקו הקצבי שהתווה בסרטים הקודמים וגם הפעם הקצב מהיר ומהנה. האנימציה נפלאה והמוזיקה של זכרייה מ. דה לה ריבה (שגם ליוותה את שני הסרטים הקודמים) מתמזגת נהדר עם העלילה הפתלתלה. מעל הכול המסרים של הסרט: נאמנות, אחווה וקבלת האחר מועברים בצורה יפה ומשעשעת. הקטנים ייהנו מאוד וגם למבוגרים שבינינו הזמן יעבור בנעימים עם תחושת נוסטלגיה ל"אינדיאנה ג'ונס" המקורי. (מיכל ליבר רונן)