הסרט, המבוסס על סיפור אמיתי, מגולל את סיפורו של רובין "ההוריקן" קרטר (דנזל וושינגטון), מתאגרף אמריקני במשקל בינוני, שהיה מרחק כפסע מאליפות עולם, שעה שהופלל על לא עוול בכפו, והושלך לכלא. רובין, שהיה עבריין קטן בצעירותו, ואשר מפקח המשטרה המקומי התנכל לו מאז בחרותו, מנתב במשך שנותיו בכלא את זעמו וחרונו על הפללתו להתנתקות מוחלטת מהעולם החיצוני והתבודדות מוחלטת, עד שחבורת קנדים וצעיר שחור מוציאים את האמת אל האור - לאחר 20 שנים בהן היה כלוא."הוריקן" הנו סרט כבד ואיטי. זהו סרט של אווירה וחשיבה בעיקרו, ודן בסוגייה חשובה (למרות עטיפתה בנייר צלופן של סרט עלילתי) של השלכת חפים מפשע לכלא, וסוגיית אטימותן של רשויות המדינה לצדק. סיפורו של קפקא, "המשפט", לובש צורה חדשה - אמיתית - ומציב אותנו בפני בעיה משפטית וחברתית - שלעיתים מערכת הצדק מעדיפה את הפרוצדורות על פני חיפוש האמת, ונוטה לאפליה. יצוין, שמבחינה הסתברותית טהורה, מפריעה לי העובדה, שגם בישראל ישנם חפים מפשע הכלואים על לא עוול בכפם. נקודה למחשבה.
פרסומת
דנזל וושינגטון אוהב לשחק את הפטריוט השחור בסרטיו בהם חוזר ונשנה המוטיב של "שחור מול לבן", כאשר הוא נהנה לשחק תפקידים עם ניחוח של גאווה גזעית (ראו פילדלפיה, לזכור את הטיטאנים, כוננות מיידית, מלקולם X). בסרט זה הוא מתעלה על משחקו השגרתי, ומפגין משחק מדויק, רב פנים ומרגש - שבצדק הקנה לו זכייה בפרס גלובוס הזהב. הסצנה בה הוא מושלך למשך שלושה חודשים לצינוק, לאחר שלא הסכים לעטות על עצמו את מדי הכלא בנימוק "שאלו מדים של אשמים", מדהימה ואמינה להפליא. גם ברמה האינטלקטואלית הסרט מעניין, אם כי לעיתים ישנה התחושה שהסרט מתארך מדי, וחוזר על עצמו.לסיכום: איטי אך מעניין, סוציולוגי. 8 בסולם יגאל.