ערן ריקליס יודע מה הוא עושה ובהחלט מכיר את הקהל הישראלי שהפך בשנים האחרונות ללאומני ונטול סובלנות וסבלנות. ריקליס הוא אחד הבמאים הותיקים והמצליחים ביותר בארץ. ברזומה שלו תוכלו למצוא להיטים כמו: "גבר גביע", "זוהר", "צומת וולקן" ו"פיתוי" לצד סדרות מצליחות אם מדובר באופרת הסבון "כסף קטלני", במותחן "סיבת המוות רצח", הקומדיה "יסורי אפרים" והדרמה "המשאית". עכשיו הוא חוזר אל הקולנוע עם נושא מקומי שנוי במחלוקת אבל מעדיף בחוכמה רבה להשאיר את הפוליטיקה בצד ולעשות סרט אנושי, העוסק בבני אדם ולא באידיאולוגיות שמאלניות שירחיקו את הצופים המקומיים. מעניין אם הסיפור המשפחתי שלו יצליח לרגש גם הישראלים הקשוחים שלא בדיוק מתים על ערבים ועוד כאלה שמחתנים את הבנות שלהם עם סורים."הכלה הסורית" זכה בפסטיבל מונטריאול 2004 בפרס הסרט הטוב ביותר, פרס קידום הסובלנות, פרס הביקורת הבינלאומית ופרס חביב הקהל. בפסטיבל לוקרנו 2004 הוא זכה בפרס חביב הקהל, בפסטיבל אוקזר 2004 הוא זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, בפסטיבל גנט 2004 הוא זכה בפרס חביב הקהל ופרס התסריט, רק בישראל הוא לא זכה בשום פרס, האם זו פוליטיקה מקומית? כי "הכלה הסורית" באמת מעלה נושא הומאני מאוד חשוב - כנראה זה לא הנושא כמו הדרך. נראה כי לריקליס יותר חשובה אהדת הקהל הישראלי מאשר אהדת הביקורת. סרטו לא סגפני וקשוח, אין מעשי אונס קבוצתיים של דתיים, לא תמצאו בו התחכמויות תל אביביות שנונות, ושום איבגי לא נותן הופעת אורח. כן תמצאו את היאם עבאס ("משי אדום"), שחקנית מדהימה הנושאת על כתפיה החסונות סרט שלם. עוד תמצאו את הנופים המדהימים של הצפון ותסריט קולח, אנושי ופשוט המסתכל לקהל בעיניים בלי שום גימיקים זולים ומצליח לקחת נושא מורכב, לפשט אותו לספר אותו בדרך החכמה והיעילה ביותר שאפשר לספר.
פרסומת
העלילה מתרחשת ביום חתונתה של מונה, שהוא גם היום העצוב ביותר בחייה. היא יודעת שלאחר שתחצה את הגבול בין ישראל לסוריה ותינשא לטלאל, לא תוכל לחזור יותר למשפחתה האהובה במג'דל שמס, הכפר הדרוזי הגדול ביותר ברמת הגולן. סיפור יום חתונתה הוא סיפור על מחסומים פיזיים, נפשיים ורגשיים ועל הרצון לחצות אותם. זהו יום בו כל אחד מבני משפחתה של מונה מתמודד עם יכולתו לקבוע גבולות ולהתמודד עימם. האירועים מסופרים מנקודת מבטה של אמל (היאם עבאס), אחותה הגדולה של מונה, אשה מודרנית ודעתנית שלכודה במסורת ובמסגרת חיים נוקשה מהם היא מנסה לפרוץ. היא מתעמתת עם בעלה, אביה ואפילו מפקד משטרה מקומי שמקשה על קיום החתונה.ריקליס הוא מקצוען אמיתי, הוא שוחה בכל ז'אנר טלוויזיוני וקולנועי כמו דג במים. השפה הקולנועית שלו פורמליסטית, הוא מתעסק עם דמויות ולשוטים היפים יש מטרה אחת בלבד והיא לשרת אותן ובמקרים מסוימים גם לקדם את העלילה. יש לציין את הצילום הסינמסקופי המרהיב עין. לא מדובר ביוצר ריאליסטי, גם לא בלהטוטן, המצלמה היא כלי שרת כדי להעביר סיפור אנושי ומרגש עם דמויות נשיות חזקות ומרתקות. ריקליס לא מסתפק בהצגת המצב האבסורדי על גבול סוריה ישראל, הוא גם מבקר בעדינות את השמרנות הדרוזית דרך דמותה החכמה של אמל.
מעניין יהיה לראות אם "הכלה הסורית" יצליח לחצות גבולות ולגעת בקהל הישראלי. זהו סרט על אהבה, כבוד לחופש, נשים שנלחמות על מקומן בעולם, רגשות, חמלה וסובלנות. אם שמץ מכל אלה נשאר בקהל המקומי, הסרט יהיה להיט ובהחלט מגיע לו.