מעטים הסרטים שמממשים את האמרה המוכרת - 'סרט הוא תשעים דקות אשר במהלכן נחשפת דמות, כדאי להן להיות תשעים הדקות המעניינות ביותר בחייה'. 'אודם', סרטו של יהונתן סגל, הוא אחד מהסרטים הללו. במהלך תשעים דקות שנבחרו בקפידה, מוצגות דמויותן של לארה (קלרה חורי) ואינעם (נטלי עטיה), פלסטיניות, חברות נפש ומאהבות לפרקים, החיות בלונדון. בבוקר שלאחר יום הולדתה של לארה, החיה עם בעלה האדיש ובנה בבית יוקרתי בפרברים מתדפקת אינעם, לאחר נתק ארוך שנים. אינעם מסרבת לעזוב את לארה וכך הופך המפגש החטוף ליום עמוס המציף זכרונות מחייהן ואהבתן של השתיים, החל מילדותן ברמאללה, דרך התאקלמותן בבריטניה ועד הגילוי המפתיע של האמת אודות עברן וההווה שלהן.כל רגע, גם ביום הגורלי וגם בזכרונות העבר, הוא מדויק ומיוחד. כך נמנע הסרט מהסברים מיותרים. דרך הרגעים האלו מוביל העבר את השתיים אל ההווה- אל החיים הבלתי מספקים של לארה ואל המצב הנפשי הגבולי של אינעם. בכל אחד מהרגעים האלה יש בחירה קטנה, בקושי מורגשת, אך גורלית. כל רגע היה יכול להוביל לחיים אחרים, אבל כל אחד היה בלתי נמנע בגלל מכלול הנסיבות. התחושה החמקמקה של אסון ידוע מראש היא המקור לטרגדיה של הדמויות ולאפקט המרשים של הסרט.
פרסומת
אפשר להאשים את הסרט בהתעלמות מסוגיות פוליטיות. בכל אופן, מדובר בסרט ישראלי שמתעסק עם לסביות פלסטיניות, כמעט ללא התייחסות ישירה ומודעת. אך למעשה, הסרט מציג את טראומות העבר בצורה מתוחכמת- לאחר שעברו הטמעה עמוקה אל נפש הדמויות כך שהן לא מסוגלות לבחור את החיים שהיו רוצות. אינעם ולארה ברחו ממציאות היום-יום במזרח התיכון האלים, אך הן עזבו פגומות ומצולקות. רק לבסוף אנחנו מבינים את הקשר הכואב שבין רמאללה-ירושלים לבין המצב הנוכחי של השתיים. גם לגבי ההומוסקסואליות, ניתן לטעון דבר דומה- מהמקום ממנו הגיעו, לא קיימת אפשרות של מימוש קשר לסבי, ולכן גם בהווה האופציה הזאת בכלל לא עולה. האהבה ביניהן, והיכולת לחיות בשלום ובמלאות עם עצמן והסביבה, נידונים מראש לכשלון.הרגעים המדוייקים נשזרים בעזרת המשחק המוקפד של חורי, הנזכרת בהם בכאב. הווייס אובר הרגוע של לארה, אחרי שהתפשרה על חיים בורגניים עם גבר משמים, משתתק כשהזכרונות הקשים פוקדים אותה. התנועה בזמן נעשית כמעט בתת מודע של הדמויות שמעדיפות לשכוח. כאשר האמת מאיימת לפרוץ, נראה שהכל עומד לקרוס. נשמע 'גדול', אבל בעצם מדובר בסרט 'קטן', שונה ולא אופייני לנוף הקולנוע הישראלי.
כאמור מדובר בסרט 'מדויק' אבל גם דרמטי ומסוגנן. הניגוד הזה גורם למצב שבו השיאים הרגשיים נראים קטנים מדי. אמנם יש פלאשבקים לסיטואציות קיצוניות, אבל הם לרוב מרוחקים וקצרים. כתוצאה מכך נוצר ריחוק רגשי, המוצדק על ידי הזמן שעבר מטראומות העבר. לבסוף, מתקבלת תחושה שהרגשות שהסיפור רוצה להעלות בנו הם תוצאה של הבנה מלאה של 'מה באמת קרה', אבל לא של הזדהות עם מה שעובר על הדמויות בחווית הרגע.אך כדי להבין את אודם צריך להבין שלא מדובר בסרט ישראלי טיפוסי אלא בקופרודוקציה עם מטען בריטי כבד, הנוצר על ידי ישראלי. ההתייחסות לדמויות והמשחק הוא בהתאם: אנחנו עוקבים אחרי הגיבורות קצת מרחוק, לא לגמרי בתוך הקרביים שלהן, ומשם רואים דברים שהן לא מסוגלות לראות. קלרה חורי, כלארה המוחזקת והשבירה, היא לא פחות ממהפנטת; כל מבט שלה מגלה נפש שנסגרה, וכעת מתאבלת על כך. נטלי עטיה, כאינעם המינית שעברה כבר את הסף, משמרת תחושת מסתורין לא נוח. על אף שהיא נותרת לא נגישה, היא קולעת היטב אל הגבול הדק שבין לב שבור לשגעון, גם אם היא לא בדיוק נראית כבת אותו הכפר כמו חורי, ובכך מצליחה השחקנית היפיפיה להפתיע באמת.לעומת הדמויות הקרות הפועלות בהווה הדמויות בעבר מלאות חיים. הדבר מתבטא במשחק המופלא של זיו וינר כלארה הצעירה ומורן רוזנבלט כאינעם הצעירה. השתיים משלימות את הדמויות הבוגרות בצורה מושלמת ואף גונבות מהן את ההצגה בזכות הופעה רגישה ונועזת במיוחד. כך נוצר סרט שהוא למעשה שיר כאב ידוע מראש על ילדות שנגזלה, אהבה שפוספסה ומה שנותר ללא שני אלו. 'אודם' אמנם שונה מאוד מהקולנוע הישראלי העכשווי, אבל הבימוי המוקפד והמשחק המושלם הופכים אותו לסרט הישראלי המעניין ביותר שהוקרן בחודשים האחרונים בבתי הקולנוע.
"מדויק וסוחף"
אודם (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות