מנצ'סטר ליד הים ביקורת סרט

Manchester by the Sea Movie Review

יאיר הוכנר על "מנצ'סטר ליד הים":
"פיסות חיים קטנות המתגבשות לדרמה מאופקת אך רבת עוצמה"

סרט ארכיון שתף/י

משחק קייסי אפלק, מישל וויליאמס, קייל צ'נדלר במאי/ת קנת' לונרגן

דרמה

ביקורת סרט למנצ'סטר ליד הים מאת יאיר הוכנר | מבקר ראשי

ציון המבקר

"פנינה קולנועית"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7.8/10

היכן תצפו?

בקולנוע

93.3% בבית

6.7% לא אצפה

.0%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

מאז שסרטו השלישי במספר של הבמאי/תסריטאי - קנת לונרגן, "מנצ'סטר ליד הים", הוקרן לראשונה בינואר בפסטיבל סאנדנס 2016, הרעש התקשורתי סביבו רק הולך ומתעצם כולל הימורים למועמדויות מרכזיות לאוסקר וכמובן תשבוחות של מבקרי הקולנוע החשובים בעולם. כל אלו הצליחו לעורר אצלי ציפייה גבוהה. בדרך כלל אחרי צפייה בסרט מרובה הייפ, ישנה תחושה קלה של החמצה או אכזבה. זה בדיוק מה שחשתי בעקבות הצפייה בסרטו השני משנת 2011 "מרגריט", שכמעט ונגנז אחרי שלל בעיות כלכליות וגם מאבקים בחדר העריכה על אורכו.על אף החשש הקל, יש לי חיבה נוסטלגית לבמאי והתסריטאי המוערך שאת סרטו הראשון, "מישהו לסמוך עליו" משנת 2000, אני זוכר לטובה כי הפעם הראשונה שצפיתי בו היתה בזמן שהותי בשיקגו. נסענו ברכב כמעט שעה כדי להגיע לאיזשהו "ארט-האוס" שומם בפרברי שיקגו. בחוץ היה קפוא, זה היה סוף נובמבר והנסיעה היתה ארוכה. הנסיעה בסופו של דבר השתלמה. כבר בסרטו הראשון, לונרגן ידע ליצור דמויות אנושיות ומורכבות, להוציא משחקניו הופעות שנראות לכאורה נטולות מאמץ אבל מרגשות עד דמעות. הסרט ההוא זיכה אותו במועמדות לאוסקר לתסריט מקורי ואת השחקנית לורה ליני במועמדות לאוסקר.

בסרטו השלישי במספר כבמאי ותסריטאי לונרגן ממשיך את הקו שאפיין את שני סרטיו הקודמים. דמויות של הצווארון הכחול, אנשים פשוטים, אירועים שגרתיים שההצטברות שלהם חושפת סיפור מורכב, טראגי ולא פשוט מעברם. הכישרון של לונרגן הוא לגרום לנו תחושה של צפייה בחיים. השחקנים שלו לא מתאמצים, אין תחושה של אירוע גדול מהחיים, אין שום נאום סוחף שיגרום לנו להגיד "איזה שחקן מדהים מגיע לו אוסקר". להפך, כל אותן סיטואציות אינטימיות מהחיים הן חלקים בפאזל האנושי המורכב לעיני הצופה עד שנחשפת תמונה גדולה, וגם אז כאשר אנחנו נחשפים לסיבה שבגללה הדמויות מתנהגות כפי שהן מתנהגות – הסרט עדיין שומר על הצניעות, היושרה והפשטות שלו בלי ליפול לתהום הקיטש הדביק כפי שקורה כמעט בכל סרט אחר שעוסק בדיוק באותם נושאים.לי חי בדירה ריקה מחפצים בשכונת פועלים בבוסטון. הוא עובד כשרת בבנייני מגורים של אנשים מהמעמד הבינוני. אנשים מבוגרים, רווקות בודדות, משפחות שבורות, הוא לא שונה מאותם האנשים שלהם הוא מתקן את הצנרת, את הסתימה בשירותים או מחליף תאורה. הוא לא מוכן שיזלזלו בו ומגיב בחוסר סבלנות כלפי שכנה מעצבנת. הוא כמו מעורר תגרות בפאב השכונתי. הרבה אנחנו לא יודעים עליו מלבד העובדה שהוא אדם לא פשוט ושכנראה החיים לא היטיבו עמו. יום אחד הוא מקבל טלפון מבית החולים במנצ'סטר, מסצ'וסטס. אחיו הבכור ג'ו נפטר. זאת לא הייתה הפתעה גדולה, ג'ו היה חולה לב ולא היה ברור מתי יגיע התקף הלב שיהרוג אותו. לי הוא שאר הבשר האחרון של ג'ו ונגד רצונו הוא חייב להישאר בעיירת הולדתו הפסטורלית כדי לטפל בקבורה, במילוי הצוואה ובטיפול בבנו יחידו של ג'ו – נער בן שש עשרה בשם פטריק.

הסרט מקלף לאט לאט ובזהירות רבה את השכבות מעברו של לי. אבל לא מדובר בפלאשבקים, כי לי לא חי את העבר, הוא חי את הטרגדיה האיומה שהוא חווה, בכל שנייה ושנייה. אותה טרגדיה שגרמה לו לחיות חיים של סגפנות ועוני כאשר כל מה שהוא רוצה זה לסבול. מותו של ג'ו מספק לו הזדמנות, בלי שביקש, להיות אחראי על אדם נוסף, נער צעיר שנהנה לנגוס בחיים. הוא ספורטאי, מוסיקאי, חברים מקיפים אותו ובנות מחזרות לפתחו ולמרות החיים הלא פשוטים של אותו נער, הוא עדיין מעוניין למצות את החיים. לי פוגש את האנטיתזה לחיים שלו.לי אולי לא מעוניין באחריות החדשה אבל פטריק רואה בו הרבה יותר מדוד אלא כדמות הורה אחראית, סוג של תחליף אב. מערכת היחסים בין השניים היא לב ליבו של הסרט האנושי והמרגש הזה, אבל מי שגונבות את ההצגה הן שתי שחקניות נפלאות. הראשונה הייתה מועמדת לפרס האוסקר - מישל וויליאמס, שנוכחת רק בשש סצנות קצרות והיא פשוט מדהימה. אני לא אופתע אם היא תהיה מועמדת לפרס האוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה. השנייה היא גרטשן מול שמצטיינת בשתי הסצנות שהוענקו לה כאמו המתנכרת של פטריק. מול היא שחקנית ותיקה שלא זכתה להערכה בראשית הקריירה והגיע הזמן שתזכה לתפקידים בסרטים ראויים כמו סרט זה."מנצ'סטר ליד הים" היא יצירה קולנועית אמריקאית מושלמת. קייסי אפלק מספק בסרט זה הופעה שתיחקק בזיכרון הצופים. השחקן כבר הוכיח בעבר שהוא הרבה יותר מוכשר מאחיו המפורסם אבל בסרט זה סוף כל סוף הוא יוצר דמות שכולם ידברו עליה. הדרך של לונרגן לחשוף את סיפורו של לי, גיבור הסרט, היא מהחכמות שנראו על גבי המסך הגדול ואין ספק שהתסריט המכיל עושר של רגשות ואנושיות בלתי נגמרת יהיה מועמד לאוסקר.

ההמלצה שלי, ברגע שאתם נכנסים לאולם הקולנוע לצפות בסרט, קחו נשימה עמוקה, התאזרו בסבלנות, כנסו לתוך הקצב היומיומי הפשוט של העיירה האמריקאית השקטה. אני מבטיח לכם שהתהליך שתעברו יהיה מרגש ומספק יותר מכל דרמה קיטשית בנאלית שראיתם בקולנוע השנה. מבחינתי מדובר במועמד ראוי לתואר סרט השנה.

יאיר הוכנר | מבקר ראשי

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י

שלח/י

מנצ'סטר ליד הים - ביקורת גולשים / תגובות

צפיתם בסרט? ספרו לנו מה חשבתם! הוסף/י ביקורת!

שם: אבו עמיתגיל: 5217/02/2019 00:28:43

9/10

סרט טוב מאד. אמיתי וכן, המון סמליות, שום דבר לא הולך חלק, הכל משתבש, אפילו הדברים הקטנים. זה לא סרט הוליוודי, לא הפי-אנד קלאסי, אין קיטש, עלילה איטית. משחק נהדר של קייסי אפלק. מאד אהבתי, אבל באמת לא מתאים לכל אחד

שם: anipoגיל: 4728/12/2018 10:40:55

8/10

טיפול אמיתי ואותנטי במורכבות של החיים בלי ניסיון ליפות אותם. לי צ''נדלר הוא גבר שקט ומופנם ,שהחיים אינם האירו לו את פניהם. הוא עובד כאיש תחזוקה בשכר זעום, אינו מוערך על ידי לקוחותיו ומעסיקו, ובעברו חווה טרגדיה נוראית בעקבותיה התגרש מאישתו.למרות שהוא גבר נאה ומחוזר על ידי בנות המין היפה,אינו מצליח או רוצה לפתח מערכות יחסים.הטיפה המרה היא המפלט היחיד שלו מהמציאות. מכה נוספת ניחתת עליו עם מות אחיו הבכור. האח כותב בצוואה ,שהוא מבקש שלי יהיה האפוטרופוס של בנו פטריק בן ה-16 עד שיהיה בוגר.לי אינו שש לקחת עליו את המשימה בעיקר על רקע מה שעבר, והוא צריך לעבור מבוסטון בה חי לעיר קטנה בשם מנצ''סטר כדי לטפל בפטריק.פטריק הדעתן אינו מעריך את לי ובין השניים מתגלעים חילוקי דיעות כמעט על כל דבר.בזמן שהקבורה של אחיו מתעכבת,אנו נחשפים לעבר של לי תוך כדי מערכת היחסים בהווה שבין לי לבין פטריק. בניגוד לסרטים אחרים, אין כאןhappy end, אלא הסתכלות מפוקחת על המציאות. נכון שהחיים ממשיכים אחרי שחווים שכול, אבל הם לא ייראו אותו הדבר. הסרט ארוך ואיטי ודורש סבלנות,אך בהחלט שווה צפייה.משחק מעולה של קייסי אפלק.

שם: IDOגיל: 1715/12/2018 17:55:19

8/10

סרט אפל, קר וקודר שמציג דמויות ריאליסטיות שנרדפות על ידי העבר שלהן, וזה מה שהסרט הזה עושה מצויין - הפלאשבקים והשיחות בין הדמויות והמשחק המצויין מכולם, זה מה שגרם לי לדמעות במהלך הסרט, חבל שעריכת הסאונד מורידה מהחוויה ויש רגעים שרציתי לתלות את מי שהיה אחראי עליה ואז להעמיד את הגופה שלו מול כיתת יורים אבל בסך הכל סרט ממש טוב ומרגש. ממולץ לאנשים עם סבלנות

ל 54 ביקורות גולשים נוספות

קישורים