קונג פו מאסטר: ג'קי צ'אן בן 70

האגרופן השיכור (1978)

לאחר שנולד בהונג קונג תחת השם צ'אן קונג-סאנג, צ'אן עבר עם הוריו לגור באוסטרליה בגיל צעיר. שם למד בבית ספר סיני אומנויות לחימה, והצטיין בהן. בגיל 17 החל להופיע בסרטים כניצב או פעלולן, כולל במספר סרטים של ברוס לי המהולל. באותה תקופה צ'אן היה חתום על חוזה עם לו וויי, הבמאי של כמה מסרטים אלו, ששאף לטפח אותו לברוס לי הבא. לשמחתו של צ'אן, לו וויי השאיל אותו לבמאי אחר – יואן וו-פינג, שהיה צעיר ופתוח יותר, ואפשר לו לפתח את זהותו הייחודית. הפרויקט הראשון שלהם, "נחש בצל הנשר", היווה את התנסותו הראשונית של צ'אן עם קומדיה, והיה הצלחה גדולה. אך סרטם השני – "האגרופן השיכור", היה פריצתו האמיתית.

"האגרופן השיכור" מציג את וונג פיי-הונג, תלמיד קונג פו בעייתי בבית הספר של אביו, שנשלח להתחנך אצל דודו הקשוח והמעט מטורף. לאחר התנגדות קלה, וונג פיי-הונג מבין את היקף יכולותיו העילאיות של דודו ונלהב ללמוד אותן. בסרט צ'אן מציג קונג פו מרהיב בסגנון שיכור, שמהלכים רבים בו המציא בעצמו. כדי לשכנע כאדם שיכור בסצנות הלחימה, צ'אן סיפר שהיה עוצר את נשימתו כדי להרגיש סחרחר. "האגרופן השיכור" זכה להצלחה מסחררת ומוערך גם היום. ממעריציו ניתן למנות את אקירה טוריאמה, יוצר האנימה "דרגון בול" שנפטר בחודש שעבר, ששיתף כי הסרט היה השראתו הראשונה ליצירת הסדרה האהובה. כמו רבים מסרטיו של צ'אן, גם סרט זה זכה להמשך, 16 שנים לאחר מכן, שנחל הצלחה גדולה אף יותר.

סיפורו של שוטר (1985)

לאחר "האגרופן השיכור", צ'אן חזר לבמאי לו וויי, אך התעקש שאת הסרט הבא הוא יביים בעצמו. וכך ב-1979 הוציא את "צבוע אמיץ", הצלחה נוספת, שהשיגה לו חוזה עם חברת ההפקה Golden Harvest, שאפשרה לו חופש יצירתי מלא בסרטיו הבאים. החוזה הוליד הצלחות רבות לאחר מכן, כשהגדולה ביותר מהן הייתה "סיפורו של שוטר". סרט שאמנם עלילתו אינה מהמתוחכמות ביותר, מאחר ותסריטה נכתב באופן לא שגרתי סביב רשימה של פעלולים, אך אלו הוכיחו כמספיקים להחזיק את הסרט. הסרט מתחיל ממרדף אחר עבריין בכיר, שמוביל לתפיסתו, ולהקצאת השוטר חסר המעצורים קווין צ'אן (ג'קי צ'אן), להגן על המזכירה של אותו עבריין שתשמש כעדה ראשית לתביעה.

הסרט בו צ'אן מילא את תפקיד הבמאי, השחקן, הפעלולן הראשי ורבים אחרים, מציג סצנות אקשן מהמרהיבות ביותר בסרטיו. עם כמה אייקוניות כמו המרדף הרגלי אחר האוטובוס החטוף שבבלימתו הועפו שני בריונים מחלונו הקדמי (העפה שלא הייתה מתוכננת) והקרב בקניון בשיא הסרט בו צ'אן מחליק מספר קומות מטה על עמוד מעוטר במנורות לתוך תקרת זכוכית, וממשיך לרדוף אחר הנבלים. הסרט גם הציג לראשונה את השילוב הקלאסי של צ'אן של קונג פו וסלפסטיק, שהגדיר את סגנון ההומור שלו עשורים קדימה.

רעמים ברובע ברונקס (1995)

לאחר ההצלחה האדירה של "סיפורו של שוטר" בסין והונג קונג, צ'אן החל לנסות להתקרב בהדרגה לקהל המערבי. הסרט הבא שהוציא - "שריון האל" (1986), סרט הרפתקה דמוי אינדיאנה ג'ונס (בו כמעט מת בפעלול מסוכן שסדק את גולגולתו), הצליח באמריקה, אך רק כעשור אחרי יציאתו המקורית. זה היה למעשה בשנות ה-90, עם יציאת הסרט "רעמים ברובע ברונקס", שחווה את פריצתו הגדולה בארצות הברית.

"רעמים ברובע ברונקס" מביא באופן סימבולי סיפור של בחור מהונג קונג שמגיע לאמריקה לראשונה בחייו. הבחור, קיונג, מגיע לברונקס לבקר את דודו לרגל חתונתו, ולאחר התחלה קלילה וקומית מוצא את עצמו נכנס לשלל צרות עם הפושעים המקומיים של השכונה הקשה. הסיפור לוקח תפנית לנושא רציני ואלים עם סצנות קרב יוצאות מן הכלל העמוסות בסגנון האייקוני של צ'אן, בו הוא משתמש בכל אביזר שמוצא סביבו כנשק. הסרט, שדובב כמעט לגמרי לאנגלית, הדהים לחלוטין את הקהל האמריקאי והביא לצ'אן את הצלחתו המערבית, שהגיעה לשיאה ב-1998, עם סרט שכולכם מכירים.

שעת שיא (1998)

לאחר ההצלחה של "רעמים ברובע ברונקס" הקהל המערבי החל לחפש את סרטיו הקודמים של צ'אן, וסרטים כמו "האגרופן השיכור" ו"סיפורו של שוטר" קיבלו הכרה מאוחרת. הקהל היה צמא לסרטי אקשן אמיתיים בהם הקרבות קורים לנגד עיניהם ולא מבוימים ע"י זוויות המצלמה המשתנות ללא הרף. הבמאי ברט ראטנר היה מעריץ גדול של צ'אן, וכשקיבל את התסריט ל"שעת שיא" ידע שהוא רוצה אותו בתפקיד הראשי לצד כריס טאקר, וטס עד לדרום אפריקה, שם צ'אן היה בצילומים, כדי להציע לו אותו.

"שעת שיא" הציג את סיפורם של לי, מפקח משטרה מהונג קונג וקרטר, השוטר האימפולסיבי הדברן ממשטרת לוס אנג'לס אליו צומד כדי להציל את בתו החטופה של הקונסול הסיני. הצימוד בא למעשה כניסיון של ה-FBI להעסיק את לי כדי שלא יתערב בניסיונם להשיב את הבת, אך לי המסור המקורב לקונסול ולבתו לא מתכנן לשבת בצד ועושה את מרב מאמציו להציל אותה בעצמו ולא להסתבך מחוסר המקצועיות של קרטר. עם הכימיה הנהדרת בין השניים, והשילוב המוצלח של אקשן וקומדיה, הסרט זכה להצלחה כבירה עם 245 מיליון דולר הכנסות מרחבי העולם. צ'אן הפך לשם עולמי, והמשיך לשלוט באולמות עם שני ההמשכים המוצלחים ל-"שעת שיא", ועם שיתוף הפעולה הבא שלו עם אוון ווילסון.

שנחאי נון (2001)

"שנחאי נון" מצמד את ג'קי צ'אן פעם נוספת עם שותף לא שגרתי. הפעם הסיפור קורה בנבאדה בתקופת המערב הפרוע. הסרט דומה ל"שעת שיא" בסיפורו על לוחם סיני מיומן שמגיע למערב כדי להציל עלמה, הפעם מדובר בנסיכת הכתר של סין, פיי-פיי. הלוחם, צ'ון וונג, הוא שומר בצבא הקיסר, שנשלח לנבאדה כדי להשיב את פיי-פיי לאחר שברחה – ולבסוף נחטפה. בדרך וונג נתקל בכנופיית שודדים בהובלתו של רוי אובנון (אוון ווילסון), ומתפתח קרב גדול. וונג לבסוף גובר על כלל הכנופייה, אך דרכו ממשיכה להצטלב עם אובנון עד שהשניים מצטרפים זה לזה במסע להצלת הנסיכה (כל אחד מסיבתו שלו).

"שנחאי נון" היה הצלחה גדולה, אך קטנה משל "שעת שיא", וקיבל המשך שהצליח מעט פחות. ג'קי צ'אן זכה לתהילתו באמריקה, אך גם מצא עצמו כבול ל'טייפקאסט' מגביל שמיקם אותו תמיד בסרטי אקשן קומיים לכל המשפחה. סרטים שבאו לאחר מכן כמו "הטוקסידו" (2002), "מסביב לעולם ב-80 יום" (2004) ו"הממלכה האסורה" (2008) אמנם לעיתים התקבלו באהדה אך זכו להצלחה בינונית ביותר. צ'אן העיד שהרגיש מוגבל מאוד במהלך עבודתו בהוליווד, ולא הצליח להבין את ההצלחות גם של סרטים גדולים כמו "שעת שיא". המרדף של האולפנים לרצות את הקהל הוביל לעיתים קרובות להקרבת האותנטיות וההשקעה שאפיינה את סרטיו בהונג קונג. הייתה לו הצלחה בניסיון הבריחה מה'טייפקאסט' כשהוציא את הסרט "נקמה זרה" עם פירס ברוסנן ב-2017, סרט שאפשר לו לראשונה לשחק תפקיד דרמטי רציני.

כאמור, צ'אן ממשיך לעבוד במרץ ומוציא סרטים רבים, אך בימים אלה הוא נצמד לרוב לפרויקטים בארץ מולדתו. עדיין ניתן לראות תוכניות עתידיות לקהל המערבי, כמו המשך לחידוש של "קראטה קיד" בו ישחק עם ראלף מאצ'יו, ה"קראטה קיד" המקורי, ואולי אפילו "שעת שיא 4" שרצות שמועות בימים אלה על תכנונה. הסרטים האמריקאיים של צ'אן עדיין יכולים לספק בידור להמונים, אך יש לקוות שהמפיקים האמריקאיים יבינו את הפוטנציאל של צ'אן בתפקידים מחוץ למסגרת שקבעו לו. בינתיים זה נפלא שיש כה הרבה קלאסיקות מושקעות וכנות מתחילת דרכו להתענג עליהן.