בסיום הסרט כאשר הכותרות עלו על המסך מחאתי כפיים בהתרגשות אבל בתוכי קיננה תחושה מעיקה שלמרות שצפיתי בסרט ממש מהנה, לא קיטשי ועם זאת אפקטיבי לחלוטין יש בו משהו מושלם מדי. "ביקור התזמורת" הוא סרט ללא פגמים. הוא מדויק מדי, הכול בו נמצא במקום הנכון, מה שהופך אותו לאחד הסרטים הישראלים המושלמים ביותר אי פעם בתולדות הקולנוע המקומי. הצרה היא ש"ביקור התזמורת" מושלם לא בגלל שהוא יצירה קולנועית מופתית אלא בגלל שהוא מחושב ומניפולטיבי ביותר. בדיוק כמו מוצרי קולנוע הוליוודיים שהאולפנים מייצרים בשביל האוסקר ולא בשביל האומנות. מה שמוכיח מעל לכול ספק שיוצר הסרט ערן קולירין ("שבתות וחגים", "צור הדסים") נמצא בספרה אחרת לחלוטין משאר יוצרי הקולנוע בארץ. אחרי החורף הזה, לקולירין יהיה סוכן בהוליווד.הפסקה הראשונה היא הנימוק שלי מדוע כחבר אקדמיה בחרתי את "ביקור התזמורת" לסרט הטוב ביותר בפרסי אופיר. אני לא באמת חושב ש"ביקור התזמורת" הוא הסרט הישראלי הטוב ביותר של השנה, אהבתי הרבה יותר את "חופשת קיץ" ו"מדוזות" אבל "ביקור התזמורת" לעומתם הוא מוצר בידורי עשוי ללא רבב שראוי ויכול להתמודד באוסקר. המניפולציות של קולירין כמעט ובלתי מורגשות, כי הוא יצר סרט לכאורה עדין, סרט עם הומור יבשושי סטייל הבמאי הפיני אקי קאורסמקי. אבל עם ניחוחות ישראלים ומזרח תיכוניים המזכירים את ארץ ישראל של תחילת השמונים כאשר בטלוויזיה הישראלית כיכבו הסרטים המצריים ותחילת שנות התשעים שעדיין היתה תקווה באוויר לעתיד טוב יותר.
פרסומת
הניסיון הנוסף הבולט ביותר השנה ליצור מוצר קולנועי בידורי הוא כמובן "נודל". לעומת "ביקור התזמורת" הרוקם את המניפולציות שלו בשקט ובעדינות בלי שנרגיש, "נודל" הוא סרט גס, כמעט וולגרי עם שפע טריקים צפויים ומביכים מהבובה הסינית, דרך הכלב הנודניק עד ענת וקסמן עם ההומור הצעקני. לא כמו יוצרי "נודל" שצועקים הוליווד, קולירין היה הרבה יותר מחכם. הוא ידע שעלילת הסרט שלו צפויה ולא מפתיעה, לכן הוא העדיף לשמור על טונים נמוכים, לא להשתולל עם הקיטש ולנקוט בעמדה המבריקה של כמה שפחות יותר טוב."ביקור התזמורת" מאוד רוצה שנחשוב שהוא סרט מינימליסטי. והוא אכן מרגיש כך וזאת למרות שפע השחקנים, הלוקיישנים וההשקעה הגדולה שנעשתה בו מבחינה תקציבית. קולירין לא משתולל עם המצלמה, הוא פשוט יודע איפה להעמיד אותה כדי ליצור קומפוזיציות משעשעות ועצובות. גם המשחק של כול צוות השחקנים (המופלא יש לכתוב) גובל במינימליזם. אפילו רונית אלקבץ שקשה מאוד לכתוב עליה שהיא שחקנית עדינה, נותנת כאן את אחד התפקידים המאופקים והיפים ביותר לאורך הקריירה הקולנועית המרהיבה שלה. בתפקיד הגיבור השתקן לוהק ששון גבאי שמצליח להגיד כול כך הרבה בלי להוציא הרבה מילים מפיו.
"ביקור התזמורת" מתנהג גם כמו סרט חשוב, הרי ברקע מין הסתם ישנו הסכסוך במזה"ת, אבל נראה כאילו זה לא באמת משנה מאיזו ארץ היתה מגיעה התזמורת. הסכסוך לא באמת עולה כאן על הפרק, הוא רק תבלין נוסף כדי לתת נופך רב חשיבות לסרט הקטן והאינטימי הזה. העלילה שעוסקת בתזמורת המשטרה המצרית שמגיעה בטעות לעיירה בדרום הארץ לא מעלה את נושא הסכסוך אפילו פעם אחת על הפרק. זה אפילו לא מעניין את יוצריו. כול מה שמעניין באמת הוא מערכות היחסים הקטנות שנרקמות באותם מספר שעות שחברי המשטרה שוהים באותה עיירה קטנה ונשכחת.קולירין נעזר בעדינות בשפע מניפולציות קולנועיות בינלאומיות צפויות כדי להתחבב גם על הקהל בחו"ל. הוא עושה זאת בעדינות רבה, אם על ידי שימוש בצ'ט בייקר וגרשווין, או סיפור אהבה מצחיק ומרגש שבו השוטר המצרי יפה התואר, (סאלח בכרי המעולה), מדריך את הישראלי המקומי הביישן כיצד להתחיל עם נערה ביישנית לא פחות (רינת מטטוב המופלאה). מין גרסה מקוצרת של סירנו דה ברז'ראק. שבהקרנה שנכחתי בה הסצנה סחטה מחיאות כפיים מהקהל במהלך הצפייה בסרט.ברור לי ש"ביקור התזמורת" הולך להיות להיט היסטרי בקופות בתי הקולנוע בארץ וגם בעולם, וגם מגיע לו. לא סתם הוא זכה בפרסים רבים בפסטיבל קאן ולא סתם הוא נבחר לפתוח ולסגור פסטיבלים בינלאומיים ברחבי הגלובוס. אבל התחושה שלי ואני ממש מקווה שאני טועה שמקומו בתולדות הקולנוע בסופו של דבר יהיה בדיוק כמו במילים הפותחות את הסרט: "לא הרבה זוכרים את זה, זה לא היה כל כך חשוב". "ביקור התזמורת" כול כך מתאמץ להיות פוליטקלי קורקט שמבחינה היסטורית זה יהיה כנראה בעוכריו בסופו של דבר. עכשיו אני רוצה שתביאו את האוסקר לישראל כדי שנוכל לזכור שלפחות הסרט המסחרי הטוב ביותר שנוצר בארץ בשנים האחרונות הביא לנו כבוד גם בהוליווד.
פשוט במובן החיובי. אין כאן ממש עלילה אלא מפגש מעניין של אנשים ממקומות שונים . סיפור שנמשך 24 שעות. שמיניית נגנים מצרים מתזמורת המשטרה מגיעה להופעה בישראל. כתוצאה מטעות בנווט, הם מוצאים עצמם בעיירה דרומית נידחת.כעת הם תקועים במקום ללא כסף ולעזרתם נחלצת דינה, בעלת מסעדה קטנה. היא נותנת להם לאכול ודואגת למקום לינה עבורם בלילה אצל חלק מתושבי המקום. קשר מיוחד נוצר בינה לבין תאופיק שהוא מפקד הלהקה. המסר הוא שלא משנה מאיפה באת ומאיזו תרבות, יש דברים שמהווים מכנה משותף לכולם.נושאים כמו מוסיקה, אהבה, משפחה וכו''.ממש לא סרט גדול אבל יש בו חן וכמה רגעים מצחיקים. ציון 7.5.
סרט שונה ומוזר.
השחקנים נפלאים, הצילום מעולה, הפס-קול מוסיף הרבה לאווירת הסרט, העריכה טובה מאוד והדיאלוגים הדוקים ומעניינים אבל התסריט והעלילה (שכמעט ולא קיימת) חסרי עניין, לא סוחפים במיוחד ולפעמים מרגישים חסרי פואנטה.
בקיצור, לא לכל אחד. אפשר מאוד לצפות.
במילה אחת : "אל", בשתי מילים :"אל תראו", בשש מילים:" אל תראו את הסרט הזה בחיים"
עלק קולנוע ישראלי, גם אני יכול לקפוף לירוחם עם מצלמה משנות השלושים ולצלם שיעמום אחד ארוך
..... פיהוק פיהוק פיהוק
אפס בסולם עודד (אין 0 אז אשים 1)
"עשוי מדי"
ביקור התזמורת (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות