חורבן הבית: הבתים הרדופים המפורסמים בקולנוע

בית אמור להיות מקום חמים ואוהב, מקום שרוצים לחזור אליו מתלאות היום, אי של שקט בעולם סוער. אז זהו, שלא. בספרות ובקולנוע הגותי, הטירה או הבית הם מקום רדוף. רוחות רפאים מטרידות את מנוחתם של הגרים בו, האימה משתלטת, והמקום שנראה בטוח הופך לסיוט. אחד מסיפורי האימה האייקונים של אדגר אלן פו נקרא "נפילתו של בית אשר" ובו הבית המשפחתי מתפורר, פיזית וסמלית. התפוררות של בית אינה רק אישית אלא גם לאומית. מי כמונו בישראל מכיר את ההשלכות של חורבן בית. הקולנוע מראשיתו עסק רבות בנושא הזה. כבר ב- 1896(!) ז'ורז' מלייס, חלוץ הקולנוע, יצר את "הטירה הרדופה", סרט קצר ומלא אפקטים מהפכניים לזמנם. מאז לא הפסיק הקולנוע לעסוק בנושא, אם בסרטי אימה מצמררים או בשילוב הומור והיפוכים פרודיים.

קפצנו ל-2023, והסרט "טירה רדופה" שמגיע למסכינו בימים אלו, הוא סרט אימה קומי מבית היוצר של דיסני, המבוסס על מתקן בפארק השעשועים המפורסם. הוא מספר על אם חד הורית העוברת לבית עם בנה ומגלה שהוא רדוף רוחות. היא מגייסת חבורה מגוונת לעזור לה להתמודד עם הרוחות שהשתלטו על ביתה. לרגל יציאת הסרט, חזרנו לסרטים המתארים את הבית כמוקד הפרעה לסדר הטוב ואת ההתמודדות עם הרוחות והשדים שמפריעים את מנוחתנו.

הניצוץ (1980)

סרטו הקלאסי של הבמאי הענק סטנלי קובריק מבוסס על ספרו של אמן ספרי האימה סטיבן קינג. במוקד הסרט עומד מלון האוברלוק אליו מגיע סופר במשבר כתיבה (ג'ק ניקולסון ששכלל כאן את המבט המוטרף במיוחד שלו), יחד עם אשתו (שלי דובל) ובנו הצעיר בעל הכוחות העל-טבעיים. המלון המרוחק הופך למראה למצבו הנפשי המתערער במהירות של הסופר. כמה סצנות בלתי נשכחות מתרחשות במסדרונות המלון. לא נשכח את צמד התאומות מהגיהינום שמככבות מאז בתרבות הפופולרית, או את הסופר המנסה לרצוח את אשתו בהתקף פסיכוטי. בטוויסט בסוף הסרט, מגלים הצופים את סודו של המלון, ואת רוחות הרפאים השולטות בו באמצעות תמונה קבוצתית שנכנסה גם היא לפנתאון הקולנועי.

ביטלג'וס (1988)

סרט האימה הקומי של טים ברטון הופך את היוצרות. כאן לא האנשים החיים מנסים לגרש מביתם את רוחות המתים, אלא זוג המתים החביב מנסה לגרש מביתם את משפחת הפולשים החיים, שמוצגים כטיפוסים מעצבנים במיוחד. הם מגייסים לעזרתם את "מגרש החיים" ביטלג'וס, רוח רפאים אנרכית במיוחד בכיכובו של מייקל קיטון. הוא מופיע על המסך רק 15 דקות במשך כל הסרט, אבל אילו 15 דקות. קיטון העיד שזה התפקיד החביב עליו. גם עלינו. ב-2022 התחילה העבודה על סרט ההמשך. האם ישחזר את הקסם שעבד בשנות השמונים?

פולטרגייסט (1982)

סרטו של הבמאי טובי הופר, שנכתב במשותף והופק עם סטיבן ספילברג, מתמקד בסיפורה של משפחה אמריקאית טיפוסית שעוברת לבית שנראה מושלם. אך למעשה הוא רדוף על ידי רוח שנמצאת בתוך המכשירים הביתיים, ובעיקר בתוך הטלוויזיה. מסתבר שהבית בנוי על בית קברות אינדיאני.

בדומה ל"בית כברות לחיות" של סטיבן קינג, גם כאן העוול ההיסטורי של האומה האמריקאית כלפי התושבים הילידיים חוזר לרדוף אותה. בנוסף לכך, אפשר לראות בסרט גם אמירה על שליטת הטכנולוגיה בחיינו, בעידן שלפני האינטרנט. הרוח שבתוך הטלוויזיה שואבת לתוכה את הבת הקטנה במשפחה. האם יש כאן ביקורת על ההתמכרות לטלוויזיה? בכל מקרה, הסרט סיפק כמה מהסצנות המפחידות (אך גם מגוחכות) בתולדות הז'אנר.

מפלצת של מלון (2012)

במרכז סרט האנימציה המקסים הזה, שהוליד מאז שלושה המשכונים באורך מלא, בנוסף לסרטים קצרים, סדרת טלוויזיה ומשחקי וידאו, עומדת דמותו של דרקולה , מנהל מלון המפלצות טרנסילבניה (אדם סנדלר). דרקולה מתמודד עם ניהול המלון המשפחתי ועם בתו המתבגרת מייויס (סלינה גומז), שמתעניינת מאוד בעולם בני האדם החיים. שם הסרט באנגלית הוא "מלון טרנסילבניה" והוא מאוכלס במפלצות מוכרות מהספרות והקולנוע, שבאות למלון כדי לנפוש הרחק מבני האדם.

כמובן שלמקום נקלע נער הרפתקן (אנדי סמברג, "ברוקלין 99") שמתאהב במיוויס שעומדת לחגוג את יום הולדתה ה-118. כמו ב"ביטלג'וס", גם כאן יש היפוך. המפלצות הן דמויות ההזדהות בעוד בני האדם הם המאיימים על קיומן השלו. בניגוד למלון המפלצתי של סטנלי קובריק ב"הניצוץ", "מפלצת של מלון" הוא פרודיה פרועה על הז'אנר שמראה שהכול בעיני המתבונן. המפלצתי הוא האחר שאתה לא מבין והופך אותו למאיים. שיעור לחיים שבני האדם מתעקשים לא ללמוד לאורך כל הדורות.

האישה בשחור (2012)

בניגוד לקלילות הפרודית של סרטים כמו "ביטלג'וס" ו"מפלצת של מלון" , "האישה בשחור" לוקח את עצמו ברצינות, אולי רבה מדי. הסרט, שמתרחש באנגליה בראשית המאה העשרים, מספר על עורך דין צעיר (דניאל רדקליף, לנצח הארי פוטר) שנשלח לכפר בו נצפית האישה בשחור, רוח רפאים הרודפת את אנשי הכפר וגורמת לשורת מיתות. זהו סרט תקופתי שנוצר באולפני "האמר" הבריטיים המיתולוגיים שנוסדו ב-1934 ונודעו בסרטי האימה שהפיקו. הסרט זכה להצלחה מסחרית ולביקורות חיוביות למדי. כסרט אימה הוא לא בדיוק עובד, יותר כמחווה לסרטי עבר.