אין הרבה סרטים שמתיישבים לך בתוך הלב במשך חודשים. כבר אין כמעט סרטים שהפעלול המרכזי שלהם הוא תסריט מהודק, צנוע וכתוב היטב או שחקנים מבריקים שיכולים לשמש כלי קיבול מושלם לרגשות ולרעיונות של התסריטאי/במאי. "השליח" הוא לא "אוואטר" ואפילו לא "מטען הכאב" עמוס הפיצוצים. האקשן היחיד בסרטו של מוברמן הוא מערכת היחסים הטעונה בין הדמויות בסרט וההיסטוריה שלהם שאוכלת בנפשם כול חלקה טובה."השליח" מגיע באיחור קל לישראל אחרי שזכה להצלחה בפסטיבלי הקולנוע בסאנדנס וברלין 2009. מדובר בנס מאחר והסרט המעולה הזה הוא מסוג הסרטים שאפילו המפיצים הכי אניני טעם בארץ לא יעיזו להוציא בבתי הקולנוע והסיבה היא שהוא פשוט לא מסחרי. "מטען הכאב" היה צריך להיות מועמד לאוסקר כדי שהמפיצים בכלל יתייחסו אליו כך שדי מפתיע שמישהו (הפעם הצדיקים התורנים הם סרטי שפירא) קנה אותו להפצה לפני המועמדויות הסולידיות שלו לאוסקר על התסריט המקורי ושחקן משנה.
פרסומת
אורן מוברמן (ישראלי לשעבר) ביים וכתב, ומי שחושב שהוא יזכה למנת הסוריאליזם מהתסריט שהוא כתב לסרט, "אני לא שם" על בוב דילן עבור טוד היינס יכול לשכוח מזה. "השליח" הוא ההפך המוחלט. סרט כמעט סגפני בעשייתו. בן פוסטר (אלפא דוג, X-מן 3) אחד השחקנים הצעירים המעניינים ביותר שקיימים כיום בארה"ב, מגלם את וויל, קצין בצבא האמריקאי שחוזר מעירק פצוע בעינו ורגלו אבל בעיקר פגוע בנפשו.הוא מוותר על ההשתקמות מהפציעות בגוף ובנפש ומבקש לחזור לשרת בצבא. הוא מוצב ביחידה שתפקידה לבשר למשפחות על מות יקיריהם. שם הוא פוגש את טוני בגילומו של וודי הארלסון שאף היה מועמד לאוסקר. הארלסון מפליא כהרגלו בגילום המפקד הישיר, שהוא גם קשוח, גם משוגע, גם אלכוהוליסט, גם אדם מאוד בודד, גם חרמן בלתי נלאה ואיך לא מתגלה כנפש עדינה ומיוסרת מתחת לכול ערמות החרא שהוא מנסה להאכיל את וויל הצעיר שבמקום להשתקם הופך למשקם.
הכימיה בין שני השחקנים המדהימים הללו ומערכת היחסים המורכבת הנרקמת בין שני הדמויות שהם מגלמים הופכים את הסרט הקטן הזה לאחד הסרטים הגדולים והחשובים של התקופה האחרונה. המסע הסיזיפי, מדלת לדלת, ממשפחה למשפחה, מהודעת אבל אחת לשנייה, מציבות את שני הגיבורים מול סיטואציות קשות ומאתגרות שאיתם הם צריכים להתמודד כאשר הם מבשרים למשפחות על מות יקיריהם.סמנתה מורטון מעולה כהרגלה - השחקנית הזו לא יודעת לשחק רע ודי מזעזע שהיא לא היתה מועמדת לאוסקר משנה. היא מגלמת אלמנה שהתגובה הלא קונבנציונלית שלה מעוררת בוויל צורך להתקרב ולברר מה הסיבות להתנהגותה אבל בד בבד מתפתחים רגשות שגורמים לו לחצות קווים אדומים. "השליח" הוא תזכורת לכול אדם ואדם שמאחורי השמות של החיילים שנהרגים בזמן שירותם הצבאי יש משפחות, יש כאב, יש שכול ויש מחיר פסיכולוגי עצום שהמדינה משלמת."השליח" הוא לא רק יצירת מופת קולנועית הוא גם תזכורת לכול אותם פוליטיקאים ותומכיהם הששים אלי קרב, שעם כול החשק העז שלהם להקריב את חיילי המדינה בה הם חיים, החיילים הללו הם ילדים של משהו, יש להם ילדים משלהם, נשים, אחים ואחיות, חברים מהילדות וחברים לנשק. הם בני אדם שמתו מוקדם מדי.
סרט גרוע, אין עלילה מעניינת, רוב הסרט צולם בלוקיישן אחד ומורכב מדו שיח בין 2 השחקנים הראשיים. אחרי שעה שציפיתי להתפתחות מעניינת שלא קרתה (או יותר נכון קרתה לדקה והסרט חזר להיות משעמם) קמתי והלכתי. עוד אנשים קמו באמצע.. פשוט סרט מיותר
רעיון חדשני ומרתק, עם סרט שהולך ומתעייף. עוד לא היה סרט על קציני נפגעים, על השליח המתאהב באלמנה הטריה - זה אדיר. אבל הסרט נמתח ונמתח עד שלבסוף כבר נרדמתי מרוב פטפטת ואיטיות ("השליח").
"רב עוצמה"
השליח (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות